Wall of love//hebrew

פרק 18

״אני רואה שאת לא טיפוס של בוקר.״ שרה אמרה כשיצאתי מהשירותים אחרי שציחצחתי שיניים.
״מי כן טיפוס של בוקר?״ נאנחתי כשלבשתי את זוג האולסטאר של שרה, שכמובן פעם לא יכולתי להרשות לעצמי אבל עכשיו עם העבודה אני מרגישה בן אדם שונה לחלוטין.
״אני טיפוס של בוקר, זה הזמן האהוב עליי ביממה.״ שרה אמרה בחיוך פלרטטני וגרמה לי לשוק.
״את כנראה היחידה בעולם שאוהבת בקרים, במיוחד של בית ספר. מוזרה...״ אמרתי בלי עיניין כשהוצאתי את הפלאפון מהמטען.

״אנחנו מאחרות!״ שרה צעקה עליי כשעמדה בפתח של החדר.
״וזה אמור להזיז לי כי..?״ שאלתי בחוסר עיניין ועברתי אותה לכיוון הסלון בלי להיתסתכל עלייה.
אנחנו חברות של אהבה-שינאה, זה מוזר אבל מיתרגלים.
״אויש בואי נלך כבר.״ גילגלה עיינים ולקחה את המפתחות של האוטו.

״שיט שיט שיט!!״ צרחה לעצמה כשהיינו בחצי הדרך לביתספר.
״העבודה שלי בביולוגיה פאק! שכחתי אותה בחדר!״ צעקה באגרסיביות כשדפקה את ידייה על ההגה.
״תירגעי ותגידי לה שתביאי לה את זה מחר כי שכחת.״ ניסיתי להרגיע אותה, אבל זה לא עבד.
״כבר שבוע מחורבן אני דוחה ודוחה את זה!!״ היא הוציעה את הכעס שלה עליי.
״יש לי מתמטיקה שעה ראשונה והמורה תהרוג אותי אם אני אאחר.״ קבעתי בנינוחות בזמן שהיתעמקתי במישחק חדש שיצא וגרם לי להיתמכר.

״אכפת לך ממישהו חוץ מעצמך?! המורה תהרוג אותי!״
״ומה אני אשמה בזה?!״ הרמתי את קולי חזרה, אני לא במצב רוח הבוקר, כמו בכל בוקר של בית ספר.
מה שקרה עכשיו לא היה צריך לקרות.
״דיי נישבר לי כבר! לכל אחד יש תלונות על איך שאני מיתנהגת, תמיד אוליביה אשמה בסוף נכון?! אז לא עוד! אם את רוצה את העבודה המחורבנת שלך תחזרי לקחת אותה ואם לא תמשיכי פאקינג לנסוע, מה לא מובן?!״ צרחתי בגסות יתר והוצאתי את כל העצבים שהיו אצלי כבר הרבה מאוד זמן.
אחרי הצרחות שלי הייתה שתיקה מביכה יותר באוטו ולמזלי הגענו לחניה של ביתספר, והיה לי חשק עז להבריז.
אחרי ששרה ניכנסה בשערי ביתספר אני היסתובבתי לכיוון הבית של אדם, בלי שום סיבה.

בדרך לבית של אדם ראיתי זוג גברים בנים עשרים פלוס עם חפיסת סיגריות ביד, מה אכפת לי לבקש?
״היי אתה!״ צעקתי לאחד מהם מרחוק מה שגרם להם להיסתובב.
״בדיוק ניגמר לי הכסף ואין לי איך לקנות חפיסה, אני אשמח לאחת. הבוקר שלי היה חרא.״ אמרתי בביטחון.
״את לא קטנה מידי בשביל לעשן?״ שאל אחד מהם וחשף חיוך של שיניים צהובות במיוחד וריח של עשן.
״לא.״ חייכתי חיוך מתוק והוא גילגל עיינים והביא לי סיגריה והדליק לי אותה.
״תודה.״ חייכתי מעט והמשכתי בדרכי.

״איזה שדרה הוא אמר שהוא גר? משהו מוזר כזה...״ שאלתי את עצמי כשהגעתי לאיזור של העשירים בעיר וגילגלתי בהודעות שלנו לראות איך קוראים לשדרה.
״לגל? אני מניחה שכדי שאני אתחיל לחפ...״ אמרתי במהירות כשהרמתי את ראשי והופתעתי למראה מה שעומד לי מול העיינים.
״אוי פאק.״ אמרתי במילמול לראוות המיבנה הענקי שעומד לי מול הפרצוף. בית שלושה קומות צבוע בצע אפור בהיר עמד לי מול הפרצוף ושטח ענקי עם דשא מקיף את הבית.
״אני בטוחה שיש להם בריכת לוויתנים מאחורי הבית, מזה הדבר הענקי הזה?״ שאלתי בתימהון את עצמי בזמן היתקדמתי לכיוון שער הברזל הגדול שהקיף את הבית. לחצתי על האינטרקום שעל גדר הברזל ואמרתי את שמי והגדר ניפתחה במהירות. ״הבית הזה גדול ברמות מגוחכות.״ לחשתי לעצמי כשאדם יצא מדלת הבית לכבודי.
״מה את עושה כאן? קבענו בצהריים לא?״ שאל בבילבול ובלחץ. משהו בקול שלו היה נישמע שונה, אבל לא ייחסתי לזה חשיבות.