העולם שלי♥

פרק 5

"אני..." לא ידעתי מה לענות.

"אני אצא איתך לדייט אבל אני מקווה שזה יהיה שווה את זה." עניתי לו.
הוא הסתכל עליי וחייך "יופי, אז מחר בחמש?"
"כן" עניתי בלי לחשוב. "אה לא, מחר יש לי ריקוד" נזכרתי.
"את רוקדת?" הוא שאל עם חיוך, "כן, עוד משהו שגילית עליי" עניתי גם עם חיוך.
"אני מתחיל להכיר אותך מיום ליום, ובנתיים אני אוהב כל מה שאני יודע."
עלה לי אדום ללחיים "תודה" עניתי, "יפה לך אדום" הוא אמר והסתכלתי עליו מובכת.
"אז מחרתיים בחמש?" הוא שאל.
"מחרתיים בחמש" עניתי.
"לילה טוב" הוא אמר, נישק אותי בלחי והלך.
לא הבנתי מה קרה הרגע, שמתי את היד על הלחי שהוא נישק אותי בה ובהיתי בדלת, רציתי להשאיר את היד על הלחי כדי שהנשיקה לא תרד, כנראה שאני כבר מחבבת אותו.

ירדתי למטה לסלון, כולם כבר היו בבית, התיישבתי על הספה ליד הדר,
"אז מה? מה קורה בניכם? מאיפה אתם מכירים?" היא לחשה לי, זאתי כמה שאלות יש לה, רכלנית קטנה, ישר היא קולטת הכל.
"כלום, נפגשנו פעם אחת" עניתי.
"ואז הוא נדלק עלייך, איך אפשר שלא?" היא אמרה כאילו היא יודעת על מה הוא חושב.
"מה? מי אמר שהוא נדלק עליי, דיי לדבר שטויות." אני לא חושבת שיש מה להידלק עליי, או להתלהב ממני, אני לא כזה מאמינה בעצמי, לא אפס ביטחון אבל גם לא מאה.
"תגידי מה את רצינית? רואים עליו, כמה הוא מסתכל עלייך, תכף יתקעו לו העיניים" היא אמרה כאילו זה ברור.
"טוב אז אני אספר לך אבל אל תספרי ברור?" אמרתי לה.
"ברור" היא ענתה ישר.
"אנחנו יוצאים עוד יומיים" סיפרתי לה בחצי התרגשות, כי אני לא כל כך יודעת אם בא לי אבל נתתי לזה הזדמנות.
"אומייגד, מזל טוב אחותי, את מספרת לי כל מה שקורה" היא אמרה, איך היא אוהבת את זה, להיות הפסיכולוגית של כולם.
"מה שתגידי" עניתי לה בזלזול, קודם נראה איך יהיה הדייט.
עליתי למעלה והלכתי לישון.

קמתי בבוקר לבשתי טייץ שחור, חולצה לבנה, ג'קט ג'ינס, ונעלתי אולסטאר לבנות.
ירדתי למטה למטבח, שתיתי שוקו, ואז בן ירד במדרגות.
"מה קורה קופה?" הוא אמר ונתן לי כאפה חלשה על הלחי, מזל שלא על הלחי של הנשיקה, סתם סתם, אני כבר אובססיבית, עד לפני יום לא רציתי שום קשר איתו.
"כמה פעמים אמרתי לך לא לקרוא לי ככה?" התעצבנתי עליו, כל הזמן קורא לי ככה ועוד נותן לי כאפה.
"טוב עצבן, יאללה בואי אני אקח אותך לבית ספר" טוב לפחות זה.
ומה הקטע הזה שכולם קוראים לי עצבן בזמן האחרון?

הגענו לבית ספר, יצאתי מהאוטו ובדיוק ראיתי את לירון, מגיע על אופניים חשמליות, בן כבר נכנס לבית ספר, אז הרשיתי לעצמי ללכת לכיוון לירון, הוא קלט אותי והתקדם אליי
"אני מקווה שאתה לא אוסף אותי עם הדבר הזה לדייט" אמרתי לו והצבעתי על האופניים, "לא, נראה לך, את תשברי את זה" הוא אמר וצחק, הסתכלתי עליו במבט של אני כועסת אבל מחזיקה את הצחוק שלי.
"חצוף" דחפתי אותו טיפה עם היד.
הוא צחק, והרגשתי כאילו אנחנו מכירים שנים.
בדיוק היה צלצול, הפעם אני נישקתי אותו בלחי והלכתי לכיתה.
בהפסקה ישבתי על הספסל עם מאי, ועוד שתי חברות שלנו, שירה ותמר.
"אז מה, אתן באות למסיבה בשישי?" שירה שאלה.
"איפה?"
"בים"
"נראה לי שכן" עניתי.
"סבבה" תמר ענתה.
"יש, איך אני אוהבת מסיבות" מאי צעקה, ככה שכנראה כל הבית ספר שמע.
קיבלתי הודעה:
'אז אני מבין שאת הולכת למסיבה' זה היה לירון.
אני: 'כן, מה הבעיה? ומאיפה אתה יודע את זה?' שאלתי אותו, כנראה מהצעקה של מאי כולם שמעו שיש מסיבה.
לירון: 'אמרתי לך כבר שאני יודע הכל, והבעיה היא שיהיו שם בנים'
מה? מה הקשר? מה הוא רוצה מסיבה של בנות?
אני: 'עדיין לא הבנתי את הבעיה' שלחתי לו.
לירון: 'שהם יקחו לי אותך' מה זה?
אני: 'ממתי אני שלך?' כל פעם הוא מעצבן אותי מחדש.
זרקתי את הפלאפון על השולחן ולא עניתי לו יותר, אם הוא בכלל שלח עוד הודעה.
הרמתי את הראש והסתכלתי ישר ואז אני קולטת שהוא היה מולי כל הזמן הזה, הוא מרים את הראש מהפלאפון גם, ישר אליי, כנראה מסתכל למה אני לא עונה, ואז מבטינו נפגשו ושוב העיניים האלה, מצליחות להשכיח את זה שאני עצבנית עליו.

