פרק 3:
״אני קמה, אני קמה.״ קמתי משכיבה לישיבה במהירות בזמן שאני פותחת את עיני ומשפשפת אותם. קמתי באינסטינקט כמו כל בוקר, כשהכלבה מעירה אותי.
אך שהיום היא לא עמדה מעליי וצעקה כמו תמיד, היה שקט לשם שינוי.
״וואו! איפה היא לעזאזל, למה היא לא העירה אותי כמו תמיד?״ שאלתי בבילבול, אפשר להבין אותי. מיהרתי לשפשף את עייני ולקלוט את הסיטואציה, השעה כבר 10 בבוקר ואני עדיין במיטה אחרי לילה ממש מוזר, מה קורה פה?
יצאתי מהחדר והלכתי לסלון הקטן. הוא היה מורכב משתי ספות, וטלוויזיה קטנה. השולחן אוכל היה עגול וקטן באמצע המיטבח שהיה מחובר לסלון, בית יחסית מכובד יחסית לחורבות כאן בשכונות. אני אף פעם לא הרגשתי צורך להיות מפונקת אחרי המקרה, כשמאבדים משהו כל כך גדול כל שאר הדברים ניראים כאלה חסרי חשיבות, וזה כל כך נכון. לפני המקרה הייתי הילדה הכי מפונקת בעולם שגרה בעיר הגדולה שבחיים לא חשבה שתעבור לגור אצל דודה שלה בעיר לא מוכרת בשכונה לא יוקרתית.
דודתי ישבה בספה עם כוס נס וסיגריה, טוב נעלמה היא לא, אז הישתגעה היא כן.
״למה לא הערת אותי?״ שאלתי בשקט, אני לא רוצה ריבים על הבוקר.
״חשבתי על מה שאמרת אתמול, ישלי הרגשה שאנחנו חייבות לדבר.״ היא אמרה והיסתכלה עליי בעיינים גדולות, היא לא אמרה את זה עכשיו.
״אוו את חושבת שאנחנו צריכות לדבר? איפה היית בחמש שנים האחרונות, עושה לי את המוות ופתאום אנחנו צריכות לדבר, הלכתי לישון בוכה אתמול בגללך! אתמול, לפני יומיים ולפני שלושה ימים גם! תכלס? מתי לא?!, ביננו? את לא רוצה לדבר, את רק רוצה להראות כאילו שאכפת לך, אבל לא. את בנאדם כלכך מגעיל חסר רגישות ו..״ לא יכולתי להמשיך, היא בכתה, אבל אני לא נמושה. אני עומדת על שלי.
״יופי בכית פעם אחת, אני לא חושבת שזה מישתווה לחמש שנים, נימאס לי כבר!!״ אמרתי פונה לצאת מהדלת ביציאה הכי דרמטית שיש, ואז קלטתי שאני עם פיגמה, ולא ציחצחתי שיניים והשיער שלי ניראה מילחמת עולם, יופי אוליביה יופי את כזאת חכמה שזה הורג כבר.
ניכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת, מה זה היה עכשיו?! שמתי לב שאמרתי את המישפט הזה כלכך הרבה פעמים בזמן האחרון, זה באמת הזמן לשינוי? לחשוב שהילדה שהייתי אוליי כן צדקה? אני כן אשלים את מה שהיא רוצה? דיי אוליביה הקטנה.
״אני מילבשת ומיתחפפת מפה.״ קבעתי ביני לבין עצמי וניגשתי לכיוון המדף שלי ולבשתי את ההכי לא מיתאמץ, מכיוון שלא היה לי תוכניות להיום, לבדתי גופיה שחורה צמודה, ומיכנסי טרנינג ארוכים שגדולים עליי, וכפכפים. ניכנסתי לאמבטיה, היה לי מזל האמבטיה היא מול החדר שלי אז היא לא ראתה אותי יוצאת. ועוד מזל שגם באמבטיה מסדרים את השיער, יום המזל שלי? כן, משהו כזה.
קלעתי את שיערי לצמה ששכבה לי על הכתף, ויצאתי מהאמבטיה. סימסתי לאנה איפה היא, והיא ענתה שההורים שלה קירקעו אותה אחרי אתמול, מבינה שאני לבד היום. יצאתי לסלון, לקחתי את הספר האהוב עליי , ׳הנערה שהשארת מאחור׳ ויצאתי לבחוץ. זה הספר האהוב עליי מסיבה אחת, הוא מרגש, מצמרר ויותר חשוב מכל, מציאותי.
כל אחד שהיה רואה אותי לא היה חושב שאני קוראת ספרים או אי פעם פתחתי ספר, אבל לא תמיד צריך לשפוט לפי חיצוניות.
YOU ARE READING
Wall of love//hebrew
Novela Juvenilמאז שאוליביה הייתה ילדה קטנה, היא תיכננה את חיי ההתבגרות שלה: הבית ספר היוקרתי בעיר, חבר חתיך שהסיפור אהבה שלהם יהיה כמו מהאגדות, חיי פופולאריות וכמובן להיות תלמידה מיצטיינת. התוכנית נהרסה באותו רגע משמעותי, שהיא איבדה את הוריה בתאונת דרכים ומאז הי...
