התעוררתי לבוקר קיצי בפנימייה. הפנימייה שלנו היא לא כמו כל הפנימיות, אצלנו אנחנו מקבלים חינוך סביר למרות שלקרוא ולכתוב איני כל כך יודעת, אוכל אכיל, חדרים מסודרים ומאוד יפים, מקלחות ושירותים נורמליים והמנהלת מאוד נחמדה. התלבשתי בבגדי בית ספר וירדתי לחדר האוכל, שותפתי ג'סיקה כנראה כבר ירדה. ג'סיקה היא החברה הכי טובה שלי בפנימייה הזאת. היא מאוד חברותית וחייכנית ומקבלת את כולם בחיוך אפילו את הזועפים שבפנימייה, ואף אחד לא מצליח להתנגד לה ומחזיר לה חיוך. תומאס הוא החבר הכי טוב שלי בפנימייה הוא הומו ויש לו חבר שקוראים לו צ'אק והם ממש חמודים ביחד.
הגעתי לחדר האוכל וראיתי את ג'סיקה תומאס וצ'אק יושבים לאכול. התקרבתי לשולחן שלהם והתיישבתי. "בוקר טוב לנסיכה הנרדמת" ג'ס אמרה. "יפיפייה" תיקנתי. "יפיפייה, נסיכה, מלכה, או כל דבר אפשרי. מה זה משנה? העיקר כאן זה שאת מאחרת לשיחת בוקר" ג'סיקה אמרה. אויש נכון יש לנו שיחות בוקר. כל בוקר אליזבת (המנהלת) עושה לנו שיחות "מוטיבציה" כאלה של: 'עוד יאמצו אתכם' ו'אל תדאגו' 'ההורים יחזרו'. כל מיני משפטים כאלה - שכולנו יודעים שהכל בולשיט. הרי המשפחות שמאמצות מעדיפות לאמץ תינוקות ולא נערים בגיל העשרה. איזו משפחה תרצה לאמץ ילדים שכל תהליך ההתבגרות כבר עבר? ילדים שיודעים ללכת ולדבר? כולם רוצים לחנך את הילדים שלהם בעצמם לכן הם לא רוצים ילדים שכבר עברו את כל התהליך.
אליזבת נכנסה לחדר כרגיל לשיחת הבוקר הרגילה שלה. בסוף השיחה להפתעתי הרבה היא קראה "ילדים כולם להסתדר בשורה ליד הקיר, יש משפחה היום". כולנו עמדנו ליד הקיר וחיכינו למשפחה. לאחר זמן מה נכנסו לחדר זוג שנראה די צעיר. הגבר עם שיער שחור חלק ועיניים כחולות מהממות. והאישה עם שיער שחור גם כן אך אצלה קצוות שיערה מחומצנים לכחול-תכלת ועינייה היו ירוקות. שניהם נראים דוגמנים שלא מהעולם הזה.
הם עברו אחד אחד ושאלו לשמותינו כשהגיע תורי הגבר שאל "מה שמך?" האישה עמדה לידו והנהנה. "מאליה ג'פרסון" עניתי. הם נראו.... יותר מרוגשים כאלה לאחר תשובתי, לאחר מכן הם המשיכו ילד ילד עד ששוב חזרו למנהלת ומילמלו משהו, היא הנהנה והסתכלה לכיווני. "מאלי בואי חמודה" היא קראה לי, התקדמתי לכיוונה והיא אמרה לי "הזוג הזה רוצה לערוך איתך שיחה. מסכימה?" הנהנתי והיא חייכה אליי. היא הנהנה גם לזוג הצעיר וליוותה אותנו לכיוון משרדה. היא הכניסה אותנו פנימה ויצאה, התיישבתי על הספה והזוג מולי. "אוקי מאליה בואי תספרי לנו קצת על עצמך" האישה אמרה בקול רך. "אוקיי..... קוראים לי מאליה ג'פרסון אבל כולם קוראים לי מאל או מאלי. אני בת 15 וכמה חודשים, יש לי יום הולדת ביוני הורי השאירו אותי בפנימייה הזאת מגיל שנה וחצי בערך אבל אני לא זוכרת אותם. אממ התחביבים שלי הם בעיקר ציור ריקוד וכתיבה אבל אליזבת' ואני כותבות את השירים ביחד, היא נותנת לי שיעורי מוזיקה כאן. אממ החברים שלי הם ג'סיקה אנדרסון תומאס מקול וצ'אק המור. המחנך שלי הוא מר ג'ון בראון ו...