"את אוספת אותי בעוד כמה ימים נכון?" קייט,אחת החברות הכי טובות שלי שאלה בטלפון.
"ברור" עניתי בהתנשפות תוך כדי סחיבת שקיות הקניות החודשיות אל תוך הבית.
"אני כבר ממש מתגעגעת" היא המשיכה לדבר,אספתי את שערי לקוקו גבוה אך עדין שערות סהרוריות נפלו על פניי.
"גם אני אלייך",חייכתי למראה הקניות המסודרות בתוך המקרר והתיישבתי על הספה החורקת.
"נתראה בעוד יומיים",ניתקתי את השיחה והדלקתי את הטלוויזיה.
כעבור שעה הטלפון שלי צלצל שוב והפעם מאדם שלא רציתי לדבר איתו.
"כן ג'ים",תופפתי עם אצבעותיי על שולחן העץ.
"היי מתוקה,איך היה היום?" שאל.
גלגלתי את עיני.
בשביל זה הוא מתקשר פעם בשנה.
"מעולה" הוא מתחיל לגמגם, נורה אדומה נדלקת במוחי.
"הכל בסדר?" שאלתי לאחר דקות של שתיקה בין שנינו.
"אני רוצה שתעברי לגור אצלי",השתקתי את דבריו.
"אתה מתכוון שאתה רוצה שאלך לגור בבניין שאתה והכנופיה שלך גרים?" שאלתי עם עיניים פתוחות לרווחה,למזלי הוא אינו רואה זאת.
"לפחות לנסיון,חודש לפחות",עדיין היססתי.
"בבקשה" בקולו כבר נשמעה התחננות.
"למה שתרצה שאגור איתך?" תקפתי בקולי.
"קיבלתי את הבשורות על אימך היום",פרצופי נהיה קפוא במשך דיבורו
אמי הלכה לעולמה כלפני חצי שנה ורק עכשיו הוא נזכר להצטער.
"אני יחשוב על כך" נאנחתי,
"ביי מתוקה.
"ביי אבא", סגרתי את הטלפון והלכתי לארוז בגדים לחודש הקרוב.
אני לא היחידה שעצובה ומתאבלת על מות אמי,אני לא יכולה ככה סתם להפקיר אותו.
ידעתי מה הולך לצפות לי שם.
אבל אני בכל זאת אהיה אופטימית.
☆●☆
"הגענו", הנהג שג'ים שלך לאסוף אותי הגיע ונסענו עד שהגענו לביתם.
הוא היה בסדר גודל של מלון,לאבי לא היה חסר כסף מעולם.
נכנסנתי אל לובי המלון ביחד עם הנהג,מנסה שלא לנעוץ עיניים בכל האנשים שהסתכלו עליי כאילו נפלתי מהשמיים.
"תחכי כאן" הנהג השאיר אותי בלובי לבד כאשר אנשים מסתכלים עלי ומנסים להבין במוחם מדוע אני נמצאת כאן.
באמת,מדוע אני נמצאת כאן?
"תשבי בכיסאות האירוח", הנהג חזר לאחר כרבע שעה.
הנהג היה נמוך ממני, לפי דעתי הוא בערך מטר ושישים כאשר אני הייתי מטר שבעים וארבע.
מסביר לי קצת על הלובי של המקום והיכן נמצאים כל הדברים בו,מהן שמן של מזכירות המקום וכיצד לדעת שהן עצבניות ולא להסתכל להן בעינים.
הנהג היה כבן 50 בעל 2 בנות שסיימו תואר ראשון לפי דבריו.
"יקח לאביך כמה זמן להגיע אבל אל תדאגי",הנהנתי ברצון.
התבוננתי באנשים שיוצאים ונכנסים,חלק מהן כועסים וחלק שמחים.
אבל הרבה מהם היו שמחים.
מדברים עם מכריהם,אך עדיין ישנם אנשים שלא מבינים מי אני בכלל ומבטיהם חושדים.
ישבתי בשקט ולא עשיתי בעיות,רק מחכה שיעבור החודש ואחזור לחיי כדי שיחזרו לשגרה הנורמאלית שלהן.
הייתי האדם השקט,האדם שלא מדבר הרבה.
האישה שלא משנה עד כמה היא נמצאת בשמש עורה עדיין לבן.
ניסיתי שלא למשוך תשומת לב,כדי שלא יהיו לי בעיות ביום הראשון.
אבל עדיין.
כולם מסתכלים על הבחורה שמבטה נראה מאוים מהמקום החדש והאינו מוכר.
YOU ARE READING
eternal tattoo
Romance"תמיד אהבתי את האור עד שהוא נדחף לחיי. הייתי המלאך שלו, בלי שום הכוונה התחלתי לאהוב את החושך" העולם של ג'וסלין מתערער כאשר לאחר שנים של ניתוק אביה מחליט להחזיר לעצמו את תפקיד ההורות. היא קופצת על ההזדמנות להשיב לעצמה את משפחתה הישנה,אך היו כמה דברים...
