העולם שלי♥

פרק 3

לירון: 'רק לפני יומיים אמרת שאין לך חבר.'
אני: 'ואין לי חבר...'
לירון: 'עכשיו את גם משקרת?' הייתי בהלם, מה נראה לו שהוא מדבר אליי ככה? ידעתי שאני צודקת, אפילו אחרי יומיים שהכרנו הוא פוגע בי ומדבר אליי כאילו אני הצעצוע שלו.
סגרתי את הפלאפון והתעלמתי ממנו, ירדו לי איזה שתיים, שלוש דמעות והוא ראה את זה כי עדיין עמדתי מולו אבל הוא בחר להתעלם, בטח הוא לא חושב שזה קשור אליו, כי הוא לא מרגיש שבשניה אחת הוא יכול להפוך מישהו משמח לעצוב.
ירדתי לקומה של כיתות יא ובדרך עשיתי לו מבט של אני שונאת אותך, אבל הרגשתי שזה לא נכון, אני לא יכולה לשנוא אותו.
אחרי שעתיים סיימנו ללמוד, הלכתי לאוטו של בן ונסענו הביתה.
"קרה משהו?" הוא שאל אותי עם מבט דואג.
הנדתי בראשי לשלילה. כן קרה, לירון קרה.
"עליי את לא יכולה לעבוד, אני מכיר אותך יותר מדי טוב". זה נכון.
"אני לא ממש רוצה לדבר על זה, סתם יום גרוע." ניסיתי להתחמק מלענות לו.
"טוב, אם תרצי לדבר אני כאן." איך אני אוהבת את האחים שלי.
"תודה"
הגענו הביתה, הלכתי לחדר שלי, נשכבתי במיטה ושמעתי מוזיקה באוזניות. כנראה שנרדמתי כי אחרי כמה זמן התעוררתי מרעש, "נו ירדן קומי כבר", זאת הייתה מאי, "נו מה?" למה להעיר אותי?
"קומי, הולכים למסיבה" מה? לא, שום מסיבה.
"את הולכת למסיבה, אני נשארת כאן." הסברתי לה.
"מה, למה? רגע, קרה משהו? בכית?" מה, איך היא יודעת?
"לא"
"נו באמת ירדן, אני רואה עלייך, מה קרה?" טוב, היא לא תעזוב אותי. סיפרתי לה מה קרה,
"

מה? איזה חצוף, אל תדאגי, אני אטפל בו."
לא, ידעתי שלא הייתי צריכה לספר לה. "לא, אל תעשי כלום, בבקשה, הכל בסדר, באמת." לא רציתי שהיא תעשה משהו, אני פשוט צריכה לשכוח ממנו. "אני רק אדבר איתו, שידע שלחברה שלי לא מדברים ככה."
"טוב, אבל אל תגידי שאני אמרתי לך ללכת אליו."
"כי את לא, זאת אני אמרתי לעצמי ללכת אליו" היא אמרה. "איזה חברה מדהימה יש לי" איך אני אוהבת אותה, שהיא תמיד עוזרת לי, כזאת עקשנית.
"טוב לי יש מסיבה להתארגן אליה, את בטוחה שאת לא רוצה לבוא?" היא שאלה אותי. "כן, תהני, תודה על הכל",
"בשבילך הכל" קמתי וחיבקתי אותה.
אחרי שמאי הלכה, נכנסתי למקלחת וחשבתי קצת, למה הוא היה צריך להגיד את זה, מה אני נראית לו שקרנית או זונה? מי הוא שידבר אליי ככה, זה ממש פגע בי, ועוד רציתי להסכים לדייט שלו.
יצאתי מהמקלחת והלכתי לישון.

