קריאה נעימה :)
6.10.15 - יום שני
5 ימים לפני .
בידיוק אתמול קראתי ביומן שלי את הפגישה הראשונה שלי ושל לואי.
ולרגע אחד, רגע אחד קטנטן, הרגשתי רגוע. ללא דאגות. כאילו אני יודע, שלסיפור הזה יש סוף טוב.
"על מה אתה חושב בייבי?" שואל אותי לואי בעודו מעביר את אצבעותיו של שערי.
אמנם הפרק של "חברים" הסתיים ממזמן, אבל זה כיף ככה - לשכב על המיטה ולדבר קצת. לנקות את הראש.
לואי שוכב על בטנו וידו השמאלית משחקת עם שערי, שוזרת תלתלים מיזעריים, ואמנם אני, שוכב על גבי ומסתכל על התקרה הגבוהה.
"סתם; לא משהו רציני." אני עונה לו בעדינות
"תספר לי"
"לא"
"תספר תספר תספר"
"ל א"
"יש לי הצעה"
אני מרים גבה.
"אני שומע"
"אתה תספר לי, ובתמורה...."
הוא מתלבט כמה שניות וזורק תשובה לאוויר
"ובתמורה אני אזמין לנו פיצה."
"גם ככה אני משלם" אני אומר וצוחק
"כן אבל מי יזמין? דה. הבחור הזה" הוא אומר ומצביע על עצמו
"עבודה כל כך קשה" אני אומר
"סליחה אדוני אתה מזלזל?"
"פשוט המחשבה של להתקשר לפיצירה ולהזמין מגש נשמעת כל כך מעייפת."
תעשה לי טובה הארי! אתה יודע כמה מטרידנים עובדים בפיצריות?"
"אה הא"
"פשוט גועל נפש. מרשים לעצמם להטריד לקוחות."
"לואי פעם שעברה אתה התחלת עם השליח" אני אומר ומגלגל עיניים
"בולשיט!"
"אתה אמרת לו שיש לו עיינים יפות ושאלת אם הוא בא לפה הרבה!"
"אוי נו. להגנתי, הייתה לו חבילה פשוט עצומה"
"מה? אנחנו הזמנו פיצה קטנה"
הוא מסתכל עליי ומרים גבה.
ואז אני מבין.
"אויי אלוהיםם הבנתי." אני אומר וקם מהמיטה
"לאן אתה הולך קנאי?? החבילה שלך הכי טובה אתה יודע!" הוא צועק
"אני הולך לקרוא!" אני צועק לעברו בעודי יורד במדרגות
YOU ARE READING
The Diary. | Larry Stylinson
Fanfiction״כמו רוח עזה אשר פורצת אל תוך בית חמים , במהירות ובעדינות, היא מצליחה לשנות את מזג האוויר. כך הוא נכנס אל חיי.״ - @Lagoona7Blue כריכה ע״י כל הזכויות שמורות לי | © michalloveshes
