The Last Night

פרק 5 - אישיות שונה

קמתי בבוקר עם אנרגיות מטורפות. היום אני יודעת שאני באמת אלמד, בכיתה אמיתית עם חברים חדשים. למרות שאני מכירה בסך הכל ארבעה ילדים.
הלכתי לשירותים וציחצחתי שיניים עשיתי מקלחת זריזה ויצאתי עם מגבת סביב פלג גופי העליון.
לבשתי את תלבושת בית הספר ואחד מזוגות הנעליים שקנו לי. התאפרתי בקטנה ואספתי את השיער לקוקו גבוה ומתוח.
הבעיה בשיער שלי זה שהוא מתולתל גלי כזה אבל הוא קצת מתנפח כך שזה לפעמים מעצבן.
ירדתי למטה שתתי שוקו (קדימה תצחקו עליי) עליתי שוב למעלה ואירגנתי תיק לפי המערכת לקחתי בקבוק מים כריך וכסף שאנג'לה השאירה לי על הדלפק ויצאתי מהבית.

התקדמתי לכיוון בית הספר וזימזמתי שירים.
הגעתי לשער בית הספר וראיתי על אחד הספסלים נערים עם שיער צבעוני. ישר הבנתי שאלה האחים והתקדמתי אליהם, כשהגעתי בלה קפצה עליי בחיבוק לוק גם קם וחיבק אותי. ולסבס ואשלי אמרתי "שלום" קטן ושלחתי אליהם חיוך, הם חייכו בחזרה ומילמלו שלום גם הם. "נוו אשלי סבס תהיו קצת יותר פתוחים ונחמדים ותתנו למאליה חיבוק או משהו קצת יותר נחמד מ'שלום'" בלה אמרה להם ונשמעה קצת נוזפת. אני רק מילמלתי "הו לא צריך. אם הם לא מרגישים בנוח זה בסדר. באמת." בלה התעלמה מדבריי ונשארה עם אותו מבט נוזף. אשלי וסבס נאנחו וקמו לחבק אותי גם כן, החזרתי לשניהם חיבוק ובלה נראתה מרוצה. "יופי. זה היה כזה נורא?" היא אמרה להם. הם גילגלו עיניים וכולנו התקדמנו לכיתה.

פתאום נזכרתי ואמרתי להם "תקראו לי רק מאל או מאלי או ליה בסדר?" הם הנהנו כולם והמשכנו ללכת. אני לא כל כך אוהבת את השם המלא שלי, זה מזכיר לי את אמא ואבא וכואב לי לחשוב עליהם בכל פעם שיזכירו את השם שלי.

הגענו לכיתה והאחים התיישבו במקומותיהם הקבועים אבל אני לא ידעתי איפה לשבת כך שבנתיים שמתי את התיק על השולחן של אשלי ובלה והתיישבתי לידם. היה צלצול שמרמז על תחילת השיעור הראשון ולאט לאט הכיתה התמלאה המורה נכנסה לכיתה וישר שמה לב אליי. היא חייכה חיוך רחב ואמרה "את בטח מאליה ג'פרסון התלמידה החדשה?" הנהנתי לאישור דבריה. "אוקיי אז ברוכה הבאה לכיתה שלי י' 6. אני רוז אימנדה. ואני יהיה המחנכת שלך לשנה הזו. תרצי להציג את עצמך או שאני אציג?" היא שאלה אותי. מילמלתי "אני אציג" והיא הנהנה. היא קראה "ילדים הצטרפה אלינו ילדה חדשה לכיתה והיא תציג את עצמה במספר מילים." הכיתה השתתקה ואני התקדמתי לחזית הכיתה.

"אמממ שלום לכם אני מאליה ג'פרסון ואני בת 15 וחצי. אני הגעתי הנה מניו ג'רזי. ואממ ההורים שלי נפטרו כשהייתי קטנה ועכשיו אני מאומצת על ידיי זאק ואנג'לינה ג'ולי." הילדים מילמלו כל מיני משפטים כמו "נראית נחמדה" או "נעים להכיר" או "איזה יפה" בקרב הבנים או "איזה פרחה" בקרב הבנות. אבל מאוד התרגזתי ששמעתי משפט כמו "איזה מסכנה היא" אני ממש לא צריכה שאתם תרחמו עליי, תודה רבה.

אני כבר גדולה ורחמים הם הדבר האחרון שאזדקק לו. רוז אמרה "בסדר מתוקה שבי ליד...." היא עצרה את המשפט בשביל להסתכל ולבחון את הכיתה. "ג'ונאס" השלימה את המשפט.
הנער שאני מניחה ששמו ג'ונאס מפני שהרים את עיניו ששם לב שקראו בשמו. היה לו שיער שחור ועיניים אפורות. הוא היה נער יפה תואר מאוד. ובמילים אחרות חתיך הורס. משום מה הוא ושמו היו מוכרים לי. כאילו את הנער ראיתי ואת שמו שמעתי.