לא היו המון אנשים ברחוב ומשום מה זה גרם לי לחשוש שיארבו לי אז האזנתי בקפדנות כל הדרך. הסתכלתי על הבית המוכר של נייל והמשכתי ללכת , אני צריך חבר. אני מקווה שהוא לא כועס- בעצם הוא רגיל לזה. צעדתי לדלת ונשמתי עמוק , הייתי קצת לחוץ. פה זה לא כמו ביער , אנחנו אמורים להתנהג בצורה נורמלית שזה אומר בלי שבירת איברים , אני מוכרח לשלוט בעצמי. אני יכול להיעזר בו פה , אף אחד לא יודע מאיפה באתי באמת חוץ מנייל. דפקתי בדלת והסתכלתי על העיגול שהיה בדלת ממולי , התקרבתי והצלחתי לראות את פנים ביתו ואז נבהלתי כשהיתה עין כחולה. ״נייל ?״ שאלתי בבלבול והדלת נפתחה , הוא גלגל את עיניו ונכנס פנימה לחדרו בלי לומר דבר. נכנסתי באיטיות והסתכלתי מסביב , לא היה אף אחד. סגרתי את הדלת והלכתי אחריו לחדרו , הוא ישב בכיסא ולחץ על כפתורים- זה מחשב , שמעתי על זה. ״נייל , חברי הטוב , אח שלי !״ קראתי והוא התעלם. ״לא יעזור לי להתחנף ?״ ״מה לעזעזל חשבת ?!״ קם במהירות והסתכל עליי , רציתי להשתיק אותו בשבירת יד ימינו אך שלטתי בעצמי. ״כשאחותי בבית לעולם אל תעשה דבר כזה-״ ״עכשיו היא לא בבית״ אמרתי והתקרבתי אליו והוא דחף אותי , רק שברתי את ידו , זה לא כאילו עשיתי זאת בפעם הראשונה. ״זה לא מצחיק !״ צעק והצביע עליי ״אני כעסתי , למען השם תתגבר על זה...״ התיישבתי במיטתו , הוא עדיין נראה זועף אך פעימות ליבו לא מהירות כך שלא חשבתי שהוא כלכך כועס. ״בעוד עשרים דקות אני אצטרך להיות בעבודה אז אל תעכב אותי״ ״עבודה ?! לואי אני רוצה פשוט להרוג אותך !״ צעק ותפס בראשו ״למה ?״ שאלתי ״תתנצל !״ צעק והצביע עליי שוב , גיחכתי בזלזול , יש לו חוש הומור נהדר. ״מה אתה עושה במחשב ?״ שאלתי והוא נאנח בייאוש והסתכל על המסך. ״כותב עבודה , בעוד חצי שנה אלך לקולג׳ שתמיד רציתי , אני מנסה לשפר את הציונים שלי בשביל להקל על הקבלה שלי.״ אמר ״תדבר ברור״ אמרתי והוא חייך וישב לידי ״קולג׳ זה לימודים... זה די רחוק-״ ״ואם הייתי עדיין ביער אז מה לעזעזל התכוונתם לספר לי כשתיעדר ?!״ התפרצתי לדבריו , נשמתי עמוק , הם לא חשבו עליי בכלל וזה מטריף אותי. ״עזוב , לא משנה.״ ״לא התכוונתי פשוט לעזוב אותך אתה יודע את זה״ אמר ״ניסיתי כמה שיותר להיות איתך ביער , אחרי בית ספר הלכתי ליער , לפעמים גם ישנתי איתך שם-״ ״אבל חשבתי שגם אתה גדלת שם״ אמרתי בבלבול ושפתיו נפרדו ״גדלת פה ?״ ״זה... זה לא משנה עכשיו״ אמר וניתק את קשר העין ממני. ברור. משום מה קולו של הארי הדהד בראשי ׳אל תסמוך על אנשים מסתורים׳. אני מרגיש שאני מגלה פה את עצמי מחדש ועיניי נפקחות יותר. ״תספר לי מה זה קולג׳״ ביקשתי ונשענתי על הכריות שהיו מאחוריי ״זה מבנה גדול ששם לומדים , זה משעמם אבל בסופי שבוע יש מסיבות מגניבות. זה לאנשים משכילים שרוצים להשקיע בעתידם.״ אמר ״מה... אתה יודע לקרוא ?״ שאלתי והוא הוריד את עיניו ברחמים , כנראה שהוא יודע. ״זה נהדר נייל.