BREAK THE RULES

פרק 1

השיר see you again מתנגן לו בקולי קולות ואני מתעוררת בבהלה. "לעזאזל עם השיר הזה," אני ממלמלת ומכבה את השעון המעורר בטלפון. השעון מראה את השעה 7:00 מה שאומר שזה הזמן להתחיל להתארגן. אני מקפצת מהמיטה למקלחת בדילוגים ומזמזמת שירים. כשאני נכנסת למקלחת מתחילה הרוטינה הקבועה שלי. וכשאני מסיימת עם הכל אני מביטה במראה במבט חטוף ואוהבת את מה שאני רואה. עיניים חומות ושיער בלונדיני שכרגע אסוף בזנב סוס. כשאני מסיימת עם הארגונים אני ממהרת להתלבש. וכרגיל אני קולטת שעברה פאקינג שעה ואני צריכה כבר לצאת. אני חוטפת איזה חטיף אנרגיה ולוקחת בקבוק מים. בעודי רצה לאוטו אימא שלי קוראת לי. "שרלוט! לאן את הולכת בלי שלום?" אני מנופפת לה במהירות. "ביי, אימא! תגידי לאבא שלום בשמי!" אני צועקת בחזרה ונכנסת לרכב. ארון אחי הקטן יוצא מהדלת בריצה. "אני צריך טרמפ!" הוא רץ לכיוון הרכב שלי. אני מתניעה ומסמנת לו להיכנס במהירות. אני צריכה להוריד אותו ואז להספיק להגיע בזמן לבית הספר כדי להעתיק את שיעורי הבית ששכחתי לעשות. הוא נכנס מתנשף לרכב. "אתן הבנות, מאתיים שנה לוקח לכן להתארגן. עכשיו שנינו בטח נאחר." אני מעבירה קווצת שיער מאחורי האוזן. "תשתוק אם אתה רוצה להמשיך לנסוע במכונית לבית הספר." הוא משלב את ידיו על חזהו באי שביעות רצון וממלמל משהו לא ברור. "תחגור." הוא מגלגל עיניים ונושף בעצבנות. הילד רגזן לא קטן. "את כזאת שתלטנית." כשהוא חגור אני מחייכת. "בסדר, תגיד כל דבר שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך." בשלב הזה הוא כל כך עצבני שהוא נוהם בזעף ופשוט מתעלם ממני. כשאני מגיעה לבית הספר שלו הוא יוצא מהמכונית בלי לומר מילה. אני מצחקקת וממשיכה לנסוע לבית הספר שלי. כשאני מוצאת מקום נורמאלי לחנות בו הצלצול כבר מצלצל. אני נאנחת ומבינה שאני אקבל חתיכת עונש על אי הכנת שיעורי בית. מיס וואייט המורה שלי היא השטן בהתגלמותו. אחותו שלך מלאך המוות-אם לא מלאך המוות בעצמו. אני ממהרת לצאת מהר מאוד כדי לפחות להגיע בזמן לשיעור. הדבר האחרון שאני זקוקה לו זה גם איחור. היא פשוט מתענגת על כל הזדמנות כדי "לחלק" עונשים. אני מגיעה לכיתה שנייה לפני שהיא נכנסת. תודה לאל... המון מהתלמידים טוענים שבגלל שמיס וואייט היא רווקה נצחית אז היא ממורמרת. אני לצערי נוטה להסכים איתם. כנראה שהיא צריכה להשיג לעצמה מישהו. גם אם המישהו הזה יהיה לילה אחד זה בטח ירגיע אותה.

"בוקר טוב תלמידים," מברכת אותנו. "בוקר טוב, מיס וואייט." אומרים התלמידים ללא רצון. כדור נייר פוגע בעורף שלי ואני מסתובבת כדי לראות מי המנוול. זה היה דין. "היי, שרלוט, יש מסיבה אצל דניאל היום. מתחשק לך לבוא?" דין ואני מכירים מגיל צעיר. אני מרחפת לי מעט לפני שאני עונה. "נראה... אני לא בטוחה." כנראה שהייתי צריכה לסרב כי התשובה הזאת גרמה לחיוך לעלות על פניו. הוא קיבל את הרושם שאולי יש סיכוי. לעזאזל. דין דאג להבהיר לי בגיל שש עשרה שהוא רוצה יותר ממני. הוא אמר שנישאר חברים הכי טובים עד שאבין שגם אני רוצה יותר. רק לצורך הפרוטוקול, אני לא רוצה יותר. "לא חייבים לצאת למסיבה אם לא בא לך. אנחנו יכולים לצאת עם טריש ומייקל לקולנוע." אני נאנחת. הוא עקשן מהסוג הגרוע ביותר. "דין..." אני ממלמלת. הוא מבין מה אני באה לומר אך מקדים אותי. "בסדר, זה לא איזה דייט או משהו. אני בסך הכל מציע לך לבוא לבלות איתי. אם לא תתני לי הזדמנות לפחות להראות לך כמה כיף לנו ביחד-וכיף לנו ביחד-אז זה לא יהיה הוגן. בחייך, שרלוט אנחנו מכירים מגיל צעיר ותמיד נהגנו לבלות ביחד. אני לא מבין מה הבעיה שנבלה כמו פעם." אלוהים, הוא רוצה למרר לי את החיים. "בסדר, דין. תסמס לי את הפרטים." אני עונה בעצבנות. בדיוק כשאנחנו מסיימים לדבר מיס וואייט שמה לב ששוחחנו. טוב שנזכרה... "שרלוט ודין תרצו לשתף אותנו בפרטי השיחה המעניינת שלכם?" היא צעירה אבל מתנהגת כמו זקנה מרירה, לעזאזל. "מיס וואייט החולצה הזאת מאוד מחמיאה לך." אומר דין וגיחוכים נשמעים מכיוונים שונים בכיתה. "טקטיקה חכמה, דין. טקטיקה חכמה. חנופה בהחלט תמיד עוזרת להציל את התחת שלך." עכשיו כל הכיתה צוחקת ודין מניח את ידו על עורפו במבוכה. אני צוחקת גם כן ומסתובבת בכיסא לכיוון הלוח.