עמדתי בשילוב ידיים וחיכיתי לריאן שיבוא ברובוט השחור שלו. גלגלתי את עיניי והסתכלתי לאחור ליער. לא נתקלתי בנייל או בסאם , פחדתי להיות לבדי שם כל הלילה במיוחד כשאני בשינוי הצורה מתקשה לשלוט בעצמי. תכננתי להישאר אך אני לא מסוגל להיות לבד , אעקוב אחר הוראותיו של סאם ואלך עם ריאן. בלילה ראיתי את בנו , הארי , הוא פחד כמו גור קטן... אני מודה על זה שלא רץ כי אם היה רץ לא הייתי שולט בעצמי ופשוט הייתי רודף אחריו. הוא ליטף אותי ולמען האמת זה היה נעים , לא התכוונתי להתקרב אך בדמות הזאב הוא לא יזהה אותי אז הרשיתי לעצמי , שמחתי גם להוריד לו קצת את הביטחון כי הוא תמיד כה בטוח בעצמו. תהיתי לעצמי מה עשה ביער שוב , עלה לי המחשבה מה אם מפלצות האדם באמת מסוכנים והם שלחו אותו אחריי ? אני מבולבל נורא , קשה לא להבין דבר. כרגע אנצל את מפלצות האדם ואבקש מזון , לא אשחט חיה אם הם מציעים לי את זה על זכוכית עגולה. הם מביאים דברים כאילו יש להם בכמויות. שפתחתי את הארון בחדר נדהמתי לראות כמה בגדים היו , אני חושב שכל הבגדים שם סיפקו אדם אחד ! גם שמתי לב שהם מחליפים בגדים לעיתים קרובות , אני השגתי את בגדיי מסאם. החלפתי רק שנקרעו לי , עכשיו אני מבין איך סאם השיג את הלבוש שלנו , הוא בקשר עם הצד של מפלצות האדם. לא אשקר שאני כועס על איך שהוא ונייל רימו אותי והכניסו לי לראש מידע שגוי. אני מרגיש די אבוד כרגע , אם מישהו פוגע באמון שלי אז לעולם לא אוכל לבטוח בו שוב בתשעים אחוז. אני שמח שהלילה עבר... אני שונא את הירח המלא , אין דבר נורא מזה. ראיתי רובוט שחור בעל שתי פנסים מתקרב ודרך הזכוכית השקופה הצלחתי לזהות את ריאן. מפלצות האדם עצלנים , יש להם רובוטים שייקחו אותם למקומות. הוא עצר אז צעדתי לצד השני , פתחתי את הדלת והתיישבתי במושב בפנים , כשסגרתי את הדלת הוא נסע חזרה. ״איך עבר עליך הלילה ?״ שאל , לא סמכתי עליו. הפחיד אותי שהוא יודע , אני כעת לא מסוגל לחשוב בהיגיון שאני לא יודע בכלל מהו ההיגיון. אני לא יודע מה בסדר ומה לא פה. אני לא יודע איך מתנהל חייהם של מפלצות האדם כל יום , אני לא כמוהם. ״לואי , שאלתי איך עבר עליך הלילה ?״ ״בסדר״ פלטתי בשקט , רציתי להיות ביער אך חששתי לחיי , חששתי מזה שמישהו ייתפוס אותי ויהרוג אותי , ביער אני מודע לסכנה מכיוון שראיתי אותה מתרחשת פעמים רבות. ״אתה רעב ?״ שאל ״כן , מאוד״ השבתי במהירות. ״יש בבית פיצה״ אמר , צמצמתי את גבותיי בבלבול , איזה סוג חיה זו פיצה ? ״אני יודע שמוזר שהזמנו פיצה בבוקר , אשתי הלכה לעבודה והייתי רעב , לא אכלתי אתמול דבר״ ״כמובן...״ מלמלתי בבלבול , אני מקווה שזו חיה טעימה. ״איך מרגיש השינוי ?״ שאל , הוא מדבר על השינוי בירח המלא ? אני לא מתכוון לספר לו , זה לא עניינו. אני לא סומך עליו ! שתקתי והסתכלתי דרך החלון. ״אני מבין...