״ ״תודה״ הוא חייך והידק את שפתיו במבוכה , לא רציתי להיתקע על זה. אין לי מה לעשות בקשר לזה , הארי אמר לי אתמול שעדיף לא להיתקע ברגעים שליליים והוא צודק. ״תלווה אותי לעבודה ?״ שאלתי בחיוך וקמתי ממיטתו , הוא גיחך ופסע לארון שלו בשביל לקחת חולצה ״במה אתה עובד ?״ שאל ״מלצר״ אמרתי ופרסתי את זרועותיי ״זה מושלם בשבילי״ ״זה לא מתיש ?״ שאל וצמצם את עיניו ״ממש לא. אני מרגיש שאנשים נלהבים ממני , לדוגמא באותו היום שלבשתי חולצת בטן אתה יודע כמה בחורים הסתכלו עליי ?!״ אמרתי בהתרגשות והוא הסתכל עליי בתדהמה ״ריאן לא אמר לך כלום ? אלוהים לואי... בנים לא לובשים חולצת בטן פה.״ נייל אמר ולבש את החולצה המכופתרת שלו , הוא לקח מפתח וסימן לי לבוא בעקבותיו. לא הבנתי את כוונתו , אני חושב שנראיתי מדהים בחולצת הבטן. יצאנו מהבית והוא צעד למכונית שחנתה , הסתכלתי עליו ונעצרתי ״זה שלך ?״ שאלתי והצבעתי עליה , היא כחולה ונראית יוקרתית. ״כן״ אמר בחיוך , מישהו נורא מצליח בחיים האנושיים פה. פתחתי את הדלת ונכנסתי פנימה ״זה יפה״ אמרתי בחצי חיוך , הוא נכנס מהצד השני וקשר את עצמו עם משהו שחור למושב ״שאקשור את עצמי גם ?״ ״לא בהכרח״ גיחך ״כמו שאתה אומר לואי , לא משנה אם תיפגע , אתה תתרפא.״ ״בדיוק ידידי !״ קראתי. ״רציתי לשאול אותך לגבי משהו...״ ״בטח״ אמר ״ובכן... קרה לך שהנחש שלך התעורר לחיים ?״ שאלתי והוא פרע את עיניו ״מה... הזין ? אני מתכוון- רגע , זקפה ? לואי מה ?״ שאל בבלבול ״בדיוק , שהוא נהיה חי״ אמרתי ״זה נורמלי ?״ ״כן״ השיב בפשטות ״מי הבחורה ?״ שאל ונראה לחוץ ״אתה יודע שסאם לא ייתן לך להיות עם מישהי...״ ״אני לא שואל אותו ואין אף אחת״ אמרתי ״אז מי הדליקה אותך כך ?״ שאל בבלבול ״אסור לך לקיים יחסי מין , זה מסוכן-״ ״אני לא מזדווג עם אף אחד״ קטעתי אותה ״ולמה מסוכן ?״ ״כי נשים הן... סאם יסביר לך.״ אמר ונראה קצת לחוץ , כנראה עוד משהו שהוא לא מתכוון לספר לי. ״ברור״ הורדתי את ראשי. לא התכוונתי להזדווג עם הארי... גם לא התכוונתי ליצור משחק מלא גירויים והפעלת נחשים , זה פשוט קרה. אני לא מצליח להתרחק. אני מביט בעיניו וחש בחולשה שנוצרת בגופי , רק מלחשוב עליו הלב שלי פועם כאילו הרגע רצתי בכל היער. אז כן , אני מודה , השתוקקתי למגע שלו וקיוויתי לקבל מזה נצח , אני לא אבוד כשאני איתו משום מה , אולי איכשהוא הוא מצליח להבין אותי. ״תפנה פה״ הצבעתי לו בשביל שלא יאבד את הדרך , יחד זה שבר את השקט המתוח בינינו. ״אז הכשת עם הנחש שלך ?״ ״אלוהים...״ הוא פלט והסתכל עליי בחצי חיוך לפני שצחק והיה מרוכז בנהיגה ״כן , הייתה לי חברה אבל זה לא הלך...״ ״ספר לי״ ביקשתי בסקרנות ״היא הייתה פרנואידית וכל מקום שהלכתי הייתה בטוחה שאני בוגד בה״ סיפר. ״פה זה הדרמה היחידה שלהם״ אמרתי ״אבל זה נחמד״ ״כן , זה נורמלי״ אמר. לפתע שמעתי צלצול שהקפיץ אותי מבהלה כי זה בא ממני , הוצאתי את הטלפון מכיסי בבלבול והסתכלתי על נייל שנראה עוצר את עצמו מלצחוק. ״תענה אידיוט...