דין מחנה את המכונית שלו בחניה של הבית ואנחנו נכנסים. "ברוכים השבים." מברך אותי עם ידיים פרושות לצדדים וגורם לחיוך להימתח על פני. "אז מיס, מה תרצי לעשות?" הביט בי כששאל. "ממתי אתה כל כך מנומס וג'נטלמן?" הוא הזעיף את פניו וסחב אותי למטבח. "היית חייבת להרוס?" נאנח. גיחכתי ומשכתי בכתפיי. "שבי." ציווה עלי. הסלון והמטבח נמצאים בחלל אחד גדול. הצבעים ששולטים בבית הם צבעים חמים כגון:חום, אדום... הספות הן ספות בד שבאמצע ניצב שולחן עץ כהה והטלוויזיה היא פלזמה ענקית שתלויה על הקיר. אותם צבעים שולטים גם במטבח. אני מתיישבת באי שממוקם באמצע ומביטה בו. "הרבה זמן לא בישלתי לך-וכמו שאני מנחש את מיהרת בבוקר לצאת כדי לא לאחר אז לא אכלת טוב-ועכשיו אני מתכוון לתקן את זה. אני אכין לך את החביתה הכי טעימה שתטעמי אי פעם!" הוא מעניק לי חיוך אחרון ומתחיל להוציא מצרכים. "צריך עזרה?" אני שואלת. "לא. רק תשבי שם, תביטי בי ותביני כמה אני חתיך." התחלתי לצחוק בניגוד לרצוני. קשה לעמוד בפניו. "איך ידעת שלא אכלתי טוב?" הראש שלי היה מוטה הצידה בזמן ששאלתי. "תמיד היית מאורגנת אבל בזמן האחרון קצת איבדת את זה." אני נאנחת. הוא צודק. אני לא יודעת מה נסגר איתי. אני כמעט כל יום מאחרת, שוכחת להכין שיעורים בתדירות גבוהה... "קרה משהו שאני צריך לדעת?" הוא עוצר ומסתובב אלי. פניו של דין הפכו לרציניות והדאגה ניכרת בהן. תמיד היינו גלויים אחד בפני השני. "לא. האמת לא משהו שאני מודעת אליו. אני פשוט קצת איבדתי את הראש בזמן האחרון, אבל תודה על שאמרת לי. אני צריכה לתפוס את עצמי בידיים." הוא מחייך אלי חיוך אמיתי. "מתי שאת צריכה, מותק." קורץ לי ומסתובב בחזרה. כשאני מביטה בו בזמן שהוא חותך סלט אני רואה איך השרירים שלו זזים. כן, דין חתיך. אין פה שאלה בכלל, רק חבל שאני לא מעוניינת. "מה המיס תרצה לשתות?" אני קופצת בבהלה כשאני שומעת את קולו שמפתיע אותי. "אממ... אמ... לא אכפת לי." הוא מסובב את ראשו לרגע כדי להציץ בי. "מה יש לך? את מתנהגת מוזר." אני מתופפת עם אצבעותי על השולחן כדי ומשפילה את ראשי כדי להימנע מלהביט בו. טוב, בסדר, כדי שהוא לא יראה שאני מסמיקה. "פשוט חשבתי, והבהלת אותי." עכשיו הוא מצחקק. לפחות לא תפס אותי בוהה בו ומסמיקה כי נתפסתי. "חשבת עלי, הא?!" יותר קובע מאשר שואל. "לא!" אני מתגוננת ומגיבה מהר מידי. הוא זורק את ראשו לאחור וצוחק. "בחייך, שרלוט, אני יודע שאני נראה טוב. אמרתי לך שיום אחד נהפוך לזוג." אני מגלגלת את עיניי בעצבנות. "אתה יהיר!" זה רק גורם לו לצחוק שוב. אוף! מה עשיתי לא נכון?
כשדין מסיים להכין את האוכל הוא שם לשנינו הצלחות ומתיישב לידי. גאד, לאפטרשייב שלו יש ריח מהמם. אני מחליטה לחתוך חתיכה מהחביתה כדי להתעלם מהריח. אני מכניסה אותה לפה שלי ובזמן הזה דין צופה בי בריכוז. מנסה לראות מה התגובה שלי ודעתי לגבי האוכל. "איך? אם לא טעים אל תגידי, למה אני לא אעמוד בזה." ציחקקתי וכשבלעתי את האוכל חייכתי אליו. "ממש טעים." זה נכון. חביתת הירק שלו מופלאה! הוא חייך והתחיל לאכול גם. "כישרון נוסף מבין הרבים שלי." גילגלתי עיניים. "והנה דין היהיר חזר לו." הוא מצחקק. "בחייך, שרלוט, למה שלא תודי כבר שאני פשוט מלך? גם חתיך, גם חמוד, גם ספורטאי, גם מבשל, גם רגיש כשצריך ואני יכול להמשיך." אומר ועושה תנועות עם הידיים בזמן שהוא מחזיק את המזלג. "דין, שכחת לציין שאתה גם צנוע." אני אומרת בסרקזם גלוי. דין רגיל לסרקזם שלי וחסין בפניו אז הוא פשוט צוחק. "אני מת על ההומור שלך." הוא מחייך אלי. "ואני מתה ממך." הוא שומט את המזלג וצוחק צחוק מתגלגל. לאנשים אחרים זה היה מזיז, אבל הוא רגיל כי אנחנו מכירים שנים! חבל שהוא חסין בפני זה... "את צריכה להבין שאני חולה על זה." אני מכניסה סלט לפה. "אתה לא נורמאלי." אני קובעת. "קדימה, תאכלי, ואז נשב לצפות במשהו." אממ... מה? "אבל יש לנו רק שעה אחת חופשי-" הוא קוטע אותי. "אני יודע. אבל עד שאת מסכימה לבלות איתי, אני לא משחרר אותך. חשבת על המסיבה בערב? אפשר ללכת לסרט איתם במקום." את האמת שלא שקלתי את זה. "לא יודעת... לא חשבתי על זה עדיין, כי מישהו חטף אותי." הוא מניח את ידו על כתפי. "החטופה הזאת מקבלת תנאים טובים!" אני מחייכת בניגוד לרצוני. "אנחנו יכולים גם לבלות שנינו ביחד, ככה סתם. כאילו, לבד, אם בא לך." אומר בלחש והיסוס שלא מתאים לו. "אוקיי, אבל אחרי שתבלה איתי כל כך הרבה אתה לא תרצה לראות אותי לעולם." הבטחתי. "בחיים לא!" אמר והניח יד על ליבו. ואז אכלנו בשקט. ראיתי שברגע שהסכמתי הוא חזר להתנהג כרגיל כי הביטחון חזר אליו.
