"ג'וסלין"
"ג'וסלין"
"ג'וסלין"
"אני פה" הרמתי את קולי אל עבר המסדרון בה נכנס עתה לורנס
"חשבתי שנעלמת" הוא מחה איגל זיעה מצחו בעל הקמטים.
"אמרת לי לחכות כאן" אני מזכירה לו כאשר אני מתרוממת ונעה לכיוונו.
"אני מצטער,אביך התעצבן שלא הגעת,היית אמורה להיפגש איתו כלפני חצי שעה".
לפני כשעה פגשתי את הזר בעל העיינים המהפנטות,זה שמדמיין שאני מלאך.
מלאך אמור להיות לבן וצח ויפה תואר במובנים בלתי יתארים.
אני לא כזאת.
ואני גם יודעת ומבינה שלעולם לא אוכל להיות כזאת אבל אמא שלי,אמא שלי הייתה כזאת.
היא הייתה האדם היחידי בכל העולם שבטחתי בו,האדם היחידי שלא עזב אותי אבל לבסוף גם עזב.
במהלך החצי שעה שהייתי לבד ניסיתי להבין מה לעזאזל עשיתי.
איך אדם שאני לא מכירה נגע בי בצורה אינטימית,והגרוע מכך,שכמעט הרשיתי לו.
הוא היה אחד האנשים היפים ביותר שראיתי אי פעם.
"אני מצטערת" הרכנתי את ראשי,ג'ים אוהב שהכל יהיה בשליטה וכרגע המצב שונה לגמרי.
הוא בטח מעוצבן עליי נורא.
"זאת לא אשמתך בתי" הוא הניח את ידו על כתפי וכיוון אותי אל היציאה.
"נערך כאן שיפוץ לפני חודש, חדרים חודשו והלובי עצמו" הוא מסביר לי על המקום.
אני ולורנס הולכים ונכנסים למעלית הצפופה יחד עם עוד כ10 אנשים שאמורים להלחיץ אותי מאוד.
"אז ג'ים נמצא..." אני משדלת את לורנס לספר לי על מקום מגוריו ומקום מגוריי.
"בקומה הראשונה".
"ואני נמצאת...." הוא הניד את ראשו לעבר הדלת של המעלית שעתה נפתחה.
"בקומה השנייה".
"תיכנסי לחדר השני משמאל" לורנס הלך לכיוון הנגדי לי.
"אתה לא בא איתי?" הייתי מבועתת עד מוות מהמחשבה לראות את אבי לאחר כל כך הרבה זמן, שמעתי ממנו רק שיחות טלפוניות פעם בשנה ועכשיו....
טוב ועכשיו אני מתכוונת להתגורר עימו במשך חודש.
אני בחורה אופטימית ביותר,אך קשה לי למצוא פיתרון כרגע אני פסימית לגבי החודש הקרוב.
"תסגרי את הדלת" ג'ים צעק מבעד לחדר השני שהיה בדירתו המרווחת.
"זאת אני" צעקתי לחלל הריק ומתיישבת על הספה הלבנה.
תמיד ידעתי שלאבי יש טעם, הבית מאובזר בתריסים שחורים אפורים ובספות עור לבנות, כאשר הקירות צבועים בגוון מוקה כהה עם טפט של הציור 'הסעודה האחרונה'.
"היי ג'וסי" הוא חייך בעודו צועד לעברי ועוטף את גופי בחיבור מהוסס, לא חיבקתי אותו בחזרה.
רק המחשבה על כך מחשיבה אותי כצבועה.
"היי" קולי היה משוקל ומהוסס מהרגיל.
"התגעגעתי אלייך" אני רואה במבטו כנות טהורה אך איני יכולה שלא להאשים אותו.
"אני רוצה לסייר בדירה שלי" אני מנתקת את חיבוקו והולכת אל הדלת ומסתכלת לאחור, בכוונה שהוא יבוא אחרי וידריך אותי על המקום.
כאשר פתחתי את הדלת כמעט נפלתי מכך שהדלת נפתחה בדיוק באותו זמן מהצד השני.
"את בסדר?"
אני רואה אותו חיוך זחוח ואותו גבר מדהים ביופיו.
"אדריאן נדבר בעוד שעה כעת יש לי סידורים לגביי בתי ג'וסלין". הוא מציג אותי לפניו ואני רק רוצה להפוך לבלתי נראית מרגע לרגע.
"אני רוצה שתדריך אותה ברחובות שכאן, שהשהייה שלה אצלנו תרגיש חמימה ואוהבת".
הוא חושף טור של שיניים לבנות ישרות ומבט זדוני בעיניו, "הכל בשביל שהשהייה שלה תהיה חמימה".
אני מובלת החוצה עם אבי כאשר אדריאן ממלמל ללא קול מ.ל.א.ך עם שפתיו כשאבי מדבר אליי מהמסדרון.
תוכלו לראות שהדמות בתמונה שאמורה להיות אדריאן היא הדמות של גסטין קליינס
YOU ARE READING
eternal tattoo
Romance"תמיד אהבתי את האור עד שהוא נדחף לחיי. הייתי המלאך שלו, בלי שום הכוונה התחלתי לאהוב את החושך" העולם של ג'וסלין מתערער כאשר לאחר שנים של ניתוק אביה מחליט להחזיר לעצמו את תפקיד ההורות. היא קופצת על ההזדמנות להשיב לעצמה את משפחתה הישנה,אך היו כמה דברים...