״ ״איך עונים ? זה הפעם הראשונה שמתקשרים אליי״ אמרתי בלחץ והסתכלתי על המסך , החלקתי את האצבע על הסימן הירוק והצמדתי לאוזן ״הלו ?״ ״לואי ?״ שמעתי קול מוכר אבל לא הצלחתי לזהות. ״זה ג׳ק״ ״הו היי״ אמרתי וגירדתי בעורף בלחץ ״איך השגת את המספר שלי ?״ ״רובין נתן לי״ אמר. גלגלתי את עיניי , כמובן שרובין יתן. ״רציתי להתנצל על מה שקרה , לא התכוונתי שזה ייצא ככה... הייתי אידיוט״ ״נכון״ הסכמתי , הצבעתי לכיוון שנייל אמור לפנות והוא פנה. ״אני לא רוצה שזה ייגמר ככה , אני חושב שאתה בחור מדהים ויש לנו עוד דרך , אולי תחילתה לא הייתה טובה אבל תתן לי צ׳אנס.״ ביקש , עצמתי את עיניי בכעס , בפעם האחרונה הוא נורא הכעיס אותי. ״זה בסדר ג׳ק״ אמרתי עם חיוך למרות שלא יכל לראות ״נדבר מאוחר יותר ?״ ״כן״ אמר ״נתראה״ ״כן״ פלטתי. הסתכלתי למסך ולחצתי על האדום. לא הרגשתי שלם עם זה , לא נעלבתי ממנו או משהו פשוט לא הייתי בטוח אם אני מוכן לצאת עם מישהו , זה הכיוון שלו כלפיי. ראיתי שנייל הסתכל עליי מבולבל ״צוטטת לשיחה ?״ ״לחלקה. לואי אני לא יודע אם הבנת אבל הבחור שדיברת איתו לא רוצה סתם לבלות איתך״ נייל אמר בעדינות אך לא הבנתי את כוונתו. ״אני די בטוח שהוא גיי , הוא נשמע ככה לפחות...״ המילה הייתה מוכרת לי. ״לא מפריע לי״ משכתי בכתפיי. ״תמשיך ישר פה״ ״מה התכנון שלך פה ?״ שאל ״אני לא ממש יודע. מה... אני אמור להתחיל לבנות לי חיים נורמלים ?״ שאלתי בבלבול ״כן , אני מתכוון עכשיו אחרי שיצאת מהיער אין סיכוי שתחזור לשם.״ אמר והסכמתי עם זה , אבל מה אני אמור לעשות ? אין לי השכלה כמו שלהם , לא למדתי בתוך בית ספר עם אידיוטים שקוראים סרטוטים כמוהם. ״אני לא חושב שמשכורת של מלצר תסדר אותי״ אמרתי ״הבנתי שזה לא הרבה יחסית למישהו עצמאי״ ״ובכן אולי יגיע יום , תתחתן עם בחורה משכילה ותגורו יחד , לא תצטרך לשלם שכירות לבד״ אמר ולא כלכך הבנתי מה זה להתחתן , אולי זה להיות שותפים. ״בנתיים אני בסדר , אחשוב על העתיד כשיהיה קרוב יותר״ אמרתי , הוא עצר ממול המסעדה ויצא מהמכונית , לא הבנתי איך ידע לעצור פה. אולי הוא כן ידע איפה אני עובד ? לא התכוונתי להעיר על זה , אני לואי רגוע יותר , בגלל זה אשבור את יד ימינו מאוחר יותר כשנהיה לבד. יצאתי מהמכונית וצעדתי למסעדה , היא נראית די ריקה עכשיו ושמחתי שלא תהיה לי עבודה עמוסה. כשנכנסתי והבחנתי בהארי עומד ממול רובין בדלפק חשתי את לבי פועם בחוזקה ובטני מתהפכת. העמדתי פנים שאני לא רואה אותו ונכנסתי פנימה , לקחתי את הסינר מהארון ולבשתי אותו , המלצר שעבד בבוקר נראה שמח לעזוב. ״זה מסעדת סלטים...