הבילוי והיום שהעברתי בחברת דין היה ממש כיפי. לקראת שעות הערב הוא לקח אותי לבית הספר כדי שאחזיר את המכונית שלי. בילינו שעות! הוא אמר שהוא מקווה לפעמים נוספות כאלה, ואני הסכמתי לחלוטין.
קדימה, תספרי לנו ה-כל!
אמרה ג'ס בשיחת הוועידה איתה ועם אוליב. כמובן שסיפרתי להן את ה-כל בדיוק כפי שביקשו.
אני מתחילה לחבב תבחור. לא קורה לך שאת שוקלת לתת לו הזדמנות? אם יש משיכה פיזית ואתם מכירים אחד את השני מה הבעיה?
אוליב, אוליב, כל כך הרבה בעיות שאני לא יודעת מאיפה להתחיל.
זה מסובך מכדי להסביר, וגם זה לא מרגיש לי הכי נכון.
הן הימהמו.
תעשי את מה שנכון בשבילך.
ג'ס אמרה וגרמה לי לחייך.
המשכנו לפטפט עוד טיפה עד שכל אחת הייתה צריכה לעשות כת העיסוקים שלה. ג'ס הייתה צריכה להכין את שיעורי הבית שדחתה כל היום. אוליב הייתה צריכה ללכת להוציא את הכלב שלה לטיול ערב ואז להתקלח. אני הייתי צריכה לרדת לארוחת ערב משפחתית.
התיישבתי בשולחן מול אחי ארון. "שרלוט, הגיעו שכנים חדשים." אומרת אימא שלי. "אוקיי..." אמרתי באיטיות. לא הבנתי מה היא רוצה. היא גילגלה עיניים. "אני אכין עוגה ונלך לבקר אותם." קבעה. אני שונאת לפעמים שקובעים לי עובדות קיימות בזמן שצריכים לשאול את דעתי. לא הגבתי כי ידעתי שהיא לא מצפה לכלום מלבד הסכמה. שתיקה כהסכמה גם יהיה טוב. "ארון תפסיק ללעוס עם פה פתוח!" התעצבנתי. הוא לקח לגימה גדולה מכוס הקולה שלו וכבר ידעתי מה הממזר הקטן מתכנן. הוא תקע גרעפס. אבא שלי גיחך ואימא שלי נזפה באחי הקטן. "מה?" שאל ב"תמימות". "איפה הנימוסים שלך?" אימא שלי גערה בו. אבי מגחך. "הוא גבר, אנחנו לא יודעים מה זה נימוסים." הוא קורץ לאחי הקטן מה שגורם לשלושתנו לצחוק. אימא שלי מביטה בשלושתנו צוחקים ומתחילה לצחוק בשקט גם כן. המשפחה שלי מייאשת, אבל אני אוהבת אותה בדיוק ככה. בלי שינויים. אני מביטה בכולם סביב השולחן. הם מפטפטים, צוחקים ומחליפים חוויות לגבי היום. אני חוקקת את הרגע בזכרוני. הרגעים הקטנים האלה, שנראים לא חשובים, הם המשמעותיים. רגעים שנראים רגילים ומובנים מאליו, אך הם כלל לא. אלה הם רגעי האושר הקטנים.
***
חייבת להודות שאהבתי את שלוש השורות האחרונות חחחחח
אז בהחלט לא איכזבתם לגבי ההצבעות והתגובות בפרק הקודם. הסיפור הוא חדש והכמות פשוט מדהימה! כל תגובה והצבעה גרמו לי לחייך. אם רק הייתם יודעים כמה הפידבק שלכם נותן מוטיבציה...
אני אתחיל להציב מטרות קטנות, כאלה שתעמדו בהן אבל הפרקים יעלו בקצב של כל כמה ימים פרק.
אה, ופרקים לא יעלו בשבת כדי לכבד את מי ששומר.
המטרה היא 35 הצבעות ו5 תגובות
לכו על זה פיפול! יודעת שלא תאכזבו;) ותמליצו אם אהבתם:)
נ.ב
איך החופש שלכם? אני סיימתי את קורס הקיץ שלי אבל אני חורשת למבחן היחידות *פפף*
אוהבת המוןןןן
YOU ARE READING
BREAK THE RULES
Romanceלשרלוט די נמאס. נמאס מסיפורי האהבה על גברים שמצילים את הנשים. נמאס לה מהסטיגמה של אישה שזקוקה לגבר כדי לשרוד. נמאס לה מהתלותיות. היא לועגת לסיפורי אהבה שבהם האישה היא עלמה בצרה שמחכה ל"נסיך" על הסוס הלבן. בטח אתם חושבים שהיא אישה בוגרת, אך אתם טועים...