הילדה השנואה עליי בפנימייה היא איימי הדסון." סיימתי את דברי והם הסתכלו עליי בחיוך. "אוקיי אחרי שאת סיפרת לנו עלייך אנחנו נספר לך עלינו: קוראים לי אנג'לינה ג'ולי אך את יכולה לקרוא לי אנג'לה ולבעלי קוראים זאק ג'ולי אנחנו נשואים כבר בערך שנתיים ואין ביכולתנו להביא ילדים לעולם. אני קלינאית תקשורת וזאק פסיכולוג מאוד מוכר בלוס אנג'לס. אנחנו גרים ברחוב נלסון ומספר הבית הוא 41, הבית הוא בית קרקע. ו...אמ זאק ואני נפגשנו בתיכון וזהו בערך." אנג'לה סיימה להסביר לי. "אוקי...." הגבתי להכירות בינינו. "טוב חמודה את יודעת למה רצינו לדבר איתך?" שאל זאק. הנדתי עם ראשי לשלילה. "אישתי ואני רוצים לאמץ אותך יקירה" הסביר. אותי?? רוצים לאמץ אותי?? זה מוזר. בדרך כלל זוגות צעירים כמותם מאמצים ילדים קטנים. "באמת?" שאלתי כלא מאמינה, והם הנהנו. קרנתי מאושר, מישהו רוצה לאמץ אותי. הם חייכו אליי כשראו שאני שמחה מהחדשות שלהם. "טוב חמודה את יכולה בבקשה לקרוא למנהלת שלך? כדי שנחתום על הטפסים. לכי לארוז ולהיפרד ואנחנו ניקח אותך בעוד שעה בערך." זאק אמר לי, הנהנתי ויצאתי מהמשרד של אליזבת. "אליזבת הם קוראים לך." אמרתי לאישה הקשישה שישבה על ספסל בגינה והסתכלה על הילדים משחקים בגן המשחקים. "אוקיי מתוקה תודה." היא שלחה לעברי חיוך קטן וקמה מהספסל. "הוו ומאליה חמודה?" היא הסתכלה אליי בעיניים הכחולות שלה. "מממ?" היא חייכה חיוך שיודע ואמרה "הישמרי מסכנות. מבטיחה לי?" למה שאצטרך להבטיח דבר כזה? שאלתי את עצמי. אבל בכל זאת חייכתי והנהנתי לעבר הקשישה "מבטיחה." היא הסתובבה והלכה לכיוון המשרד שלה. איזה בקשה מוזרה. למה שאהיה בסכנה בכלל?עמדתי ליד דלת הכניסה שבידי המזוודה
הקטנה שלי מכיוון שאין לי הרבה חפצים הכל נכנס אלייה בלי בעיה. "ביי ג'סי אני אתגעגע אלייך" אמרתי לג'סיקה ונתתי לה חיבוק חזק ומלא נשיקות בלחיים. "תבואי לבקר טוב?" שאלה בלחץ. "ברור" הרגעתי אותה. "ביי תומי איי לאב יו" אמרתי לתומאס שעמד לצידי ונתתי לו חיבוק דוב הוא הרים אותי מהריצפה וסובב אותי, ציחקקתי והוא הוריד אותי לריצפה בחזרה. "צ'אק תשמור לי על שניהם טוב?" ביקשתי ממנו ונתתי גם לו חיבוק. שני אלה מביאים רק צרות ביחד ובדרך כלל אני הייתי המבוגר האחראי מבין כולם. הוא הנהן וחייך אליי חיוך קטן, התחבקנו כולנו חיבוק קבוצתי. זאק לקח לי את המזוודה למכונית והכניס אותה לבאג'. אנג'לה הזדעזעה כשראתה את כמות הבגדים המזערית שהייתה לי. משם התחלנו לנסוע לעבר ביתי החדש."תישני חמודה יש לנו נסיעה ארוכה הביתה." אנג'לה אמרה לי. "טוב" צייצתי והנחתי את הראש בנוחות על המשענת עצמתי עיינים ושקעתי בחלומות מתוקים על הבית החדש שהיה לי, המשפחה החדשה שתהיה לי, החברים החדשים שיהיו לי, ואולי גם מישהו ימצא חן בעיני ואני בעיניו והוא יזכה להיות הנשיקה הראשונה שלי, החבר הראשון שלי, וחשוב מזה האהבה הראשונה שלי.
YOU ARE READING
The Last Night
De Todo"מאליה.....מאליה....." שמעתי קול קורא לי. הסתובבתי אבל אין כאן אף אחד. אני לא מבינה איפה אני, אני במעין חלל לבן כזה. זה בטוח חלום. "מאליה הוא לא יפגע בך אין לך מה לדאוג, אז אל תברחי ממנו...." שוב הקול הזה. "מי כאן??" קראתי לחלל האוויר. "ליאן...." ז...