The Last Night

פרק 4 - שיער בצבעים

חיבקתי את אנה חיבוק חזק ומוחץ. כל כך התגעגעתי אליה. היא הייתה הבן אדם הכי קרוב לאמא שהכרתי בכל החיים שלי. מי היא אתם בטח שואלים?
אז ככה:
אנה הייתה תורמת של הפנימייה שהייתי בה. היא הייתה באה להקריא לנו סיפורים ולשחק איתנו. היא בת בערך 50 + אבל היא נראית צעירה וגם מתנהגת כמו אחת כזאת. בקיצור היא הייתה כמו אמא שנייה בשבילי. אותי היא הכי אהבה מבין כל הילדים. ואיזה פעם אחת כשברחתי מהפנימייה אז אנה מצאה אותי ישנה על ספסל ברחוב והיא לקחה אותי לביתה וטיפלה בי במשך חודשיים עד שהיא הייתה צריכה לעזוב, ולא ידעתי לאן אז היא שיכנעה אותי לחזור לפנימייה ובאמת חזרתי.

"מה את עושה כאן ? את המנהלת פה? בגלל זה היית צריכה לעזוב? ולמה לא סיפרת לי?" הרעפתי עלייה שאלות מרוב ההלם והתחושה הטובה לראות אותה שוב.
"וואו מתוקה תרגיעי עם השאלות, אל תדאגי כבר אני יענה לך על הכל אבל קודם אני אדבר קצת על הפנימייה ואז אני אספר לך כל מה שתרצי לדעת ליה" חייכתי למשמע שם החיבה הישן שלי, אנה תמיד הייתה קוראת לי ליה. נאנחתי בעצב "טוב בסדר, אבל חסר לך שאת מחסירה ממני פרטים" אמרתי בקצת רוגז. אנה צחקקה והתיישבה על הספה שבמשרד.

התיישבתי לידה על הספה וחיכיתי שתתחיל לדבר, היא נאנחה אנחה עמוקה והתחילה לספר. "טוב...... אז ככה: הכל התחיל כשמצאתי אותך ברחוב כשברחת בפעם הראשונה. היית אז כל כך קטנה, בת כמה היית? שש? שבע? היית פיצית. אז ריחמתי עלייך ולקחתי אותך תחת חסותי התקשרתי לפנימייה ואמרתי להם שאני שומרת עלייך בנתיים. בנתיים המנהל הקודם של בית הספר הזה חלה במחלה קשה, ולא הצליחו לטפל בו, המנהל היה חבר מאוד טוב שלי וידע שאני מחפשת עבודה שעוסקת בחינוך. אז הוא התקשר אליי והציע לי את העבודה. בהתחלה חשבתי לקחת אותך איתי אבל אז הבנתי שאת קטנה מידי בשביל זה.

אז ניסיתי לשכנע אותך לחזור לפנימייה, והצלחתי בסופו של דבר. אני לא יודעת למה לא יצרתי איתך קשר מאז, אולי העבודה הסיחה את דעתי מלדבר איתך. הייתי מאוד עסוקה ואני עדיין עסוקה בדאגה לתלמידים שלי. וברגע ששמעתי שאנג'לינה וזאק מאמצים ילדה מפנימייה בניו ג'רזי אז שאלתי אותם את מי והם ענו לי שאותך. אז ביקשתי מהם לרשום אותך לבית הספר כאן.

אומנם אין הרבה ילדים שהם לא ילדים שישנים כאן אבל יש כאן קצת כאלה. ועכשיו אני אתן לך כל מיני מסמכים כמו מערכת השעות שלך רשימת ספרים ומפתח ללוקר."

היא סיימה לדבר וחיכתה כדי לראות אם אין לי שאלות. המשכתי לשתוק והיא הגישה לי את המסמכים והמפתח.

"אמממ אנה?" שאלתי בהיסוס. היא פנתה אליי שוב "כן חמודה?" ענתה במבט תמה.
"אני.....אמממ....לאא...כל....כך...יודעת.... לקרוא.....ולכתוב." גימגמתי. היא הביטה עלי בבילבול. "מה?" היא שאלה, כנראה לא הבינה את דברי, נשמתי עמוק וחזרתי על דברי יותר ברור. "אני לא כל כך יודעת לקרוא ולכתוב ופשוט ראיתי שהכנסת אותי לכיתה י'" מבטה התבהר והפך למבין.