14.10.15 - יום שלישי
6 ימים אחרי.
אני מול הלפטופ שלי כבר 4 שעות.
לא זז ממנו.
מחכה לתשובה.
מידי פעם אני מזיז את העכבר כדי שהמסך לא יתכבה.
אלוהים אני מתחנן, תתן לי את האישור הזה.
התקבלה הודעה חדשה
אני מביט במסיך וליבי פועם בחוזקה.
אני לוקח את העכבר במהירות ונכנס להודעה
אני קורא ברפרוף את מה שכתוב
"ברכות, קיבלת אישור לפרסום הס..." אני מפסיק לקרוא וצורח מאושר.
כל כך רציתי את זה, בשישה ימים האלה עבדתי כמו מטורף כדי לקבל אישור פרסום.
וקיבלתי.
לא הייתי מאמין שיקרה משהו כזה אחרי שהרישיון כתיבה נשלל ממני.
אבל כבר עברו שלוש שנים.
אני סוגר את החלונית במחשב ותמונה של לואי מופיע על המסך. זה התמונה שצילמתי אותו בסטודיו למעלה.
ליבי נצבט קצת למראה החיוך היפיפה שלו, וליבי מאיים על גופי להתרסק שוב.
אני מקווה שאחרי שהוא יראה את זה, הוא יחזור אליי, ויבין, אולי רק קצת, עד כמה אני אוהב אותו.
***
24.10.15 - יום שבת
16 ימים אחרי.
זה כל כך קשה לי, לתת את הדבר הזה לעולם, אלוהים זה קשה לי לשחרר.
זה מרגיש כל כך אישי, כל כך שלי.
לעומת זאת,אני רק רוצה שהוא יראה, אני רוצה שכל העולם יראה, שמה שיש בינינו - זה אמיתי. וזה תמיד היה.
אני מתגעגע אליו.
אלוהים זה כבר שבועיים ויותר בלעדיו.
בלי לראות חיוכו השובה ועיניו העמוקות.
אני מתגעגע אליו, למגע שפתיו, לחיבוק החם. אני מתגעגע להכל.
מחר זה קורה.
מחר זה מתפרסם.
אלוהים מחר, זה כל כך קרוב.
אני מקווה שהוא יראה את זה, אני מקווה שהוא יבין.
***
25.10.15 - יום ראשוו
17 ימים אחרי.
נקודת מבט לואי ;
התחושה הזו רודפת אותי.
אני מרגיש שנטשתי אותו.
כל כך הרבה זמן עבר מאז שראיתי את פניו, והרגשתי את מגעו.
אני זקוק לו לעזאזל.
כל יום מאז שהשארתי את הפתק אני מתעורר ממטתי ומצפה לראות את תלתליו שרועים על הכרית לצידי.
אבל הוא לא שם.
והסיבה לכך,היא אני.
אני הולך לאורך הרחוב, יצאתי לסיבוב כדי לנקות את הראש, אני מדמיין מידי פעם את הארי מספר לי בדיחה מטופשת וחיוך סתמי עולה על שפתיי.
אני הולך בין החנויות, מסתכל על האנשים שהולכים בדממה.
לפתע לוכדת את עייני חנות ספרים.
בכניסה יש שלט ענק, אני מתקדם כדי לראות מה כתוב עליו.
קאמבק! - הארי סטיילס וספרו החדש.
ליבי מואץ.
מה?
אני קורא את המילים שוב ושוב, הארי?
הארי שלי?
ידיי רועדות במקצת ואני נכנס לחנות במהירות.
"אפשר לעזור?" שואלת אותי בחורה שעובדת במקום.
"אה הא , אמ את ה.. הספר, של הארי, הארי סטיילס" אני אומר בקול חנוק
היא מהנהנת ומושיטה לי ספר עבה.
הכריכה היא בשחור לבן, עלייה מופיעות שני זוגות ידיים , באמצע הכריכה כתוב באותיות גדולות
"The diary"
גרוני חנוק ודמעות נופלות מקצה עייני,
אני מסובב את הספר וקורא את התקציר
״כמו רוח עזה אשר פורצת אל
תוך בית חמים ,
במהירות ובעדינות,
היא מצליחה לשנות את מזג האוויר.
כך הוא נכנס אל חיי.״
"מוכרת?" אני אומר בקול חנוק "אני ארצה לקנות את הספר."
YOU ARE READING
The Diary. | Larry Stylinson
Fanfiction״כמו רוח עזה אשר פורצת אל תוך בית חמים , במהירות ובעדינות, היא מצליחה לשנות את מזג האוויר. כך הוא נכנס אל חיי.״ - @Lagoona7Blue כריכה ע״י כל הזכויות שמורות לי | © michalloveshes