״ ״מתי סאם יחזור ?״ שאלתי בשקט. ״אני בכנות לא יודע״ אמר. הוא לא מצפה ממני להסתגל לחייהם של מפלצות האדם ! אני לא יודע איך אני אמור לעשות את זה ! מה כבר קרה שסאם היה צריך ללכת ?! אני מתחיל לדאוג. סאם תמיד היה שם כשהייתי צריך אותו ועכשיו אין לי מושג איפה הוא , מה אם הוא צריך אותי ? ״הלוואי שיכולתי להישאר ביער...״ לחשתי ועצמתי את עיניי כשהשענתי את ראשי נגד החלון ״למה ?״ שאל בשקט , לא רציתי להשיב לו. הראש שלי סגור בשביל שאני בלבד אוכל לשמוע את המחשבות שלי. ״לא תוכל להסתגר כך עד שהוא יבוא״ ״אני מסתדר מצויין תודה...״ מלמלתי ״לואי...״ הוא נאנח , עצר את הרובוט בצד והסתכל עליי ״למה עצרנו ?״ שאלתי בבלבול ״אני רוצה לדבר איתך״ אמר , גלגלתי את עיניי ״תמשיך לנסוע , אני לא מתכוון לדבר״ אמרתי. לאחר זמן קצר הוא פלט נשימה והמשיך לנסוע ״אני יודע שסאם היה כמו אבא בשבילך-״ ״אתה לא יודע דבר״ קטעתי אותו בכעס , חוץ מזה בעיניי אבא זה לא דמות קרובה , זה לא ביטוי למישהו קרוב. ״אתה לא תוכל להיות ככה כל היום״ אמר ״מה אתה מצפה שאעשה ?!״ התפרצתי ״אני לא יודע מי או מה אתם !״ ״אתה יכול לנסות , אמרתי לך״ ״אבל אני מרגיש טיפש !״ צעקתי ולבי התכווץ ״אני לא יודע מה זה כל חפץ שאתה מרים וזה אמור להיות דברים בסיסים !״ ״נכון״ אמר בקול רגוע ״ואתה תדע , אתה לא יכול ללמוד הכל ביום אחד.״ ״זה קשה לי...״ אמרתי והשפלתי את ראשי. ״תנסה להסתגל. אחרי הכל אתם ממש כמונו״ אמר ״היית רוצה...״ גיכחתי ״נצטרך לקנות לך בגדים״ הוא אמר וזקפתי גבה ״מה הכוונה ?״ שאלתי בבלבול ״שיעור ראשון״ אמר בחיוך בזמן שהסתכל על הדרך שבפניו. ״לקנות זה לרכוש חפץ בעזרת כסף״ ״מה זה כסף ?״ שאלתי ״שיעור שני״ אמר ״כסף זה מטבעות או ניירות בעלי ערך , בשביל להשיג אותם צריך לעבוד. שיעור שלישי , עבודה זה לבצע פעולות מסויימות לזמן מוגבל ביום , כמוני במשטרה , זה העבודה שלי.״ ״מה זה שוטר ?״ שאלתי ״הו... זה להגן על ביטחון האזרחים״ אמר ״אפשר להיות שוטר ? אני רוצה נשק כמו שלך״ אמרתי ״אתה יודע מה זה נשק ?״ שאל והנהנתי ״איך ?״ ״סאם דיבר איתי על זה. חוץ מזה פעם סאם נורה והייתי צריך להוציא מגופו את הכדור כי הגוף שלו לא נרפא כש-״ עצרתי את עצמי , אני מספק לו מידע. ״כן , אני יודע״ אמר. הוא עצר מחוץ ביתו והסתכל עליי ״אז הנה , אתה יכול לעבוד ולהרוויח כסף משל עצמך.״ ״אבל אני לא צריך כלכך הרבה בגדים , מה אעשה בשאר הכסף ?״ שאלתי ״ל-לואי יש המון דברים נוספים לרכוש !״ קרא ״מה עם נעליים ?״ ״אני שונא נעליים״ אמרתי והסתכלתי על כפות רגליי היחפות והמלוכלכות ״ובכן אתה מוכרח ללבוש נעליים״ אמר. ״כשתשיג עבודה תשיג חיי חברה ותסתגל למקום יותר.