העולם שלי♥

פרק 4

נק' מבט לירון:
מה? מה היא עושה פה?
ירדן עמדה שם, כל כך יפה אבל מבולבלת ועצבנית לראות אותי.
"היי" אמרתי לה. היא נראתה מובכת.
"אז.. אתה אח..של רוני?" היא שאלה בגמגום והתעסקה עם הצמיד שלה תוך כדי, כנראה מתוך לחץ או מבוכה.
"כן, איך ידעת?" שאלתי אותה.
"היא אמרה שאח שלה יביא אותה לפה" היא הסבירה את עצמה, הפעם עם קצת יותר ביטחון.
"אוקיי, אז הנה, הבאתי אותה" אמרתי ומיד אחרי זה פניתי לרוני,
"רון רון, את רוצה ללכת לשחק עם ליה?" שאלתי אותה והוספתי את הכינוי שלה.
"כן, אבל מתי אתה תבוא?" היא שאלה אותי, יופי אני אראה את ירדן שוב.
"עוד שעתיים, שלוש" אמרתי לה והיא קפצה עליי בחיבוק ונישקה אותי בלחי תוך כדי שהיא אומרת "ביי, רון רון" אנחנו קוראים אחד לשניה באותו כינוי.
היא נכנסה לבית שלהם, וישר ירדן מיהרה לסגור את הדלת אבל הספקתי לעצור אותה עם הרגל.
"מה אתה רוצה לירון?" היא נאנחה.
"מה, לא אומרים ביי?" שאלתי אותה, הרגשתי שאני לא יכול ללכת, היא מסקרנת אותי, ואני רק רוצה להיות לידה ולבקש סליחה על איך שדיברתי אליה.
"לא. כבר שכחת איך דיברת אליי?" היא אמרה, בכמעט צעקה.
"אני לא אחת שתסלח לך ברגע" אז כנראה שסליחה לא תעזור, אבל עדיין, ננסה.
היא ניסתה לסגור את הדלת, ועצרתי אותה שוב.
נאנחתי ואמרתי "חכי שנייה" היא הסתובבה והביטה בי בשאלה, מחכה שאדבר,
"אני מצטער, אני באמת מצטער, אני לא ידעתי שזה היה אח שלך, ואמרת שאין לך חבר אז לא הבנתי מה קרה פתאום." ניסיתי להסביר את עצמי,
"זה לא סיבה לדבר אליי ככה, אנחנו מכירים בערך יומיים וגם בהם בקושי הכרנו, אז אתה ממש לא יכול לדבר אליי ככה" היא אמרה והרגשתי כשהיא דיברה, כמה היא נפגעה וזה כאב לי, איך יכולתי לעשות את זה? אני בקושי מכיר אותה וכבר כל כך כואב לי.
"אני יודע, הייתי מפגר, לא חשבתי באותו רגע, אבל אני רוצה להראות לך שיש לי גם צדדים טובים, אז יש סיכוי שתסכימי לדייט שלי?" שאלתי אותה בתקווה שתסכים.
"אני צריכה לחשוב על זה, זה קשה לי להחליט כרגע, אני יודעת שזה מוזר ואנחנו בכלל לא מכירים, אבל המילים האלה, אפילו שזה רק שתי מילים, הן פגעו בי, אז תן לי כמה שעות לחשוב" היא ענתה, כאב לי, אבל אם צריך לחכות, אני אחכה.
"אוקיי, אז תחזירי לי תשובה כשאבוא לקחת את רוני?" שאלתי,
"כן" היא אמרה ומיד הוסיפה "ושתדע שזה ממש חמוד הקשר שלך עם אחותך הקטנה, הכינויים והחיבוקים" היא חייכה, איזה חיוך יפה.
חייכתי אליה בחזרה "ככה זה כשאני אוהב מישהו" אמרתי והלכתי משם.

