Wall of love//hebrew

פרק 24

״דיי הגזמת אוליב, קומי כבר.״ אנה קבעה כשהפריעה לי לראות מרתון האנטומיה בסלון, אני מיתנהגת כמו מפגרת.
עבר כבר שבוע ולא יצאתי מהבית, ובטח שלא יצרתי קשר עם אדם. זה כמו כל משבר של נערה מיתבגרת, אז כך שאני מגיבה בצורה דיי טובה כי אני מכירות בנות שהיו לוקחות את זה למקום הרבה יותר רע.
אני לא צעקתי על אדם ובטח שלא כעסתי, אני אפילו הבנתי אותו. זה פשוט היה המצב שלי אחרי המקרה, אני גם שתיתי והזרקתי וזה הגיע למקומות לא כאלה חמורים, נגיד בחיים לא היתעלפתי וזה היה יותר בשביל ״הקטע״. אני דואגת לו כי הוא הגיע לשלב כזה שהוא כבר לא באחריותי, הוא יכול להמשיך בלי שאני אדע וזה קורע אותי שזה גם יכול להגיע למקומות נוראיים. אבל אני הפסקתי כי הבנתי שזה לא טוב בשבילי ובשביל אף אחד מסביבי.
אני חושבת שעדיף שאני איצור איתו קשר, אחרי שבוע כזה. אני כן המשכתי ללכת להיתנדבות אבל למזלי הוא הפסיק להגיע, לפחות לתקופת זמן שאני הייתי שם.
״מחר אנחנו חוזרת לבית ספר אוליביה.״ אנה קבעה והורידה לי את התיקווה האחרונה לשמחה, בית ספר.

״כל השבוע הזה אני ניראת ככה נורא?״ שאלתי את עצמי כשעמדתי מול המראה שחושפת לרוואה את העיגולים השחורים שהיתפתחו לי מתחת לעיניים ואת השיער שעמד ואת עייני האדומות, איזה שבוע.
אנחנו עוד צריכות לחזור ולהיתמודד עם אמנדה והחברות שלה, מה שעוד הוריד לי הרבה יותר את החשק מאשר העובדה שעוד מעט תקופת הבגרויות מתחילה.
השיעורים הפרטיים עם אדם לא היתקדמו למקום כלשהו, כך שאני מניחה שאני אכשל, אפילו אם אני שלושה יחידות.
יצאתי מהמיקלחת באנחה לכיוון החדר שלי ששם שרה שכבה לה בשקט ואיך שראתה שניכנסתי היא באה להגיד משהו, אבל אז היתחרטה ברגע האחרון שראתה את המבט בעייני, מבט חלול וחסר מחשבה.
״תיתקשרי אליו כבר, אתם הולכים לפתור את זה כמו זוג בוגר, מובן לך?״ שרה אמרה בנינוחות כשהיא המשיכה להקליד למיה, אבל אני הסכמתי איתה.
אני הולכת להיתקשר אליו וניפתור את זה כמו גדולים.
צילצול אחד נישמע, ומיד אחריו עוד אחד, ובשלישי את האמת קיוותי שהוא פשוט לא יענה, אבל ממתי הגורל לצידי.
׳אוליביה? תודה לאל!׳ קולו הדואג נישמע מעבר לקו, אני נישבעת שרציתי להגיד משהו אבל המילים לא יצאו לי מהפה.
׳אני יודע שאת שם, אבל זה בסדר. תבואי היום לקיר בחמש ונדבר שם כבר, אני מיצטער.׳ הוא קבע וניתק במהירות, בטח ניראתי כמו מפגרת מהצד, יושבת על המיטה עם הפלאפון ביד שלה ועם פה פעור לרווחה.

פעם חשבתי מה יקרה אם סיפור סינדרלה היה קורה במציאות, אם הוא היה קורה לי.
זה עוד היה בכיתה ד, חלמתי על שימלה כחולה ונפוחה כמו של סינדרלה ועל נסיך החלומות שלה, נירקוד ביחד בנשף ואז הוא יקח אותי למירפסת המהודרת וישפוך את ריגשותיו.
הגעתי לכיתה ח, המודעות שלי היתפתחה הרבה יותר אבל עדיין חייתי בסוג של אגדה, הייתה לי תיקווה.
ואז הגיע כיתה יב, אני של עכשיו, ואני יכולה לוודא שזה לא קורה במציאות.