פרס מלכותי

פרק 21

פרק 21-

צחוק מתגלגל הוא מה שמעיר אותי משנתי. עיניי נפקחות לכדי סדקים צרים שמאפשרים לאורו הרך של הבוקר (או הצהריים?) לחדור מבעד אליהם ולסנוור קלות את עיניי. אני מביטה אל עבר מקור הצחוק, בלו ולוקאס, וחיוך קטן עולה על שפתיי.

הצלתי אותם. הם בסדר.

"בוקר טוב." אני אומרת להם בחיוך, ומושכת את עצמי לישיבה, נשענת על עץ שנמצא מאחוריי ומשפשפת את קוריי השינה מעיניי.

"בוקר טוב, פרינססה." לוקאס מאחל לי בחזרה, ובלו מושיטה לי חופן של אגוזים קלויים, האגוזים שגילינו שהם אכילים.

"תודה." אני מודה לבלו עם חיוך, ולוקחת מידיה את האגוזים, מתחילה להקפיץ אותם אחד אחד לתוך פי, "מה הצחיק אתכם כל כך מקודם?" אני שואלת בסקרנות.

בלו מחייכת ומלכסנת מבט משועשע אל עבר לוקאס, "לוקאס סיפר לי על כל הפגישות שהיו לכם לפני המסע."

חיוך קטן עולה על שפתיי, "הוא סיפר לך גם על איך שהצלתי את הפרצוף היפה שלו?" אני שואלת, ומיד מתחרטת על דבריי, שהם פתח ברור ללוקאס לתגובה מוחצת.

בלו מהנהנת, וצוחקת בשעשוע, "כן, הוא סיפר לי על זה."

"תמשיכו לצחוק עליי..." אומר לוקאס בזעף, "לפחות עכשיו אני יודע שאת חושבת שהפרצוף שלי יפה." הוא קורץ לעברי.

אני מסמיקה קצת, אך זוקפת את סנטרי בגאווה, לא נותנת לזה להשפיע עליי, "בחלומות הלילה שלך אני אחשוב דבר כזה."

"אז כנראה שאני חולם ממש ברגע זה, כי נדמה היה לי שאמרת שהצלת את ה'פרצוף היפה' שלי..." הוא אומר בזחיחות יתרה, ומרים לעברי גבה משועשעת, "בלו, גם את שמעת אותה אומרת את זה?" הוא פונה אליה.

"ללא ספק." היא מחייכת.

בוגדת שכמותה.

"זה היה רק ביטוי. הוא לא מבטא את המחשבות שלי." אני מכריזה, ומשלבת את ידיי על חזי, אך הסומק שבלחיי מעמיק.

"הלחיים שלך אומרות אחרת." מעיר לוקאס בתום לב מזויף.

עכשיו, אני בטוחה שצבע פניי הוא כבר צבע של עגבנייה בשלה, "אני לא מאמינה שאתם פונים ככה נגדי, אחרי שהצלתי אתכם אתמול, חתיכת כפויי טובה." אני אומרת, ומפנה משניהם את ראשי בהפגנתיות.

"חס וחלילה!" קורא לוקאס, "אנחנו רק מנסים, את יודעת, להאיר את עינייך בנוגע ל... נושא." הוא מסיים במסתוריות כלשהי.

בחשדנות, אני מרימה גבה, "לגבי איזה נושא?"

"בנושא שאת לגמרי מאוהבת בי עד מעל לראש." הוא אומר בטון ה"כאילו דה" שלו. בצד, בלו מתחילה לשרוק בתמימות, אך ברור לגמרי שהיא נהנית הרבה יותר מידי מהשיחה.