Wall of love//hebrew

פרק 21

״אוליביה סמית, אנה גקסון ושרה כהן, השלישיה המושלמת.״ המנהלת האכזרית אמרה בקרירות. ׳השלישיה המושלמת׳? המנהלת הזאת יותר הזויה מהמנהלת הקודמת שלנו, ממש אבל.
״לפני שאת מענישה אותנו, רציתי להגיד שזה הכל היה באשמתי, רק לי מגיע העונש, לא להן.״ אמרתי בביטחון והיא חייכה, חיוך של השטן, חיוך של ציניות, חיוך שאמור לגרום לי להרגיש שאני מתה מבפנים.
״ניסיון יפה, אבל לא.״ חייכה וחיפשה משהו בין הדפים שלה.
״שלושתכן מושעות לשבוע.״ חייכה ונשמתי לרווחה, זהו?
״ולא ממש לא זהו. במשך השבוע הזה וחודש אחריו כל אחת מכן הולכת להיתנדב במוסד אחר של נזקקים.״ חייכה את חיוכה המעצבן זה מה שחסר לי, לעבוד או עם נרקומנים או עם זקנים.
״אנה, את הולכת להיתנדב בבית אבות הגדול של העיר.
שרה, את הולכת להיתנדב בגנים של ילדים עם לקויות.
ואוליביה, הכי טוב לסוף. את הולכת להיתנדב במועדון גמילה לנוער בעיר.״ יופי, מסוממים זה מה שאני צריכה עכשיו.

״מה?! זה לא פייר אבל! מי ישמע מה עדינו כבר, גילינו את הפנים האמיתיות של הכלבה הזאת?!״ שרה שאלה בעצבים.
״הכלבה הזאת שבמקרה אבא שלה מממן את רוב הוצאות הביתספר. זה לא שום דבר נגדי כלפיכן, אבל אתן צריכות ללמוד לקח.״ אמרה והוציאה אותנו ממשרדה.

״אם כל כמה שאני שונאת בית ספר, שבוע בבית נישמע דיי משעמם במיוחד עם העובדה שאני צריכה לנגב את התחת לכמה זקנים עכשיו.״ אמרה אנה בעצבים כשישבו ליד הקיר עם סיגריה  ושרה ששתתה קולה.
״לפחות את לא צריכה להיתנדב עם מסוממים.״ אמרתי בייאוש.
״הם כמונו, רק ברמה קשה יותר. אל תאשימי אותם, החיים שלהם חרא בטח.״ אנה אמרה ושרה ניראתה לא ממוקדת בשיחה.
״מה קרה שרה?״ שאלתי בבילבול.
״אני לא יכולה להיתנדב שמה.״ אמרה בקול חנוק ושקט.
״למה? קיבלת את ההיתנדבות הכי קלה אל תהיי כפוית טובה.״ אנה אמרה כשהוציא את הסיגריה מהפה.
״זה לא קשור.״ אמרה בשקט.
״אח שלי.... יש לו לקויות אבל אני לא אפרט עליהן... והוא בגן הזה.״ אמרה בקול חנוק.
״אוי..... את לא חושבת שזה היזדמנות טובה להשלים עם ההורים שלך? דיי היתנחלת לי בבית.״ אמרתי בניסיון לעודד.
״אין לי הורים יותר.״ אמרה בקול מריר וירקה לצד.
״תפסיקי שרה. יש לך הורים שאוהבים אותך ומיתגעגעים אלייך ו...״
״מיתגעגעים אליי?! לעזאזל זה לא שאין להם את המיספר שלי נכון?! הם היו להיתקשר לשלוח הודעה משהו, להראות דאגה. מצידם שאני אגור ברחוב באיזה קרטון ולא אעשה כלום, אז אלה זה לא הורים!״ קטעה אותי בעצבנות וקמה מהסלע הגדול שהיתמקמנו עליו בעצבים.
״אני הולכת לעשות טיול, אני צריכה להירגע.״ נשמה עמוקות והלכה לדרכה.
״לחברה שלך יש בעיות עצבים רציניות.״ אנה אמרה והכניסה את הסיגריה לפה.
״תפסת אותה על יום ממש לא טוב. זה נושא רגיש אצלה, אל תישפטי.״ אמרתי באדישות ושתיקה מביכה נוצרה באוויר.
״לא רציתי להגיד את זה ליד שרה כי לא ידעתי כמה היא מעודכנת״ אנה חתכה את השקט.
״קיבלת היזדמנות מעולה. להיתנדב במועדון גמילה לנוער.״ אמרה בקול רציני.
״היזדמנות מעולה? אני הולכת להיתנדב עם נערים מגעילים שלא שמים זין על כלום. היזדמנות מעולה זה לא.״
״דיברתי בקשר לחבר שלך, חבר שלך חייב להיות שם! הוא חייב להיסתובב שמה עם החברים הסטלנים שלו.״
״אנחנו מדברות על נרקומנים ותיראי אותנו. הרסנו לילדה את חיי החברה ואנחנו פה יושבות ומעשנות מול היצירות של חבר שלי שהוא במקרה יכול להיות מאוד נרקומן בעצמו. אז כן, אני לא בעמדה לרדת על אף אחד. וגם לא את.״ אמרתי בנשימה אחת בקול רגוע.
״אני צריכה ללכת, ניפגש מחר אחרי ההיתנדבות.״ אמרה אנה בקול חנוק והלכה לכיוון הבית שלה, עוד פעם אני לבד. השעה הייתה חמש בצהריים אז הלכתי לכיוון הבית להשלים עם העובדה שאני צריכה לספר לדודה שלי את החדשות, וואו כמה זמן לא דיברתי איתה.

