eternal tattoo

8

"תבטיחי לי שלא תיבהלי" קייט הושיטה את הטלפון שלה לעברי בעיניים עצומות לרווחה.

"אני לא מתכוונת לענות עד שלא תסבירי לי מה קרה" התלוננתי ודחפתי כרית אל תוך פניי, מנסה להחשיך את אור השמש שמילא את החדר.

"פשוט פגשתי אותו והחלפנו מספרים" קייט מתחילה לספר מעשייה שלמה על כך שפגשה את אחי החורג.
"היה לכולנו הרבה יותר קל אם פשוט היית מתעלמת ממנו ועוברת לדרך אחרת", אני זורקת את הכרית אליה.

"אבל לא התראינו שנים, הגיע הזמן להודות בטעויות שעשינו ולהתקדם הלאה" היא הולכת מצד ימין של החדר לצד שמאל וגורמת לראשי להסתובב.
לא הייתי במצב הטוב ביותר שלי הבוקר, ההודעה הראשונה בטלפון שלי הייתה תמונה שלי ישנה כאשר אדריאן פרץ לחדרי, מסתבר, באמצע הלילה.
אני מכירה בחורים כאלה, בחורים כאלה שהמרדף הוא מה שמלהיט אותם.
שפעם אחת בחיים הם צריכים להתאמץ כדי לזכות במשהו אם בכלל הם יזכו.
אז אדריאן טועה, אני לא מתכוונת ליפול לרגליו לא משנה כמה הוא גורם למוחי להתערפל ולרגליי לאבד תחושה.

אני צריכה מערכת יחסית מבוססת,בלי הפתעות,בלי חידות.
פשוט, לקום בבוקר ולחזור בערב,לאכול ביחד ארוחת ערב ולספר מקרים שכנראה אדם כמו אדריאן ישקע בשינה על צלחת האוכל.

אני צריכה אדם בטוח, לא אדם בעל עבר והווה שאינם ידועיים, אני לא מתכוונת להיות הבחורה שהגבר שלה ברח פתאם כי הוא החליט שהריגוש נגמר, התנדף באוויר.

"את צריכה להיפגש איתו" קייט מסיתה אותי מהמאבק המתחולל בלבי ובראשי.

"עם מי?" המוח של קייט מעלה תחבולה חדשה.
"עם אח שלך, את יודעת זה שיש לו די אן אי זהה לשלך?" היא שואלת ברטוריות.

"טכנית, הוא אחי החורג אז יש שינויים בדי אן אי שלנו, אני לא ראיתי אותו מאז שהייתי בת 18".
"מצוין, 5 שנים זה הרבה זמן לא להיפגש עם אח".

#*

אני מסתכלת על התפריט שמונח אליי על ידי המלצרית, היא שולחת לי מבט זועם על כך שאחי אינו מתעניין בכך שהבליטה את שדיה אל מבטו.
אח שלי ואני לא היינו דומים, אני הייתי בעלת שיער שטני בהיר וצבע עור בהיר והוא בדיוק ההפך, צבע עור כהה שנראה כאילו רק עכשיו יצא ממיטת שיזוף ושיער בלונדיני.

"אני מתגעגע אלייך" ידו לוקחת את שתיי כפות ידי ומכסות אותן בשלו.
"את לא מתגעגעת אליי?" אני מחייכת בנימוס, ומהנהנת, הדבר היחידי שחסר לי עכשיו היה שאחי יעשה סצנה מול אנשים.

"אז חבל שהפסקת להתקשר ראיין" אני מחטטת בתיקי ומוציאה סוכריית מנטה.
עדיף לי שסוכרייה תהיה בפי כדי שלא אומר כמה דברים שאתחרט עליהם בעתיד.

"הייתי עמוס מאוד" הוא התחיל לדבר מילים במהירות גבוהה שכנראה רק אצלו במשרד מבינים.
אחי התפתח במהלך השנים לעורך דין שיצר שם טוב על עבודותיו ונהיה אחד מהאנשים שצריך שיהיו לידך בעת משפט.
כמובן שההצלחה עלתה לא לראש וגרמה לו לא להסתכל עלי, במהלך כל גיל 18 ניסיתי לדבר איתו ,אפילו דקה אבל הוא תמיד היה עסוק או שלא רצה שיקשרו אותו אליי.