נק' מבט לירון:
כל היום אני חושב על ירדן, לא יודע מה יש לי, מאז שראיתי אותה אני רק רוצה לדבר איתה, לראות אותה, אבל אני לא מבין למה היא אמרה שאין לה חבר אם היום ראיתי אותם ביחד, מתי היא הספיקה למצוא חבר? מה זה היה נכון כשהיא אמרה שהיא בקטע עם מישהו?
בין כל המחשבות שמעתי את הפלאפון שלי מצלצל, זה היה ליאור החבר הכי טוב שלי,
ליאור: 'אה אחי, אתה בא למסיבה היום?'
אני: 'וואי, לא יודע, אני לא חושב שבא לי היום מסיבה' יואו, איך היא משפיעה עליי, עכשיו אני גם לא רוצה ללכת למסיבות בגללה בזמן שהיא נהנת עם החבר שלה.
אני: 'טוב יודע מה? מתאים לי להשתחרר קצת, מתי יוצאים?'
ליאור: 'יופי תתארגן, חצי שעה אני אצלך.'
הגענו למסיבה, הלכתי לבר, שתיתי קצת אבל רק שתי כוסות, ככה שזה לא משפיע עליי.
פתאום אני רואה את ההיא, נו חברה של ירדן.
זיהיתי אותה מיום שישי בכיכר.
היא התקדמה לכיווני והצביעה עליי,
"אתה" הסתכלתי אחורה לראות למי היא מתכוונת, אבל לא היה שם אף אחד,
"אני מדברת אליך, לירון" אליי? מה היא רוצה זאתי?
"אליי? מה?"
"למה עשית את זה?" מה? מה עשיתי? הסתכלתי עליה במבט שואל, "מה כבר שכחת, זה ברגיל אצלך לדבר ככה לבנות?"
"אה, זה." איך שדיברתי לירדן. "כן, זה." היא ענתה. "מה לעשות שזה נכון?" "מה נכון? אתה קראת לה זונה! ושקרנית, היא לא כזאת, אתה בכלל לא מכיר אותה, מי אתה שתדבר אליה ככה?" היא צעקה עליי, אמיצות הבנות האלה. אבל וואלה מה שהיא אומרת נשמע קצת נכון, אבל מה, היא התחבקה איתו ואז היא אמרה שזה לא חבר שלה.
"אז את רוצה להגיד לי שהיא מתחבקת עם כל אחד?" שאלתי אותה. "עם מי היא התחבקה?" היא שאלה, "עם ההוא, בקומה של יב" עניתי לה. "תגיד לי אתה רציני? בגלל זה? בגלל זה קראת לה ככה?" היא צעקה עליי, שוב. "כן, היא אמרה שאין לה חבר." עניתי.
"והיא צודקת, היא לא שקרנית ואין לה חבר, זה היה אח שלה!"
מה? אח שלה? איך?
רגע, זה היה בן, בן לוי והיא ירדן לוי, איזה מפגר אני. "אתה יודע איך היא נפגעה מזה? והכל בגלל איזה שטות מפגרת."
"אני יודע, אני מפגר, חשבתי שזה חבר שלה" עניתי.
"פעם הבאה אל תחשוב"
"טוב איפה היא?" שאלתי אותה, אני חייב לבקש ממנה סליחה.
"לא לא, אתה ממש לא הולך אליה עכשיו." היא אמרה לי.
"מה, למה?" מה הבעיה שלה נו, אני צריך לדבר איתה.
"תיתן לה זמן, וגם אני לא חושבת שהיא תסלח לך כל כך מהר"
"מה, היא עקשנית כזאת?" ניסיתי להכיר אותה דרך חברה שלה.
"כן, כדאי שתנסה להכיר אותה אם אתה רוצה מעבר לסטוץ, כי סטוץ היא לא תיתן לך בחיים, וגם לא לאף אחד אז כדאי שגם לא תקרא לה ככה יותר כי זה ממש לא נכון."
"אוקיי, הבנתי" אמרתי. "תודה שהסברת לי את העניין, תודה רבה, ביי" הוספתי.
"ביי"
למחרת בבוקר קמתי עם כאב ראש קטן, לא נורא ניקח כדור, לא הלכתי לבית ספר,התקלחתי וירדתי למטה לסלון, אחותי רוני הייתה שם, כנראה חזרה מהבית ספר, היא בת 6, בכיתה א.
"לירון, אתה יכול לקחת אותי לחברה?" היא שאלה אותי בקול החמוד שלה, איך היא יכולה לשנות אותי לשמח.
"בטח, למי?" שאלתי אותה.
"לילדה שהכרתי אתמול בכיתה א, קוראים לה ליה."
"והיא יודעת שאת באה אליה?"
"כן התקשרתי אליה קודם"
"טוב אז את מוכנה? בואי"
הגענו לחברה שלה, ליוויתי אותה לדלת וחיכינו שיפתחו.
פתחו לנו את הדלת,
מה? מה היא עושה פה?

תצביעו ותגיבו
ואם יש לכן הערה או ביקורת אז תגידו♥