לפעמים דקות יכולות להימשך לשעות.
עברו כבר הרבה דקות בשביל השעון ואלפי ימים בשבילי.
על ידיי מתווצרות טיפות זיעה מהחזקת משענות הכיסא באלימות.
עבר זמן רב מאז ראיתי את ג'ים.
אבא,הפסקתי לקרוא לו כאשר הוצאתי את המילה הראשונה מפי.
קראתי בחיי על ילדים שהתביישו בהוריהם,מעולם לא הייתי כזו.
הורי התביישו בי, ותמיד חיפשתי את מה שרע אצלי.
פעם חשבתי שדחייה זה הדבר הכי כואב ,אבל זה לא, הכמיהה לכך שסוף סוף לא ידחו אותי היא הדבר הקשה.
מכיוון שזה קורה יום יום, פעם ופעם נוספת.
המקום נראה שוקק חיים, כמו האחוזות שנמצאות בכפרים התיירותיים ביותר.
אנשים יוצאים ממעליות, עוברים בין אנשים חדשים עם מבט שמראה שהם אוהבים את החיים.
החיים בשבילי הוא לא מקור הנאה, הוא מקור למוות.
לובי המלון נראה חיוור אך אלים באותה הזווית.
וילונות בצבע חום כהה מצויים ביחד עם שולחנות וספות עור לבנות.
כיבוד של מאכלים מוצא על יד המזכירות שם העבודה בעיצומה של כל אחת מהעובדות שכבר ניגשתי אליהן בחיוך והחזירו לי מבט צונן וחמוץ.
ניגשתי אל דלפק הקבלה בפעם נוספת, מקווה שהמזכירות אינן ישלחו אותי לחכות שוב בספות ההמתנה.
חיכיתי כבר יותר משעתיים!
"איך אוכל לעזור לך?" חייכתי במתיקות, "אני הבת של ג'ים ג'וסלין, אבי אמר לי לחכות כאן,אני אמורה לשכון פה בזמן הקרוב".
המזכירה ממלמלת לחברתה על כך שלא ידעה שלבעל המלון יש ילדה, ואמרה לי שהוא פשוט מתעכב.
הלכתי אל מזנון הכיבוד ולקחתי לעצמי כמה עוגיות שוקולד צ'יפס, אני לעולם לא מתבגרת.
המזון האהוב עליי הוא צ'יפס ועוגיות שוקולד צ'יפס.
כמובן שבגלל כל המזון הלא בריא שאני אוכלת אני מוכרחה לרוץ כ-6 קילומטרים כהשכמת בוקר.
בעודי מתענגת על חתיכות השוקולד האחרונות שבעוגייה יד מושטת לעברי.
בעודי מסתכלת למעלה ואדם מפחיד מביט אל עברי, במבט שני היד הייתה מכוסה כולה בקעקועים.
"שלום" הבחור המפחיד חייך חיוך שחשף את שינייו והראה שן אחת מזהב שנצצה, הוא היה בין סוף שנות הארבעים שלו לתחילת החמישים.
אחרי החיוך הוא כבר לא נראה כל כך מפחיד.
"אני לורנס, אביך עסוק כרגע בכמה דברים חשובים ואינו רוצה שתחכי כאן לבדך".
אכזבה מילאה את ראשי, מה כבר יכול להיות יותר חשוב ממני?
הסתתי את המחשבות מראשי, זה לא בסדר לחשוב שאני הדבר היחידי בעולם בשבילו, בטוח ישנם עוד דברים חשובים עבורו והוא עסוק בהם ,ניפגש אחרי הסידורים שלו כנראה.
"המקום פה הוא חברותי לחדשים, את תוכלי לחיות פה שנים ולא להרגיש, כמוני ילדה".
היססתי בראשי, "הדיל עם ג'ים היה מבוסס לחודש בלבד".
לורנס הניד בראשו וסימן לי לעקוב אחריו, "אי אפשר לעזוב את המקום הזה, בשביל כל אדם שמגיע לכאן המקום נהפך למשפחה".
משפחה,המקום ומי שבנה אותו אמורים להיות המשפחה שלי.
"אני חושבת שמחפשים אותך" הפנתי את עיניי לכיוון מכנסו שהוציא שלל צלילים מפורטים של אקורדי גיטרה.
"הו כן, אני מצטער, אני מגיע לפחות עוד חמש דקות.
אנא חכי בהמשך המסדרון" לורנס מיהר אל הדלת השלישית מימין והותיר אותי בחלל הריק.
התקדמתי במסדרון שהתחיל להתרחב מצעד לצעד והגעתי לפינה קטנטנה בעלת שולחן קפה ובר חופשי.
אף פעם לא ידעתי איך לשתות,האמת..אף פעם לא השתכרתי.
לא ניסיתי בכלל לשתות.
התקדמתי יותר קרוב משום בקבוק המים מזכוכות שראיתי על אחד המדפים.
אחזתי בו ולגמתי מן הבקבוק,המים היו דוחים.
פלטתי את המים הדוחים החוצה,אוף,אלו בכלל לא היו מים.
"מה לעזאזל את עושה פה?" הסתובבתי לאחור במתח.
קול מילא לפתע את הפינה הקטנטונת שהיינו בה.
אני והאדם הכי יפה שראיתי בחיי
YOU ARE READING
eternal tattoo
Romance"תמיד אהבתי את האור עד שהוא נדחף לחיי. הייתי המלאך שלו, בלי שום הכוונה התחלתי לאהוב את החושך" העולם של ג'וסלין מתערער כאשר לאחר שנים של ניתוק אביה מחליט להחזיר לעצמו את תפקיד ההורות. היא קופצת על ההזדמנות להשיב לעצמה את משפחתה הישנה,אך היו כמה דברים...