״ נייל אמר בבלבול ״כן״ הסכמתי בחיוך , ראיתי את הארי בוחן אותי כאילו אני חפץ ואז הסתובב לאחד השולחנות והתיישב בשילוב ידיים עם חברו ״לואי״ רובין קרא ובא אליי ״המגש הזה לשולחן אחד״ ״בסדר״ פלטתי. לקחתי את המגש ויצאתי לעבר השולחנות , הארי זה מי שבשולחן אחד , הוא הסתכל עליי בחצי חיוך , פחדתי שהתחלתי להגזים איתו. פשוט מעצבן אותי שהוא בטוח שייקבל כל מי שירצה אז אני מראה לו שלא. זה לא אמור להיות תפקידי , חוץ מזה עכשיו אני לא עושה זאת בשביל להוכיח משהו. אני מרגיש שאני זקוק למגע שלו... אני מרגיש כה עוצמתי ואני אוהב את התחושה שאני מקבל ממנו. הנחתי את המגש ביניהם וחברו פלט לעברי ׳תודה׳ בזמן שהארי בחן אותי בחצי חיוך ״הבט בך...״ מלמל והסתכל מלמטה עד למעלה , בלעתי רוק בלחץ וחשתי את פעימותיי בכל גופי ״זה רע ?״ שאלתי בחצי חיוך מתגרה , תודה אמא טבע על הישבן המדהים שלי. ״אל תביט בי.״ ״אתה אוהב את זה״ אמר בקול בטוח , הסתכלתי לעיניו הירוקות ולבי פעם בחוזקה , מיד הסטתי את מבטי. לפתע טפח על הישבן שלי ולחץ גורם לגופי להתכווץ אך סטרתי לו בחוזקה ולקחתי צעד לאחור ״כבוד !״ צעקתי וידעתי שיש כמה מבטים עלינו , הוא חייך ובחן אותי ״זה היה שווה את זה״ אמר ולבי פעם בחוזקה ״אידיוט...״ פלטתי והסתובבתי חזרה לדלפק , רובין הסתכל עליי כאילו עשיתי משהו לא בסדר. שיילך להזדווג הוא והרגשות המפגרים שלו. עמדתי מאחורי הדלפק ממול נייל שנראה מופתע ״ל-לואי מה לעזעזל אתה עושה ?״ שאל בשקט ״זה היה כלכך לוהט״ גיחכתי והסתרתי את פניי ״אתה לא אמור להכות מישהו בגלל היותו גיי , כן יש פה כאלה-״ ״נייל אני לא מבין אותך. תרצה סלט ?״ הצעתי , הוא מדבר יותר מדי. ״לא תודה... אני חייב לסיים את העבודה שהכנתי במחשב״ אמר ויכולתי להקשיב לפעימות ליבו שלפתע קפצו והבנתי שהוא משקר אך לא אמרתי דבר. אולי זה לא כלכך קריטי , אולי הוא פשוט עסוק- הוא גם לא יכול להטריד אותי בזמן משמרת ! ״אני מבין״ אמרתי וטפחתי על כתפו בחצי חיוך שמה שבאמת רציתי לעשות היה לשבור את יד ימינו. ״נהדר , נתראה״ אמר ויצא מהמסעדה , התקרבתי לכיוון רובין שבהה בהארי , ראשי קדח ופלטתי נשימה , הוא מרגיז אותי. ״בוקר טוב״ אמרתי בנימוס , הוא גלגל את עיניו ואז הסתכל עליי ״כן... למה איחרת ?״ שאל בתוקפנות. זה לא פאקינג עניינו , הוא לא המעסיק שלי. ״הגעתי בזמן-״ ״הגעת מתי שהארי הגיע״ אמר ולבי החסיר פעימה ״באתם יחד ?!״ ״מ-מה ?! רובין יצאת מדעתך ?!״ צעקתי ״אל תשקר לי״ אמר ושילב את זרועותיו שכה רציתי לשבור. התקרבתי עד שהייתי קרוב לפניו ״אתה משוגע לחלוטין.