נק' מבט ירדן:
הלכתי בחזרה לחדר שלי ונשכבתי על המיטה, ופשוט חייכתי.
חשבתי על איך שהוא עמד שם כל כך יפה, ואיך שהוא התייחס לאחותו, שזה היה ממש חמוד, ועל זה שכבר יש לנו מכנה משותף, אחיות באותו גיל ובאותה כיתה והן חברות. חשבתי על החיוך המדהים שלו, ועל זה שמה עובר עליי, אנחנו לא מכירים בכלל.
ואז חשבתי על זה שאני צריכה להחליט אם אני יוצאת איתו.
התעסקתי עם הצמיד שלי והטבעות שלי, זה מה שאני עושה כשאני בלחץ, וחשבתי מה לעשות.
"ירדן, את יכולה להכין לנו אוכל?" ליה נכנסה לחדר שלי במהירות וברעש כזה שאפילו השכנים שמעו, כמה שהיא אנרגטית הילדה הזאת.
"איפה בן?" שאלתי אותה, אני איתה כל היום כמעט, ההורים בעבודה, ובשביל מה יש עוד אחים? למה רק אני כל הזמן? אבל אני כל כך אוהבת אותה שאי אפשר להגיד לה לא.
"יצא" היא ענתה בקול החמוד שלה.
"טוב, מה אתן רוצות לאכול?" קמתי מהמיטה, והתכופפתי אליה כדי להיות בגובה שלה.
"פסטה" היא אמרה ונישקה אותי בלחי בזמן שהיא ממלמלת תודה.
"בדרך אלייך" עניתי לה בחיוך.
ירדתי למטבח והתחלתי להכין להן את האוכל, ואז נפתחה הדלת, "מי בא?" צעקתי מהמטבח, כדי שישמעו.
"אני" שמעתי את הקול של הדר אחותי הקטנה, בת 14, בכיתה ט. כן, אנחנו משפחה גדולה, ויש גם עוד אח קטן, בן 4, עידן. ככה שאנחנו שישה ילדים, כמו שאמרתי, משפחה גדולה.
הדר נכנסה למטבח,
"איך היה בבית ספר?" שאלתי אותה.
"רגיל" היא ענתה, "מה את מכינה?" שאלה.
"פסטה, ליה ביקשה, היא פה עם חברה שלה, רוצה גם?" שאלתי אותה.
"כן, תודה" היא אמרה ואחר כך שאלה בהתעניינות "אז איך בכיתה יא? מתכוננת לבגרויות?"
"כן, כבר עכשיו, מתחילת השנה, מתחיל להיות קשה"
"טוב אם את רוצה אני יכולה לעזור לך" היא אמרה וצחקה, הצטרפתי אליה וצחקנו ביחד.
"טוב, תקראי להן זה מוכן" אמרתי.
היא הלכה לקרוא להן ואני בנתיים שמתי בצלחות.
"יאללה בואו שבו" אמרתי להן כשהן הגיעו.
הייתה דפיקה בדלת,
"אני אלך" הדר אמרה וקמה לפתוח את הדלת.
"היי" שמעתי אותה אומרת.
"היי, אני לירון, אח של רוני, חברה של ליה, באתי לקחת אותה" ישר ששמעתי את השם שלו, לירון, הלב שלי התחיל לדפוק פי שתיים מהרגיל, אוף.
"אה היי, בוא תיכנס, הן בדיוק אוכלות" היא ענתה לו.
הרגשתי את הריח שלו מתקרב, הייתי עם הגב לכיוון הכניסה, ככה שלא ראיתי אותו, וטוב שכך.
אוי, עכשיו אני גם אצטרך לומר לו אם אני יוצאת איתו או לא, קשה לי להחליט.
"היי רון רון" הוא אמר, "היי ליה" עשיתי כאילו אני מכינה עדיין את הפסטה, "היי ירדן" הסתובבתי עם חצי פנים ואמרתי "היי" וחזרתי ל"עיסוקיי".
"רוצה פסטה?" הדר שאלה אותו.
"לא לא, תודה" הוא ענה, אוף למה הוא כאן, רק מלשמוע את הקול שלו דופק לי הלב, הוא גורם לי למשהו וזה לא טוב, אני לא רוצה.
"בטוח? ירדן הכינה, ואם ירדן הכינה לא כדאי להגיד לא" היא ניסתה לשכנע אותו, נו למה, שישאר כאן עוד? לא צריך.
"סבבה, שיכנעת אותי" יופי. תודה הדר.
"יופי, ירדן את שמה לו?" היא פנתה אליי.
"כן" עניתי בזמן שאני עדיין עם הגב אליהם.
"קח" הגשתי לו את האוכל, הוא הרים את ראשו ומבטינו נפגשו, הוא חייך אליי, ולא יכולתי להפסיק להסתכל על העיניים הכחולות שלו.
"אתם מכירים?" הדר שאלה,
כנראה שמה לב שמשהו קורה פה.
"בערך" ענינו ביחד.
"אוקיי..." היא ענתה והסתכלה עלינו כאילו באנו מהירח.
"וואו, טעים" הוא אמר וליקק את שפתיו.
"תודה" עניתי בנחמדות.
"אמרתי לך" הדר צעקה. והוא החזיר לה בחיוך.
"טוב אני עולה לחדר, אני לא כל כך מרגישה טוב" תירצתי להם, עליתי למעלה, ונשכבתי על המיטה.
"אני יכול להיכנס?" שמעתי את הקול שלו בכניסה לחדר.
"כן" אמרתי וקמתי למצב ישיבה.
הוא התיישב על המיטה שלי ושם את היד על הברך שלי,
"הכל טוב?" הוא שאל ושמעתי דאגה בקולו.
"כן, מה איתך?" עניתי בשאלה.
"אם תעני בחיוב לדייט שלי, יהיה יותר טוב." הוא אמר, והתחלתי לשחק עם הטבעות שלי, אוף אני שונאת את הרגעים המביכים האלה.
"אני..." לא ידעתי מה לענות.

תודה לכולן♥
מה אתן רוצות שהיא תענה?
תמשיכו להגיב ולהצביע, ואם יש הערה או ביקורת תגידו.