Wall of love//hebrew

פרק 20

״אוליביה סמית, אנה גקסון ושרה כהן למישרד שלי מיד!״ קול המנהלת הידהד ברמקול ברחבי הבית ספר בזמן שמולנו עומדת אמנדה עם לידיה, אחרי שנטלי ברחה, עצבנית מתמיד.
״שלושה מטומטמות! אויש הביתספר הזה הורג אותי! מי אתן חושבות שאתן בכלל שתחשבו לעשות דבר כזה?!״ אמרה בעצבים כשכולה אדומה
״זה מה שאת מקבלת על כך שאת מכריחה את אנה להרוס לי את החיים, כלבה ממורמרת.״ אמרתי לה בביטחון והיסתובבנו שלושתנו לכיוון החדר מנהלת.
״אנחנו גמורות.״ שרה אמרה ביאוש.
״אני יודעת.״ החזרתי ביובש וניכנסו למישרד המנהלת.

-10 שעות לפני-

״אוקיי שרה, התוכנית מובנת לך נכון?״ שאלתי כששלושתנו ישבנו בחדרי לתכנן את הנקמה.
״אנחנו הולכות לגמר עם הכלבה הזאת, אחת ולתמיד.״ היא אמרה וחיוך נוקמני עלה על פרצופה.
״השעה כבר שלוש בלילה, אני הולכת לישון.״ אמרה בעייפות ונישכבה על מיטתה.
״בסדר, אני מילא צריכה להשלים שיחות עם אנה. לילה טוב.״ אמרתי בחיוך ופניתי חזרה אל אנה.

״את בטוחה שזה יהיה בסדר לעשות אתזה? ההורים שלי יתחרפנו אם המנהלת תיתקשר אליהם. הם דיי בטוחים שהולך לי מעולה בבית ספר.״ אנה שאלה כשיצאה מדלת הבית ואני בעיקבותייה.
״אויש נו אנה, תחיי את הרגע. הזונות האלה לא יצאו בשקט ממה שהן עשו לך ולי.״
״אני מבינה את הרצון שלך, אבל אני לא מבינה את הרצון של שרה כי היא נישמעה כאילו שזה משהו שהיא חיכתה לו הרבה זמן. יש לה עבר איתן?״
״לא שהיא סיפרה לי...״
״תישאלי אותה. זה יעשה טוב לשתיכן.״ אמרה בחיוך ויצאה מהבית בשקט בעוד אני פונה לחדרי לכיוון שרה.

״שרה?״ שאלתי כשהאורות היו מכובים וחושך מוחלט שרר בחדר.
״זה היה בכיתה ט. אמנדה הרסה אותי.״ שרה שהבהילה אותי כשהדלקתי את האורות ישבה כשרגליה מקופלות בתנוחה שנראת לא נוחה בכלל על מיטתה.
״מה? איך שמעת את השיחה שלי עם אנה?״
״הבית הזה קטן. עכשיו את מוכנה לשתוק ולשמוע את הסיפור?״ אמרה ברצינות ושבר בקולה.
״ברור, תדברי.״ אמרתי וטחבתי חתיכת שיער מעצבנת שהפריע לי.
״אני ואמנדה, לפני התקופה שהיא התחילה להיות כזאת, היינו החברות הכי טובות.״ היא חיכתה לראות את ההבעה שלי שבהחלט הייתי מופתעת.
״היינו שכנות טובות וההורים שלנו היו גם חברים כך שיצא לנו להיות החברות הכי טובות. חווינו את החיים ביחד, היינו כל היום ביחד, עד המקרה כמובן.״ היא מלחיצה אותי, היא נישמעת כמו רוצחת סידרתית שנישבר לה הלב עם כל הש
״מה קרה?״ שאלתי באי נוחות בזמן ששרה עיקמה את פרצופה לשאלתי.

