11.10.15 - יום שבת
היום.
"לואי?" אני צועק אל תוך החלל.
הוא לא הגיע הביתה מאתמול, היה נדמה לי ששמעתי טריקת דלת באמצע הלילה אבל הייתי עייף מידי כדי לבדוק.
לעזאזל איפה הוא
"לואי אתה פה?" אני צועק ועולה לקומה למעלה, אבל שום דבר.
חייגתי אליו לפחות 20 פעמים, הוא לא ענה לאף אחד מהשיחות. אני מתחיל לדאוג.
אני יורד לקומה למטה ומחפש בכל החדרים, קורא את שמו שוב ושוב. דממה.
לפתע תופס את עייני פתק בצבע תכלת שנח ליד קומקום הקפה.
אני ממהר לשם בצעדים גדולים, לוקח את הפתק במהירות , פותח את אותו בעדינות, ומעביר את עייני ברפרוף על מה שכתוב.
כן. זה בהחלט הכתב יד שלו.
אני נשען על הדלפק ומתחיל לקרוא.
"אז, אתה בטח תוהה מה עושה הפתק הזה פה, לעזאזל גם אני תוהה.
שיקרתי.
אני המשכתי לקרוא את המכתבים שהגיעו, למעשה, בכל פעם ש"הלכתי לזאין" הלכתי למקום שלנו וקראתי עוד ועוד מכתבים.
כל כך השתוקקתי למילה טובה שתהיה שם, כל כך קיוותי, אבל תקוותי התנפצו.
התחלתי להאמין למה שהם אומרים שם, במכתבי שנאה האלה.
ושאלות עלו לראשי עם כל קריאת מכתב חדש.
האם אני מספיק טוב בשבלך?
האם אי פעם אהיה מספיק טוב בשבלך?
וזו הסיבה שאני כותב את המכתב הזה,
אני לא יכול להמשיך ליהיות איתך הארי.
השנאה עלינו תמיד תמשיך, למעשה, היא לעולם לא הפסיקה.
אתה צריך למצוא מישהו, מישהו שבאמת טוב בשבלך אהובי.
מישהו שהוא לא אני.
אני רוצה שתדע, שאני אוהב אותך הארי. הלב שלי בחר בבן אדם הכי מדהים בעולם לאהוב.
אני אוהב להתעורר לידך בכל בוקר, ואני אוהב את הגומות העמוקות שמופיעות שאתה צוחק ממשהו אידיוטי.
ואני אוהב את הדרך שבהן שפתיך זזות שאתה מספר על איזה ספר שקראת בתשוקה גדולה כל כך,
ואני אוהב את המבט החודר שלך, שאתה מנסה להוכיח נקודה, עיינך הירוקות מתמקדות בעייני בעוצמה כזו.
אני אפילו למדתי לאהוב את השירים הטיפשיים שלך, ואת הבדיחות העוד יותר טיפשיות שלך.
אני פשוט אוהב אותך.
אבל אני מוותר על כל זה, אני מוותר על כל האהבה הזאת בחיי, כי אני פשוט לא יכול לשאת את הכעס כלפיי יותר.
למה הם לא אוהבים אותי הארי?
למה הם שונאים אותי?
אני כותב את זה עם דמעות, אלוהים זה כואב לי.
אני אוהב אותך, אני כל כך אוהב אותך.
בבקשה, תכבד את הבקשה שלי ואל תבוא אחריי.
אז הנה אני כותב מכתב, והוא לא מכתב שנאה, ואני חושב שהוא המכתב היחיד שקראת, שהוא למען האהבה.
אתה תמיד בליבי הארי סטיילס,
שלך בכנות,
לואי."
חולצתי ספוגה דמעות שאני מסיים לקרוא את המכתב. אני שרוע את הרצפה, מכסה עם ידי את פי, לא מאמין למה שקראתי הרגע.
אלוהים זה לא יכול ליהיות.
שמישהו יגיד לי שזו בדיחה, שמישהו יעיר אותי מהחלום הרע הזה, אלוהים.
אני יודע את האכזריות של אנשים, שולחים עוד שנאה ועוד שנאה. תמיד ידעתי שזה השפיע על לואי. אבל לא בצורה כזו.
אני מרוסק, שבור, לא יודע מה לעשות עכשיו אני לוקח נשימה ,מנגב את עייני עם חולצתי ובוהה בתקרה.
"גם אתה תמיד בליבי לואי" אני לוחש לעצמי
"תמיד."
YOU ARE READING
The Diary. | Larry Stylinson
Fanfiction״כמו רוח עזה אשר פורצת אל תוך בית חמים , במהירות ובעדינות, היא מצליחה לשנות את מזג האוויר. כך הוא נכנס אל חיי.״ - @Lagoona7Blue כריכה ע״י כל הזכויות שמורות לי | © michalloveshes