"גם אני עסוקה, אבל היה לי זמן להיפגש איתך" מלמלתי תחת אפי.

"מלאך?"
קפאתי
לא מהעובדה שגופו של אדריאן היה מולי אלא נימת טונו שיכלה לפרק יהלום.

הנהנתי לעברו וחיפשתי עוד סוכרייה לפי,רק לנסות להתעלם משני האנשים שנמצאים לידי.

"מי זה?" ידו של אחי התהדקה על ידי.

"חבר של אבא" ידו התהדקה על ידי יותר, הקשר ביני לבין אחי הוא שאמי נכנסה להריון בגיל 16, היא החליטה לשמור את ראיין ולאחר מכן פגשה את אבי.
ראיין ידע עד כמה אני הרוסה מאבי, הנטישה.

"אנחנו בשיחה פרטית" נימת דיבורו של ראיין הייתה ארסית אדריאן היה קפוא, בוהה בידו של ראיין מחזיקה את ידי.
"תעיף את המד שלך ממנה אם אתה לא רוצה להיות בעל יד אחת בעוד כמה שניות".
החזרתי את ידי לחיקי, הדבר היחיד שחסר לי הוא שאני יהיה הסיבה לקטיעת יד של אחי.

"ניפגש מתישהו" הנהנתי לעבר ראיין וקמתי לצאת,"חכי,אני לא יכול להשאיר אותך איתו" ראיין חשש למראה במחשבה על כך, פשוט לא חשבתי, ניסיתי לנוס על נפשי מהמסעדה.
היד שראיין אחז בה נמצאת אחוזה על ידי אדריאן עם עיניים כהות עד שצבא עיניו נהפכו להיות כמעט שחורות.

"אתה לא רוצה להכיר אותי, אז אתה בטח לא רוצה לגנוב לי את האישה, אם אני רק אראה אותך נוגע בה או נושם לידה אני לא יוכל להחזיק את עצמי ו...."
"אדריאן אתה מכיר את אחי ראיין?" חייכתי חיוך קטן שיצא כמו עווית, אני מקווה שהוא לא שם לב לכך.
" אני לא יוכל להחזיק את עצמי ואתה תמצא את חלקי הגוף שלך במקומות שונים בתוך הבית שלך ".
בנימה זו הוא לקח אותי מהמסעדה בכך, בעודי מנסה רק להשיב לעצמי את הנשימה לאחר התקף החרדה שקיבלתי.
איך הוא יכול לחשוב שאני עד כדי כך מזוויעה שאפצח ברומן עם אח שלי?

כאשר הגענו אל מעבר צר ונטוש הוא כבל את ידי בידיו כאילו ידיו היו אזיקים.

"פעם אחרונה,שאני אי פעם רואה מישהו אחר נוגע בך" קולו היה שקט אך נימת קולו הייתה מקפיאת עורקים.

"זה אח שלי" דמעה אחת הצליחה לברוח מבין ריסי והרגשתי אותה נוזלת עד לסוף לחיי.
"זה לא אכפת לי" צרחה נשמעת מגרונו בעודי מתכוונת, מתחננת שהקיר יבלע אותי כמה שיותר מהר.

"את שלי, לא אכפת לי עם זה ידיד שלך או דוד שלך ופאקינג אח שלך, אף גבר לא יגע בך בחיים" קולו גבר עם כל מילה ומילה ואסף אותי על זרועותיו.
מוציא ממני את כל האוויר שמהדק אותי אליו ותוקף את שפתיי עם שפתיו בנהימה חייתית.

באותו רגע הרגשתי שניי דברים, פחד ממה שיקרה בעתיד עם אדריאן ותשוקה מטורפת שהוא כל כך רכושני לגביי.

אני מצטערת שלא כתבתי פרק הרבה זמן, היו לי כמה בעיות..
אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיב על הליפ קיטים של קיילי שעזרתם לי על הבחירה❤.