״ לחשתי ולקחתי צעד לאחור בזמן שהסתכלתי לעיניו התמימות. ״תירגע עם הדיבור שלך״ אמר וזה נשמע יותר איום , מפלצות האדם האלה צריכים להירגע כשהם פונים אליי. בן של זונה- לעזעזל ! אני לא אמור להיכנס לקטטה , קדימה לואי תחשוב חיובי. העברתי בראשי את הפעמים ששברתי לנייל את ידו והוא צווח , גיחכתי ורובין נראה מבולבל. היה קשה לנסות להתאפס ולא להחזיר מלחמה. ״אני לא רוצה לריב״ אמרתי ברוגע בלי להסתכל לעיניו ״אל תתקוף אותי כך״ הצבעתי עליו והאצבע שלי התנגשה בחזה שלו. ״אני לא תוקף , רק שאלתי שאלה פשוטה״ אמר בהגנה , שתינו יודעים שזה לא נכון. הוא עולה לי על העצבים ! ״בסדר , אז הכל טוב״ אמרתי ונשענתי על הדלפק עם ראש מושפל , כאילו כל רגע אתפרץ עליו , ידעתי שאם אתפרץ זה לא יהיה טוב אז החזקתי את עצמי. ״הבאתי אתמול לחברך ג׳ק את מספר הטלפון שלך״ אמר. כמובן שיביא , הוא דואג שיהיה לי מישהו ולא אפריע לדבר המפגר שיש לו עם הארי. כל הסיפור הזה יוצא מכלל שליטה... ״תודה״ חייכתי באילוץ ״הוא נראה בחור נהדר״ רובין אמר. זה נשמע פתטי. שהרמתי את ראשי הבחנתי בבחורה שישבה בסוף המסעדה ובהתה בי. שיערה אדום ומבטה היה די חודרני , אני חושב שהיא בוהה בי זמן מה. לא בדרך פלרטטנית או בוחנת , כאילו קרה משהו. שאלתי את עצמי מי זאת... היא לבד והשולחנות לידה ריקים , זה מסתורי... לא נראה שהיא מחכה למישהו מכיוון שיש כבר אוכל בשולחן שלה. לפתע היא חייכה וסימנה לי עם האצבע לגשת אליה , ראיתי שיש סלט בשולחן שלה אז לא הבנתי מדוע. ״אתה יוצא עם הג׳ק הזה או-״ ״נדבר אחר כך״ קטעתי אותו ויצאתי מהדלפק , ראשי קדח ומחשבות עברו בראשי , הרגשתי שזה רגע שאני אמור לסגת. הרגשתי לחוץ , אם היא לא רוצה אוכל מה היא רוצה ? עצרתי ליד השולחן שלה והורדתי את ראשי אליה , היא קמה בחיוך נחמד שלא גרם לי להסחת דעת. מפלצות האדם בלתי צפויים. ״רציתי רק להגיד...״ התחילה וצעדה אליי ולא לקחתי צעד לאחור , אני לא פחדן. היא עמדה מולי וגיחכה ״קרה משהו ?״ ״לא , למעשה אני מוכרח לחזור לעבוד-״ נקטעתי ועיניי נפערו לרווחה כשחשתי בסכין שנעצה בבטני , כל שריר בגופי התכווץ בהסתייגות והיה קשה לי לנשום. היא נצמדה אליי בשביל שלא יבחינו. נשימותיי נעשו קשות וקטועות וכשהיא סובבה את הסכין פלטתי אנקה חלושה שגרמה לגופי כמעט להתרסק , לא עוררתי תשומת לב מיוחדת כי ידעתי שאסור שיבחינו , רעדתי ומחשבותיי לא היו צלולות. זה כאב בכל חלקיק בגופי , הייתי חסר הגנה. ״אם לא תעניק חופש...״ לחשה לאוזן שלי והחדירה עמוק יותר את הסכין וזה גרם לי להישען עליה בחולשה , אסור לי לברוח , אני לא יכול להגיב מול כולם ! ״הם יהרגו אותך , אנחנו נהרוג אותך.״ ״מ-מה ?״ פלטתי והשתעלתי , היא הוציאה את הסכין וזרקה על השולחן ומיהרה לחייך בנחמדות , תפסתי בכיסא בשביל שיעזור לי לעמוד יציב. ״הסלט היה מדהים , תודה רבה״ אמרה בקול ועברה אותי ללכת , התנשמתי והנחתי את כף ידי הרועדת על בטני שחשתי בה מתרפאת. סיבבתי את ראשי להביט בה , שיערה האדום היה ארוך וחלק , היא סיבבה את ראשה ומבטה היה חד כמו להב של סכין. כשיצאה מהמסעדה השתעלתי בשקט ונשמתי עמוק , מביט בסכין עם הדם שהייתה על השולחן. לא הבנתי... למה היא התכוונה ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