״ ״לבן שלך יש עבודה ? אולי הוא יוכל לעזור לי״ אמרתי במשיכת כתפיים וריאן גיחך ״הוא בן עשרים ושתיים בלי עבודה , ראית דבר כזה ?״ שאל אך לא נראה שבאמת התכוון לשמוע תשובה. ״אני אעבוד , כן , יהיה לי כסף ואקנה בגדים יפהיפיים״ אמרתי בחיוך ״בנתיים אני אשלם עבורך לבגדים , לא אתן לך לחכות חודש עד קבלת המשכורת״ אמר ״קבלת המשכורת ?״ שאלתי וזקפתי את גבותיי ״רק בסופי חודש מקבלים את הכסף. בירח המלא הבא״ אמר , הנהנתי , זה נחמד מצידו. לפתע ראו מישהו יוצא מביתו , מישהו לא מוכר ״מי זה ?״ שאלתי , הוא נראה כועס. ״רובין , הוא כנראה היה אצל הארי-״ פתחתי את הדלת ויצאתי אליו , מיהרתי בעקבותיו עד שהשגתי את קצב ההליכה שלו והוא הסתכל עליי בבלבול. שיערו חום כהה ומסודר כלפי מעלה ועיניו חומות , יש לו זיפים ושפתיים קצת עבות משלי , עורו שזוף והוא גבוה ממני. ״למה אתה כועס ?״ שאלתי , הוא האט ובחן אותי ״מי אתה ?״ שאל , חייכתי בביטחון , אני מבין את מפלצות האדם , הם לא ירגישו בנוח לדבר עם מישהו שהזהות שלו לא חשופה בפניהם. ״אני לואי״ אמרתי , הוא חייך וגירד בעורפו ״רובין , רוב... אותו דבר״ גיחך ״אתה הבחור שגר בביתו של הארי , נכון ?״ ״אני הבחור שגר בביתו של ריאן״ אמרתי , הוא גיחך ״לאן אתה הולך ?״ ״לא מקום ספציפי...״ אמר והסתכל מסביב ״אבל אם תרצה נוכל ללכת לשתות איזה קפה יחד״ ״רק בתנאי שאתה מלווה אותי הנה חזרה״ אמרתי והוא הנהן ״אין בעיה״ אמר והתחלתי ללכת איתו. ״אז אתה חדש בעיר ?״ ״אין לך מושג עד כמה״ אמרתי ״ואתה אוהב את המקום בנתיים ?״ שאל ״לא...״ אמרתי והשפלתי את ראשי , הוא עם נעליים , ריאן צדק הם לובשים נעליים. אז אין סיכוי שאתקל במישהו יחף ? ״צריך להתרגל למקום חדש , אל תדאג ייקח לך זמן אבל זה ייקרה.״ אמר , הוא נחמד. ״אני מקווה...״ מלמלתי ״אין לי במי להיעזר כי אני לא מכיר אף אחד״ ״והארי כמובן לא מנסה לעזור״ אמר ונשמע קצת כועס ״קרה משהו ?״ שאלתי , לא ציפיתי שיענה כי רק הרגע הכרנו וזה מוזר. ״זה מסובך... אנחנו נפרדנו לפני שנה אבל ברור שעדיין יש בינינו משהו-״ ״למען אמא טבע , תעצור״ קטעתי אותו , ריחמתי עליו. ״הייתם זוג ? יחד יחד ?״ ״כן״ ״ואתה חושב שהעלים עדיין מעופפים ביניכם ?״ שאלתי ״כאילו אם יש ניצוץ ?״ שאל , אני פוחד מניצוצות. ״כן , בהחלט״ ״רובין אתה כלכך תמים.״ אמרתי והוא נראה קצת מופתע ״אתמול מישהו יצא מחדרו״ ״אבל אנחנו לא יחד , זכותו״ אמר ״אתה צוחק איתי ?״ שאלתי ״תתרחק ממנו״ ״מ-מה ?״ גמגם ״זה מסובך״ ״אני לא אתערב...״ אמרתי עם קושי , זה משפיל לדעתי היחסים ביניהם. זה דוחה אותי... ״מה איתך ?״ שאל , הרמתי את גבותיי בשאלה ״יש לך מישהו מאיפה שאתה בא ?