זה בגללי. זה בגללי. זה בגללי. זה בגללי. זה בגללי.
״אמרת שמצאת אותה ככה, שוכבת בריצפה באמבטיה?״ שאל הפרמדיק בלחץ בזמן שהכניס לאנה מחט לאינפוזיה. חסכתי את הפרטים על השיחה שהייתה לנו לפני, זה לא היה ניראה כזה חשוב.
״כן.״ אמרתי בקול מלא וישבתי בשקט עד שנגיע למיון. לראות אנה ככה במצב הזה, שוכבת על המיטת ברזל הקרה מחוסרת הכרה הרג אותי. הבטן התחילה לכאוב לי והיא היתהפכה לי ורציתי למות. ולחשוב שזה אשמתי? הרג אותי יותר.
״תיתקשרי להורים שלה, הגענו.״ האמבולנס פתאום עצר מול מיבנה ענק בצבע לבן שמנת שהיה רשום מעל הדלת כניסה בענק ״מיון- רפואה דחופה.״ דלתות האמבולנס ניפתחו והפרמדיק השני, זה שהסיע את האמבולנס ניראה בפתח בעוד שניהם מורידים את מיטת הברזל הקרה, בעוד אנה עלייה. הם רצו ישר לתוך המיון, ורופאים פתאום פנו אליהם והם גילגלו את המיטה ברחבי המיסדרונות עד שהגיעו לדלת גדולה ולבנה ואמרו לי לחכות בחוץ. איך אני יכולה לחכות בחוץ בזמן שהחברה הכי טובה שלי בפנים, בגלל משהו שאני גרמתי אליו?! אני מנסה למצוא סיבה הגיונית לזה שאני הסיבה שהחברה הכי טובה שלי ניסתה להיתאבד, ואני באמת לא מוצאת.
הלכתי במקום וניזכרתי שאני צריכה להיתקשר להורים שלה, להיות זאת שמבשרת את החדשות הרעות מאוד. מצאתי את עצמי לוקחת את הפלאפון של אנה, שאני לקחתי מהחדר שלה מיד אחרי שהיתקשרתי לפרמדיק. ניכנסתי לאנשי קשר וישר חייגתי לאמא שלה.
״הלו? אנה אני יודעת שאת כועסת על מה שאמרנו לך לפני מה שאני ואבא שלך הלכנו לעורך דין שלנו, אבל מה שנעשה נעשה ואנחנו אוהבים אותך וזה לא קשור אלייך.״ אמא של אנה אמרה במהריות בלי לברר מי בקו השני, מה לעזאזל שמעתי עכשיו. לא הייתי צריכה לשמוע אתזה.
״אנה?״ היא שאלה מודאגת.
״גברת גקסון, זאת אוליביה.״ אמרתי ויכולתי לשמוע אנחה מהצד השני.
״איפה אנה, אוליביה?״ היא שאלה בחשש, אני בטוחה בזה.
״אנה בבית חולים, היא ניסתה להיתאבד.״ אמרתי הכל בנשימה אחת.
״מ...ה? אנחנו בדרך עכשיו!״ היא אמרה בקול שבור וניתקה במהירות.
אני לא מאמינה שההורים שלה אנה היתגרשו. לא מספיק שרבנו גם זה? אני לא יודעת מה עבר לה בחיים אבל אחרי שזה יעבור, אנחנו הולכות לעשות שיחה צמודה. אוף אוף אני החברה הכי גרועה בעולם! פגשתי את ההורים שלה פעמים אחידות, והם היו ניראים זוג נורמאלי, מצידי לפחות.
ניסיתי לשבת על הכיסאות בחדר ההמתנה, אבל זה כאילו הכל כאן עשוי מברזל, לא נוח בשיט.
הוצאתי את הפלאפון ושמתי לב שהשעה כבר שמונה. היתקשרתי לדודה שלי להסביר לה למה אני לא בבית, והיא כעסה בהתחלה כי יש לי עבודות בית ושיעורי בית לעשות. אמרתי לה שאני אחזור עד תשע גג. רציתי להישאר... רציתי להישאר ולא לזוז מכאן עד שאני אדע את התשובה הסופית.
YOU ARE READING
Wall of love//hebrew
Fiksi Remajaמאז שאוליביה הייתה ילדה קטנה, היא תיכננה את חיי ההתבגרות שלה: הבית ספר היוקרתי בעיר, חבר חתיך שהסיפור אהבה שלהם יהיה כמו מהאגדות, חיי פופולאריות וכמובן להיות תלמידה מיצטיינת. התוכנית נהרסה באותו רגע משמעותי, שהיא איבדה את הוריה בתאונת דרכים ומאז הי...
