העולם שלי♥

פרק 1

פרק 1
"ירדן בואי תעזרי לי תכף כולם מגיעים" אמא קראה לי.
"אני באה" ירדתי למטה למטבח. אנחנו גרים בבית עם 2 קומות, קומה ראשונה מטבח וסלון וקומה שנייה החדרים של כולם. לאמא שלי קוראים דריה והיא עורכת דין ולאבא שלי קוראים אורן והוא מנכ"ל בחברת הייטק גדולה.
"מתי אריאל חוזר?" שאלתי את אמא בזמן שעזרתי לה. אריאל זה אחי הגדול הוא בן 20 והוא בצבא, והיום הוא חוזר הביתה.
"הוא צריך להגיע עוד מעט, אבל הוא צריך לנוח כי הוא נוסע ביום ראשון לשבועיים" אמא ענתה לי.
"אה חבל" אמרתי "אני יוצאת היום לכיכר עם מאי ודניאל" הוספתי. מאי ודניאל הם החברים הכי טובים שלי, את מאי אני משתפת בדברים קצת יותר אישיים כי היא בת ואנחנו החברות הכי טובות מאז שנולדנו, ההורים שלנו חברים טובים. ואת דניאל הכרנו בגן כשהיינו בני 3.
"אוקיי." אמא ענתה לי ועליתי לחדר להתארגן, לבשתי ג'ינס לבן גבוה עם קרעים בברך וחולצת בטן אדומה, נעלתי סניקרס אדומות וכתבתי בקבוצה עם מאי ודניאל, "אני מוכנה כבר, אבל יש ארוחת שישי אז נצא בעשר?"
מאי:סבבה
דניאל:כן
אחרי הארוחה יצאנו וישבנו על ספסל בכיכר, עשינו צחוקים ודיברנו עד שניגשה אלינו חבורה של 3 בנים שנראו בערך בגילנו אולי שנה יותר.
"קומו מהספסל הוא שלנו" הבחור החתיך מביניהם אמר, הוא היה בעל שיער חום ועיניים כחולות והיו לו קצת זיפים, הוא לבש גופיה לבנה שהבליטה לו את הקוביות.
"סליחה?" עניתי לו.
"סולח בובה" החצוף הזה ענה לי.
"דבר ראשון אתה לא תקרא לי בובה דבר שני עד כמה שידוע לי אתה לא קנית את הספסל הזה אז הוא לא שלך, עכשיו ביי"
"וואי וואי איזה פה יש לך רק לא כדאי לך לפתוח אותו עליי למה את לא מכירה אותי"
"זה בסדר אני גם לא מעוניינת להכיר"
"חברה מעצבנת יש לכם לא תעזרו לה לקום מפה?" הוא פנה אל מאי ודניאל שישבו והסתכלו.
"לא כי אנחנו לא נקום מפה אז כדאי שתלכו" עניתי לו במקומם.
"טוב אנחנו עוד ניפגש בובה" הוא ענה לי, יואו איזה מעצבן הוא.
שלושתם הלכו וחזרתי לשבת בספסל, "בובה אחותך מפגר" אמרתי.
" דיי תירגעי סתם ילד משועמם" מאי אמרה.
"טוב אני הולכת לקנות שתייה בסופר, רוצים משהו?" הצעתי.
"קולה"
"בירה"
הלכתי לסופר ואת מי אני רואה? את הילד המעצבן שחשב שהספסל הזה של אבא שלו.
"את מי אני רואה פה, גברת עצבנית?" הוא אמר, כנראה לי.
"את מי אני רואה פה, מר חי בסרט?" עניתי לו חזרה.
"טוב אני צריכה ללכת" הוספתי ויצאתי מהסופר.
"חכי רגע" הוא אמר ויצא אחריי.
"מה?" הסתובבתי אליו.
"לירון" הוא הציג את עצמו.
"עכשיו זה הקטע שאני צריכה למחוא כפיים?"
"לא, עכשיו זה הקטע שאת אומרת איך קוראים לך"
"ואם לא בא לי להגיד לך?"
"אז אל תגידי, אני עוד אגלה את שמך"
"איך בדיוק?"
"אדם מוכשר לא מגלה את השיטות שלו"
"נחכה ונראה, איש עם שיטות"
"נחכה ונראה"
חזרתי אל הספסל מסוקרנת והבאתי לחבריי את השתייה שלהם.
חזרתי הביתה בערך ב1 בלילה ועליתי לחדר שלי, החלפתי לפיג'מה, צחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה, פתחתי את הפלאפון וראיתי הודעה חדשה ממספר לא מזוהה:
'לילה טוב, ירדן לוי♥'

הצעות לשיפור או ביקורת - בתגובות
תצביעו♡