״ ״לא , זה לא משהו שאני חושב עליו״ אמרתי בכנות , ביער אני שורד , לא מחפש נואשות אחר תשומת לב מיוחדת ממישהו. ״אולי תכיר פה״ אמר בחיוך , הכרתי את החיוך הזה אז הסטתי את מבטי , שלא יחשוב שיש אפשרת לעלים באוויר בינינו. ״אני לא מחפש אחר זה , למען האמת אני מחפש דבר אחר...״ אמרתי ״עבודה.״ ״עבודה ?״ שאל , הוא לא שמע טוב ? ״עבודה״ חזרתי אחריו. ״אולי תוכל לעזור לי בזה ?״ ״אני עובד בבר סלטים , אדבר עם הבוס שלי , זה עבודה די קלה אז אני בטוח שתסתדר״ אמר , בלעתי רוק והתביישתי לשאול מה זה סלטים. הוא אמר את זה כאילו זה משהו שאני אמור לדעת מהו. ״רק... רק מה זה סלט ?״ שאלתי בשקט וגירדתי בעורף בזמן שהסטתי את מבטי ״מאיפה באת ?״ גיחך ״זה אוכל , אבל יש המון סוגים אז תצטרך לזכור את כולם״ ״שום בעיה״ אמרתי בחיוך ״אז תביא לי עבודה ?״ ״כן , מה הטלפון שלך ?״ שאל , בלעתי רוק. שנאתי לא לדעת. ״טלפון ?״ שאלתי , הוא הוציא מהכיס שלו משהו מרובע והרים ״טלפון , תביא את שלך״ אמר ״דבר ראשון רובין אין לי טלפון ודבר שני אני לא נותן את הרכוש שלי לאחרים״ אמרתי והוא צחק כאילו סיפרתי בדיחה ״את המספר לא את הטלפון״ אמר. אני לא מבין... ״תגיד... למה במקום שלכם יש קרקע גבוהה וקרקע נמוכה ?״ שאלתי בבלבול והצבעתי על הקרקע ״אתה מדבר על כביש ומדרכה ?״ שאל ״תסביר לי בבקשה״ ביקשתי , הוא נראה ממש מופתע שלא ידעתי אבל אני עושה מה שריאן אמר , אני רוכש ידע. ״הכביש הנמוך יותר בשביל מכוניות״ אמר , רגע... אז לרובוטים קוראים מכוניות ? רובין מעשיר את המידע שלי. ״המדרכה בשביל מי שהולך ברגל... אין במקום שלך את זה ?״ ״מאיפה שאני בא אין כלום״ אמרתי בשקט , לא התכוונתי לפרט. ״תודה רובין.״ ״הו , ברור זה שטויות״ אמר. התקרבנו לאיזור מלא במפלצות אדם ובגלל שידעתי שאני חזק מהם לא חשתי פחד. ״מה תרצה לאכול ?״ ״תפתיע אותי״ אמרתי בחיוך והוא חייך בטבעיות , לא באמת הכרתי שמות של אוכל. היו כיסאות ושולחנות והלכנו לשולחן ריק ״תחכה פה ואני כבר אבוא״ אמר והלך לבפנים , זה נראה כמו בית מלא אנשים- רגע ! זה אחד מתוך מספר רב של מקומות עבודה ! כן. התיישבתי בכיסא והסתכלתי מסביב , כולם היו עסוקים במשהו משלהם. השפלתי את מבטי , על השולחן יש בד עם משבצות בצבע אדום שחור. צבע דם... רובין יביא לי רגל של חיה על עיגול זכוכית ? שמתי לה שהם נקיים יותר , אין על בגדיהם דם או לכלוך , מה אם נייל היה רגיל אליהם ? נייל מכיר את המקום של מפלצות האדם , אני עכשיו גם חושב שאולי הוא חי פה בימים שלא ראיתי אותו. הוא אף פעם לא שחט חיה , הוא נתן לי לעשות את העבודה ולפעמים גם לא אכל איתי. אם היה אוכל הוא היה מנקה את הדם בנהר. אנסה להשתלב בחברתם של מפלצות האדם , בנתיים נראה שהולך לי לא רע. אני עושה זאת בכדי לרצות את ריאן ובעיקר לא לשבת כל היום בביתו בלי לעשות דבר. רובין בא הנה עם שקית בידו , הוא הושיט לי את השקית והסתכלתי על זה בבלבול ״חשבתי תצטרך את זה״ אמר , הוצאתי מהשקית נעליים וחייכתי ״תודה״ אמרתי ״ראיתי שאתה יחף ו... פשוט תלבש את נעלי הבית האלה לואי״ אמר. לבשתי אותם ואז חייכתי , הוא ממש נדיב. ״מה עם האוכל ?