ניכנסתי לבית בעדינות והיא הייתה על יד השולחן עם דפים ביד שלה.
״דודה?״ שאלתי בקול שקט.
״מה את רוצה? את מפריעה לי לעבוד.״ אמרה כשהסיטה את פנייה מהדפים והיסתכלה ישירות עליי.
״הייתה תקרית בבית ספר...״ אמרתי בקול חנוק והיא סימנה לי להמשיך.
״אני מושעת לשבוע.״ הורדתי את ראשי והיתכוננתי לצעקות ושמעתי אותה נאנחת.
״אוי אוליביה.״ אמרתי בקול חנוק.
״אין לי כוח, באמת שאין לי כבר כוח. אין לי מה לעשות עם זה נכון? אני לא מיתכוונת לצעוק ולא כלום כי זה לא יעזור. פשוט תיכנסי לחדר.״ נאנחה וגרמה לי לעצב פנימי לא מוסבר.
״היא לא צעקה ולא כלום, מה הבעיה שלך אוליביה סמית?״ שאלתי את עצמי אחרי שסגרתי את דלת החדר בעדינות.

״אני מקווה שאני לא מפריעה.״ שרה ניכנסה לחדר בחיוך מרוח על פרצופה.
״זה החדר שלך, איך תפריעי?״ שאלתי מחזירה חיוך ומניחה את הפלאפון בצד.
״צודקת, אבל אני צריכה לספר לך משהו.״ חייכה והיתיישבה על המיטה לידי.
״מה קרה?״
״כלום לא קרה. אני מקווה שזה לא ישמע אגרסיבי מידי אבל שמעתי את דודה שלך מדברת בפלאפון...״ אמרה ולקחה נשימה.
״היא רוצה ללמוד עריכת דין.״ חייכה וגרמה לי להיתבלבל.
״ו...?״ שאלתי בתהייה.
״במיאמי.״ סיימה לבסוף וגרמה לי לפעור את פיי, אנחנו עוברות למיאמי?
״אנחנו עוברות למיאמי?! שאלתי בכמעט צעקה והיא סימנה לי להנמיך את הכל.
״כנראה, לא כזה שמעתי אחרי זה.״ חייכה חיוך גדול בזמן שאני מבפנים נישברתי.
״אבל.. זאת אומרת שאני אצטרך לעזוב את אנה ואדם, ואותך! איפה תגורי?״ שאלתי בעצב.
״אל תדאגי לי. תעשי חיים במיאמי הא?״ אמרה וחיבקתי אותה חזק.
״מוזר שהיא לא אמרה לי על זה כלום עד עכשיו, זה דיי עיניין גדול. היא אמרה מתי?״
״אני חושבת שהיא אמרה עוד חודש או משהו, שבמיאמי תהייה לך חצי שנה להשלים של לימודים ואת אדם חופשי לאוניברסטיה.״ אמרה החיוך אבל יכולתי לראות שמבפנים היא נישברת.

ניכנסתי לחדרה של דודתי בעדינות בשביל שלא תתחיל לצעוק עליי.
״מה את צריכה הפעם?״ נאנחה
״שמעתי את החדשות.....״ אמרתי בקול שקט וראש מורד למטה והיא סימנה לי לשבת על מיטתה.
״חברה שלך סיפרה לך אה?״ נאנחה בכבדות.
״כן.. מתי היתכוונת לספר לי את זה?״ שאלתי בבילבול.
״היתכוונתי לספר לך אתזה השבוע, לא ידעתי איך תקבלי את זה.״ אמרה בכנות וגרמה לליבי לפעום בחוזקה.
״את היית חייבת להגיד לי, בכל זאת לעבור למיאמי זה עיניין דיי גדול.״ אמרתי בכנות והיא היסתכלה עליי במבט שבור.
״אני יודעת, זה קורה עוד שבועיים ו...״
״שבועיים? אני צריכה להספיק להיפרד מכולם ולהיתכונן נפשית לבחור בית ספר אחר להשלמת הבגרויות במיאמי ו..״
״מה?״ שאלה בבילבול
״מה מה?״ שאלתי גם בבילבול.
״את לא באה איתי אוליביה, את נישארת לגור כאן עם חברה שלך. אני טסה לבד.״

פרק!!
סורי שאני מעלה בשעה כזאת הזויה פשוט עד עכשיו ישבתי על עבודה ענקית והיה לי זמן לכתוב בנוסף.
אוהבת ופסח שמח וכשר❤️