העולם שלי♥

פרק 8

למחרת קמתי בבוקר עם חיוך על הפנים, אחרי לילה מלא במחשבות על אותו בחור שנישק אותי אתמול בגלגל ענק, אותו בחור בשם לירון.
מאז שהחבר הקודם שלי בגד בי, לפני חצי שנה, לא כל כך יצאתי לדייטים, ואני שמחה שזה השתנה.
התארגנתי, התלבשתי, ג'ינס קצר כחול וחולצה שחורה. עשיתי לעצמי צמה, וירדתי למטה, לקחתי את האוכל ויצאתי לבית ספר.
התחיל שיעור ספרות, ישבתי ליד מאי, והתחלתי לספר לה הכל על אתמול,
"היה מדהים מאיקי, הוא לקח אותי ללונה פארק, והיה ממש מצחיק, עלינו על הגלגל ענק, הוא נתקע, הגלגל שלנו נעצר למעלה והתנשקנו, זה היה רגע מדהים."
"יואו ירדני איך אני שמחה בשבילך. ראית אותו כבר היום?" היא שאלה אותי.
"לא."
"רגע, אתם ביחד?"
"אני חושבת שכן, לא ממש דיברנו על זה." למה שלא נהיה ביחד, היה לנו כיף אתמול, אני צריכה לדבר איתו על זה.
"אז אולי תדברי איתו בהפסקה?"
"כן, הוא בטח בספסלים, איפה שכל המעשנים."
נגמר השיעור ויצאנו, מאי ואני לכיוון הספסלים, לחפש את לירון.
התקדמתי לשם, וחיפשתי אותו בעיניים שלי, עד שמצאתי אותו ופשוט לא זזתי, בהיתי בו ובמה שראיתי.
הוא ישב שם, ועליו ישבה בפיסוק, רגל מכל צד, איזה ילדה מכיתה יא, כנראה זונה, מכנסיים שהם כנראה תחתונים, וחולצה שאפשר לקורא לה חזייה וגם זה לא. היא נמרחה עליו, נישקה את הצוואר שלו, את הלחי, והוא ישב שם נהנה מכל רגע, כאילו לא יצאנו אתמול, ולא התנשקנו אתמול, והוא לא אמר לי דברים מרגשים, כנראה שככה הוא אומר לכל בת.
הוא קלט אותי עומדת שם, וניסה להעיף ממנו את הילדה, במאמצים שלא נראו כאילו הוא מנסה בכלל.
פתאום אח שלי הופיע מולי,
"קרה משהו?" הוא שאל והסתכל לאן שהסתכלתי.
"לא לא, הכל בסדר, קצת לא הרגשתי טוב, אני הולכת לקנות משהו לאכול." עניתי לו, וברחתי משם מהר תוך כדי שאני מושכת את מאי איתי, שעמדה מאחורי כל הזמן, והסתכלתי אחורה לכיוון של לירון, שהסתכל עליי, ומבטינו נפגשו, מיד החזרתי את מבטי והמשכתי ללכת.
נפגעתי, ברור שנפגעתי, מאוד, אפילו שאנחנו בקושי יום ביחד, אם בכלל אנחנו ביחד, זה לא משנה, זה היה פוגע.
מאי ואני התיישבנו בשולחן בקפיטריה שמרוחק מהכניסה,
"את בסדר?" היא שאלה אותי וליטפה לי את היד שהונחה על השולחן.
"לא, לא כל כך, זה היה נורא לראות את זה." עניתי בכנות, למה שאני אשקר לה, היא החברה הכי טובה שלי.
"הכל יהיה בסדר, הוא סתם עוד בן שחושב שכל העולם סובב אותו." היא ענתה.
"אבל הוא לא סתם עוד בן מאי, אני חושבת שאחרי אתמול כבר התחלתי להתאהב בו." ככה הלב שלי הרגיש, ואם ככה הגבתי כשראיתי אותו עם ההיא, אז כנראה שזה נכון.