״ שאלתי ״כן , הזמנתי מאפה מתוק״ אמר. לא היה לי מושג מה זה. ״איזה סוג חיה זאת ?״ שאלתי ״זה לא חיה״ צחק ״אתה לא רציני״ ״מה זה ?״ שאלתי ״זה עשוי מבצק. אתה צוחק נכון ?״ שאל , לא הבנתי למה היה כלכך בטוח שאני צוחק. ״הנה המלצרית באה״ ״מלצרית ?״ שאלתי וצמצמתי את עיניי , נראה שאני משגע אותו... ״מצטער-״ ״זה עבודה״ אמר ״היא מביאה את המזון למי שרכש אותו״ אמר , מישהי עם שיער אסוף באה עם פלסטיק שעליו המזון שלנו , היא הניחה את זה בשולחן והלכה. זה מושלם בשבילי. ״אני רוצה להיות מלצרית״ אמרתי והוא צחק כאילו אמרתי משהו מצחיק ״זה מלצר״ אמר. ״אותו דבר !״ קראתי ״זה מושלם בשבילי רובין , תסדר לי בעבודה שלך להיות מלצר !״ ״יש לך כוח ללכת ולחזור כל רגע-״ ״הכושר שלי מצויין ! כל היום הייתי הולך ב-״ עצרתי. כמעט אמרתי ביער. ״בסביבה.״ ״אסדר לך להיות מלצר״ אמר. לפתע נשמע צלצול והוא הוציא את הטלפון ונאנח ״מה עושים עם טלפון ?״ שאלתי ״מתקשרים עם אנשים , אפשר לדבר עם מישהו שנמצא רחוק ממך.״ אמר ולבי החסיר פעימה , אוכל לתקשר עם סאם ! ״אתה יכול להתחבר למישהו בשבילי ?״ שאלתי ״מה המספר שלו ?״ שאל , משכתי בכתפיי באי ידיעה והוא חייך ״אז מצטער , לא. עכשיו זה הארי מתקשר...״ ״אז תדבר איתו״ אמרתי בפשטות ״שיילך להזדיין״ פלט וגרם לצלצול להיפסק. הוא הסתכל עליי וחייך ״אז זו פעם ראשונה שאתה אוכל מאפה ?״ ״כן... יורד מזה דם ?״ שאלתי בבלבול ״ד-דם ? לואי לא כל מאכל זה חיה.״ אמר ״אז מה אתם אוכלים ?״ שאלתי ״יש כלכך הרבה דברים. חוץ מזה אני צמחוני , אני חושב שלרצוח חיות זה נוראי״ אמר. ״ואם זה לשם הישרדות ?״ שאלתי ״בחייך יש פה המון דברים לאכול שהם לא חיות.״ אמר , לי לא הייתה האפשרות לאכול משהו אחר. ״תטעם״ ״הו , כן״ אמרתי , חתכתי מהמאפה ובפנים היה צבע חום ״מה זה ?״ ״שוקולד , תטעם זה טוב״ אמר. הדבר היחידי החום שאני מכיר זה חרא. חתכתי מהמאפה והסתכלתי על החתיכה שבידי לפני שהכנסתי לפה והרגשתי את חוש הטעם שלי מתכווץ ומתעורר לחיים , זה היה טעם שונה ״זה מתוק ?״ שאלתי והוא הנהן ״זה טעים !״ ״ושום חיה לא מתה בשביל זה״ אמר , נראה שיש לו בעיה עם הריגת חיות... אבל זה טעים יותר מחיות , אין דם שמלכלך ומגעיל , הכל פה נראה די מושלם. ״תודה רובין״ אמרתי ״זה בסדר״ אמר. בנתיים ההתחלה שלי פה משתפרת , התחברתי למישהו וגיליתי דברים. אקווה שמפה זה רק ישתפר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