״אני.. אני לא גיליתי רק השנה שיש לי משיכה לבנות.. אני ידעתי כבר מכיתה ט. רק שלא העזתי לומר למישהו.. חוץ מלאמנדה.״ אמרה ומילותייה יצאו מהפה בזהירות רבה.
״היתאהבתי באמנדה. היתאהבתי בילדה הזהירה והבלונדינית שלא תעשה כלום לפגוע באדם.״ אמרה והרימה את ראשה מלמטה והיסתכלה עליי במבט מסכן וחודר, והינהנתי להסכמה שהיא יכולה להמשיך.
הייתי בשוק, לא האמנתי למילים שיוצאות לשרה מהפה עכשיו.
״כמובן שלהיתאהב בחברה הכי טובה שלך ואז לספר לה את זה זה בחיים לא הרעיון הכי טוב, אבל היא שברה לי את הלב. היא שברה אותי. היא צחקה עליי ואמרה שהיא לא רוצה להיות חברה של פריקית כמוני או לגור לידי אחרי ששפכתי את הרגשות שלי עלייה. הם עברו דירה וכמובן שזה השפיע עליי, יותר מידי. זה גרר אותי ללחתוך ולשתות עד אמצע כיתה י. הייתי מושפלת שאף אחד לא אהב ומאז אני בעיקרון מאלה שקופצות מחבורה לחבורה. סורי אם הפלתי עלייך את כל זה בשלוש בבוקר.״ אמרה בגיחוח קטן אחרי שראתה את הפנים המופתעות ביותר שלי.
״לא זה בסדר, גרמת לי לשנוא את אמנדה עוד יותר. אני מקווה שאת בסדר עכשיו יותר. יש לך את מיה ואתן כלכך יפות ביחד. אבל אני חושבת שהגיע הזמן לנקמה אחרי שתיקה כל כך ארוכה.״
״לא היה לי רעיון יותר טוב.״
~~~~~~~~~~
״אוקיי את זוכרת, את ניגשת אל כל חמשת הבנים האלה ואת שואלת אותם מה שאמרתי לך, מובן אנה?״ שאלתי כשהיינו שלושתנו בשירותים הריקים כי אסור שיראו אותנו ביחד.
״מובן, נולדתי לחרא הזה.״ חייכה חיוך קטן.
״את מקליטה את הכל ואני ושרה נידאג לעריכה. ולנקמה? החברות שלהם כבר ידאגו.״ חייכתי חיוך קטן והיסתכלתי על שתיהן להינהונים של הסכמה.

-נקודת מבט של אנה-

״תשחקי את עצמך כלבה מטומטמת תשחקי את עצמך כלבה מטומטמת...״ אמרתי לעצמי וניגשתי לברנדון, קפטן קבוצת הפוטבול החתיך והעשיר שהוא במקרה חבר של נטלי.
״היי ברנדון!״ ניסיתי לצעוק בקול הכי ציפציף שלי ובדקתי בלי להיסתכל שמכשיר ההקלטה עובד.
״מי זאת אם לא אנה גקסון.״ אמר ביומרנות בזמן שהחברים שלו בחנו אותי.
״אני צריכה אותך לשניה.״ אמרתי והוא היסתכל על החברה שלו כך שהיה ציחקוקים פה ושם.
״מה נעשה? הן לא רוצות לעזוב את ברנדון הגדול לרגע..״ אמר ביומרנות וגרם לי לרצות להקיא.

״אתה ואמנדה שכבתם פעם?״ שאלתי במהירות.
״וואו וואו מה? מאיפה הבאת את השאלה הזאת? אני של נטלי.״
״ברנדון אל תשגע אותי. אתה ואמנדה שכבתם פעם?״ אמרתי והחלפתי את הטון לטון רציני.
״מה זה נטלי שלחה אותך? כלבה מטומטמת שכמותה!״ אמר וגירד בעורפו בעצבנות.
״לא נטלי המפגרת שלחה אותי, עכשיו תענה על השאלה המחורבנת.״ אמרתי בלי סבלנות.
״כמה פעמים, פה ושם אני ואמנדה שכבנו. היא כוסית אש. את מוכנה להגיד לי למה את צריכה את זה?״
״אתה תיראה אחר כך.״ אמרתי בזילזול וחייכתי למראה של כמה הבנים בבית ספר הזה מפגרים וחסרי טקט.
״אחד עבר, עוד ארבע לקחת.״ אמרתי בזילזול והיתקדמתי לכיוון הקורבן הבא.

-נקודת מבט של אוליביה-

״חברי וחברותיי לקפיטריה, וגם את אמנדה. תקשיבו כולכם! אתם הולכים לאהוב את זה.״ אמרתי בביטחון וכל העיינים הופנו אליי.
״תהנו חבריי לקפיטריה.״ חייכתי מעט וירדתי מהשולחן ועל הלוח הקטן בקפיטריה התחיל להיתנגן קולם השונים של 5 הבנים ועוד חמישה פנים מאוד זועמות של בנות לכיוון אמנדה.
״אמנדה, ניגמרה התקופה שלך. הכרחת את החברה הכי טובה שלי לגלות את הסודות הכי גדולים שלי ועוד חברה כאן לנזק לא קטן שהשאיר לה צלקת לכל החיים, הגיע הזמן שתפסיקי. אוליי זה ילמד אותך לקח.״ אמרתי בביטחון מטורף כשעמדנו שלושתנו מולה בזמן שבנות ניגשו אליי מכל קצוות הקפיטריה וקללות עפו באוויר בחופשיות, כולל נטלי המאוכזבת שמבטה הושפל למטה והיא ברחה לשירותים, ואף אחד בעיקבותייה.

״תהני.״ חייכתי והיסתובבנו לכיוון היציאה כשקול המנהלת החריש את האוויר.
״אוליביה סמית, אנה גקסון ושרה כהן למישרד שלי מיד!״ קול המינהלת הידהד ברמקול ברחבי הבית ספר בזמן שמולנו עומדת אמנדה רק עם לידיה, אחרי שנטלי ברחה, עצבנית מתמיד.
״שלושה מטומטמות! אויש הביתספר הזה הורג אותי! מי אתן חושבות שאתן בכלל שתחשבו לעשות דבר כזה?!״ אמרה בעצבים כשכולה אדומה
״זה מה שאת מקבלת על כל מה שעשית. כלבה ממורמרת.״ אמרתי לה בביטחון והיסתובבנו שלושתנו לכיוון החדר מנהלת.
״אנחנו גמורות.״ שרה אמרה ביאוש.
״אני יודעת.״ החזרתי ביובש וניכנסו למישרד המנהלת.