פרק 2- המדריך המקוצר לטיפול בנסיכים מתנשאים

2.9K 203 57
                                    

כן, כן, חברים וחברות, סיימתי גם את הפרק השני!!!

החלטתי לנסות להתחיל לשים כל מיני שירים שנראים לי מתאימים לסיפור ולדמויות, כי ראיתי שאנשים עושים את זה וזה נראה לי ממש מגניב ;) השיר ששמתי הפעם הוא פשוט שיר שנראה לי ממש מתאים לאודרי, ורוב הסיכויים שאתם מכירים אותו...

תהנו!

הודעה מיוחדת!: השם של אודרי השתנה רשמית לאנדי (קיצור של אנדריאה)... מצטערת אם זה יבלבל אתכם קצת בהתחלה :)

^~^~^~^~^~^~^~^~^~^

אחרי שעתיים ארוכות ומייגעות במיוחד של שיעור אומנות משעמם, אני יוצאת סוף-סוף לחופשי. כנראה שחוש האומנותיות שלי באמת גרוע כמו שהמורה המעצבנת שלי לאומנות אומרת, כי קשה לי להבין איך ציור קערת פירות ירוקה מטופשת, מלאה בתפוחים אדומים וענבים ירוקים תעזור לי להרשים מישהו... זאת אומרת- זו רק קערת פירות מטופשת! מי בכלל יתעניין בציור כזה? אבל, על פי אימא שלי, 'הוד מעלתה', אם תרצו, כישורים אומנותיים חשובים לנסיכה, בשביל לחזק את העדינות והיצירתיות שלה... שטויות במיץ אננס!

אנשים הם פשוט מוזרים.

כל גופי מעקצץ וכואב, והאנרגיה שהצטברה בגופי במהלך הישיבה מול בד הציור מאיימת לפרוץ ממני בכל רגע אם לא אשחרר אותה בקרוב. לכן, אני לא חושבת פעם אחת, ובטח שלא פעמיים לפני שאני פורצת בריצה פרועה בחזרה לחדריי. אני רצה במהירות במסדרונות הארוכים, כשמשהו- או יותר נכון, מישהו- מפריע לי בדרכי. מעבר לפינה מגיחים שני אנשים, נער ונערה. אך כמובן, שתוך כדי הריצה שלי, אני לא מספיקה לשים אליהם לב ורצה הישר אל תוך חזהו המוצק של הנער, ונופלת על ישבני בצורה מגושמת.

"היי!" אני צועקת במחאה בעודי נופלת על אריחי השיש המבריקים, ומבזיקה את מבטי הכועס אל עבר הנערים שעומדים מעליי, האחד ליד השני, עם מבטים מופתעים. מהדמיון שבמבנה הפנים של הנערים, קל להבין שהם אחים, וכי הנער הוא הצעיר מבניהם. לנערה יש פנים חינניות, עם שיער שחור שגולש עד לכתפיה ועיניים כחולות וקרירות. הנער (נאה לא פחות מהנערה, ואף יותר), הוא בעל עור בהיר, עם פנים בעלות לסת מסותתת, וגוף שרירי, אך לא יותר מידי. עיניו הכחולות דומה לעיניה של הנערה כשתי טיפות מים, וזיק של התנשאות נראה מאחורי הכחול המהפנט. אבל שלא תחשבו שאני טיפשה. לרגע אני לא נותנת למראם הנאה של הנער והנערה להוליך אותי שולל.

הנער מושיט לי יד עדינה בשביל לעזור לי לקום, אך אני מתעלמת ממנה בגסות וקמה בעצמי, "תסלחי לי, עלמתי." הוא מתנצל בקול שליו, וקד קידה קטנה בעודי מנערת את האבק הלא קיים משמלתי.

פרס מלכותיWhere stories live. Discover now