שירה ותמר דיברו בינהם, ומאי שישבה לידי ראתה שאני מסתכלת על לירון והוא עליי ולחשה "אז מה נסגר איתכם בסוף?"
"אנחנו יוצאים מחר" עניתי לה.
"מה אומייגד, ולא התכוונת לספר לי?" היא עוד שנייה צרחה, איזה קול יש לה.
"ברור שהתכוונתי אבל עוד לא יצא"
"טוב נסלח לך הפעם" רגשי אחת.
"טוב בערב אחרי הריקוד שלך הולכים לכיכר עם דניאל"
"סבבה"

הגיע הערב יצאנו לכיכר,
"דני אתה בא למסיבה בשישי נכון?" מאי שאלה אותו, ככה אנחנו קוראות לו, דני.
"ברור" הוא ישר ענה.
"איך את מתלהבת ממסיבות" אמרתי בזלזול, מאי אשת מסיבות, אם יש מסיבה והיא לא באה, משהו לא טוב קרה.
"כי זה כזה כיף" היא ענתה בחיוך.
פתאום ראיתי את לירון מתקרב לכיוון שלנו,
"זוכרת את מחר כן?" הוא שאל והסתכל עליי.
הנהנתי עם הראש והוא הלך לשבת עם חברים שלו בספסל ממול.
"מה יש מחר?" דני שאל.
"אנחנו יוצאים." עניתי
"מה? מתי זה קרה? ממתי אתם מדברים בכלל?" הוא שאל ולפני שהספקתי לענות הוא שאל את מאי "ולמה את לא נראית מופתעת?" מאי הסתכלה עליו ולא ידעה מה לענות.
"דני אל תאשים אותה, אני אמרתי לה לא לספר כי רציתי לספר לך בעצמי." ניסיתי להרגיע אותו.
"יופי, תהני לך" הוא אמר, לקח את הדברים שלו והלך.
"דני חכה" צעקתי וקמתי אחריו.
"ירדן עזבי, אני חושבת שעדיף שתלכי הביתה ותדברי איתו מחר, אני אלך אליו." מאי אמרה לי. אוף אני שונאת לריב עם מישהו מהם.
"טוב" אמרתי והיא הלכה אחריו.
חזרתי לשבת על הספסל, קיפלתי את ברכיי ושמתי את הראש עליהם והתחלתי לבכות.
"ירדן" שמעתי קול מוכר.
"ירדן, למה את בוכה?" זה היה לירון, שכנראה ראה אותי בוכה כי הוא ישב פה עם חברים שלו.
"כלום, הכל בסדר" עניתי כשאני עדיין עם הראש למטה.
הוא שם את היד שלו על הגב שלי וליטף אותי.
"אל תבכי, רוצה לספר לי מה קרה?" הוא שאל ושמעתי דאגה בקולו.
"לא משנה, זה סתם מפגר." אמרתי.
"אם זה היה כל כך מפגר לא היית בוכה" הוא אמר, "וגם אם משהו קשור אלייך הוא לא יכול להיות מפגר, זה לא הגיוני" איזה חמוד.
"תודה" הסמקתי וגם התרגשתי בתוכי.
"עכשיו את יכולה להרים את הראש ולספר לי מה קרה?"
הרמתי את הראש ואמרתי
"אתה אמרת לי קודם מחר זוכרת, ודניאל לא ידע שאני יוצאת איתך מחר וגם שדיברתי איתך אי פעם והוא כעס שסיפרתי למאי והוא לא ידע." הסברתי לו,
"רגע מי זה דניאל?" הוא שאל
"החבר הכי טוב שלי ומאי היא החברה הכי טובה שלי" עניתי
"אוקיי, אז דבר ראשון אני מצטער שאמרתי את זה, לא ידעתי"
"בטח, זה בסדר"
"ודבר שני פשוט תחכי למחר ותבקשי ממנו סליחה, אני לא חושב שהוא יכעס הרבה זמן"
"אוקיי, תודה" נישקתי אותו בלחי בפעם השנייה להיום ואז חיבקתי אותו, כשהתנתקנו מהחיבוק, הפנים שלנו נשארו קרובות, הסתכלנו אחד על השנייה ו...

תגיבו כי אני לא יודעת אם אתן קוראות ואוהבות♥
אז גם ביקורות טובות וגם ביקורות לא טובות מתקבלות.
תודה לכולן על ההצבעות והתגובות ♡