נקודת המבט של לירון:
אני לא מאמין.
למה אני כזה מטומטם? אחרי כל המאמצים שלי להשיג אותה תוך פחות מיום הרסתי הכל.
הלכתי לכיוון בן, אח של ירדן,
״אה אחי, מה קורה?״ באתי אליו בנחמדות, אנחנו חברים די טובים.
״הכל דבש״ הוא ענה בזמן שהוא מתמתח על הספסל.
״תגיד איפה ירדן? פשוט המורה למתמטיקה אמרה לה לעזור לי במשהו ואני לא מוצא אותה.״ המצאתי לו משהו כי הוא עדיין לא יודע עלינו.
״היא הייתה פה לפני רגע״ הוא סיפר לי כאילו את זה אני לא יודע, ״אני חושב שהיא הלכה לקפיטריה, היא אמרה שהיא לא מרגישה טוב.״ הוא ענה, והתחלתי להרגיש אשם, אני חייב להסביר לה שזה היה בטעות.
״טוב, תודה אחי, דבר איתי.״ אמרתי לו והלכתי במהירות לקפיטריה.
חיפשתי בכל הקפיטריה, היא לא הייתה שם, עד שהמבט שלי נעצר עליה, היא ישבה בשולחן שהכי בסוף הקפיטריה, היא נראתה עצובה, יושבת עם חברה שלה שכמו שזה נראה מנסה לעודד אותה.
״את יכולה להשאיר אותנו לבד?״ התקדמתי לשם ופניתי אל חברה שלה, היא הסתכלה על ירדן כדי לקבל אישור, היא הנהנה וקמה משם.
״דני, זה לא כמו שזה נראה,״ אמרתי וליטפתי את היד שלה שהייתה מונחת על השולחן, היא הורידה אותה במהירות.
״למה היית צריך לעשות את זה?״ היא אמרה והתחילה לבכות, ״אחרי כל הניסיונות שלך לצאת איתי לדייט, כל המילים וכל פעם שאמרת שאתה רוצה, מסתבר שהכל היה שקר.״
״זה לא נכון, אני רציתי ואני עדיין רוצה, היה לי ערב מדהים אתמול, אל תבכי בבקשה, תתני לי להסביר.״
״יש לך דקה, תכף נגמרת ההפסקה ואני רוצה לעוף מפה הביתה.״
היא אמרה, לא, אין מצב שהיא מבריזה בגלל זה, היא הילדה הטובה, שמגיעה לכל השיעורים.
״בבקשה תגידי לי שאת לא מבריזה בגלל זה, ירדן את לא יכולה ללכת הביתה בגלל זה, אני אומר לך, זאת הייתה טעות, היא עלתה עליי ולא נתנה לי להזיז אותה.״
היא הסתכלה עלי במבט לא מאמין.
״אתה רציני איתי? זה ההסבר שלך? אני ראיתי אותך לירון, אתה נהנת מכל רגע ואפילו פעם אחת לא ניסית להזיז אותה, רק כשקלטת אותי, ניסית קצת וגם זה לא, אז בבקשה אל תשקר, לפחות פה תהיה אמיתי.״
״בבקשה תתני לי עוד הזדמנות, בואי נלך לשאול אותה והיא תגיד לך את מה שאני מנסה להסביר לך ואת לא מאמינה, בואי נשאל אותה ומעכשיו אני לא מתקרב לאף אחת חוץ ממך.״
"בוא נלך אליה ונראה מה היא תגיד."
הלכנו אל דנה או איך שלא קראו לה,
"היי, תכירי זאת ירדן והיא החברה שלי, את יכולה בבקשה להסביר לה מה קרה קודם בספסלים?"
"היי, אני ממש מצטערת, לא ידעתי שיש לו חברה, זאת אני נישקתי אותו ולא נתתי לקום, אל תכעסי עליו בגלל זה." היא אמרה והלכה.

הסתובבתי אל ירדן, "עכשיו את מאמינה לי וסולחת לי?" שאלתי אותה בזמן שאני מלטף את הלחי שלה ומנגב את הדמעות שנשארו.
"כן." היא ענתה ונישקתי אותה כשאני מחזיק את הפנים שלה.
"אולי אני אבוא לישון אצלך היום?" שאלתי אותה, רציתי להיות איתה כמה שיותר.
"זה אומר שצריך לספר לבן, וגם לכל המשפחה שלי." היא ענתה.
"אז בואי נספר להם, או שאת רוצה לבד?" שאלתי,
"אני מעדיפה לבד, תבוא אליי בשבע." היא אמרה והלכה.

נקודת המבט של ירדן:
הלכתי לדבר עם בן, מצאתי אותו בספסלים עם עדי, החברה שלו, הם ביחד כבר שנה, היא כמו אחותי הגדולה, אנחנו מדברות על הכל, היא בכיתה יב, בשכבה שלו.
"בן, אני צריכה לדבר איתך." אמרתי לו ועדי באה לקום, "לא זה בסדר, תישארי." אמרתי לה, גם ככה היא תדע על זה בסוף.
"אוקיי אז נכון יש את לירון מהשכבה שלכם?" שאלתי ואמרתי ביחד.
"לירון אדרי?" הוא שאל,
"כן." עניתי,
"נו, מה איתו? הוא אמר לי שאת עוזרת לו במתמטיקה או משהו." הוא אמר, אוי מה הוא המציא לו.
" אז זהו שזה לא נכון,"
"אני ולירון ביחד."

סליחה שלא העלתי פרק כבר יותר מחודש, הייתה לי תקופה עמוסה, אני עכשיו אחזור לכתוב פרקים, מקווה שיש עדיין קוראות.
שבוע טוב♥