BREAK THE RULES

פרק 4

אני שוכבת על גבי במיטה שלי וחושבת. עברו כמה ימים מאז היום ההוא בבר ולא נתקלתי בבחור עם העיניים הירוקות. הלכתי לבר כל יום אבל הוא לא היה שם. הסתובבתי בשכונה וקצת בעיר למקרה שאבחין בפניו, אך זה לא קרה. כנראה שזה סתם לשווא והגיע הזמן לוותר. כשיצאתי לחכות לדין בבר אחרי המשחק חשבתי שאולי מגיעה לו הזדמנות. שאולי בכל זאת הוא ראוי לזה, אבל הוא אפילו לא אמר למה הוא לא הגיע לבר! הוא רק אמר לי שהוא מתנצל. אני רק גיחכתי וחשבתי 'כן, בטח'. אוליב ניגשה לג'וש והתחילה איתו. הבחור התגלה בתור שמוק הורס שמחות. הוא ניפנף אותה בגסות ואני וג'ס מבלות איתה במשמרות כדי לעודד אותה. הטלפון שלי שמונח על בטני מצלצל. אני תופסת אותו ורואה את השם 'דין' מתנוסס על המסך.
הלו,
אני ממלמלת. הוא שם לב שתפסתי מרחק מאז המקרה של הבר והוא מנסה לכפר על זה. את ההזדמנות שלו הוא פיספס.
אני בחוץ, תצאי אלי. אני מוציא את קלווין לטיול ושנינו רוצים שתצטרפי, נכון קלווין?
הוא שואל את הכלב שלו שמשמיע נביחות. לדין יש כלב חדש מהסוגים הננסיים והקטנים. והיקרים יש לציין.
אני כבר באה.
אמרתי וניתקתי. אני לובשת מכנסי ג'ינס, טי שירט ארוכה-כי בכל זאת מרץ עכשיו-בצבע לילך וקרדיגן שחור ושמה את הסניקרס השחורות שלי. אני לוקחת את הפלאפון וממהרת לצאת החוצה. השעה עכשיו שבע בערב. דין עומד מחוץ לשער כשמשקפי השמש שלו על עיניו. הוא מחייך אלי כשמבחין בי מתקרבת אליו. "התגנדרת בשבילי?" שואל. אני מגלגלת עיניים ועכשיו אנחנו מתחילים להתקדם. "בטח, דין." אני אומרת בסרקזם גלוי. קלווין לפתע מתחיל לנבוח ולרוץ קדימה. כשאני מרימה את העיניים ההפתעה מכה בי. החתיך מהבר עומד לצאת מהשער של הבית של השכנים החדשים. רגע, זה אומר שהוא? אין מצב! כל הזמן הזה הוא היה מתחת לאף שלי ולא שמתי לב! הוא יוצא מהשער וכשהוא מבחין בקלווין הוא מתכופף כדי ללטף אותו. אני ודין עוצרים ומביטים בו בסקרנות. "איך קוראים לו?" הוא שואל בלי להרים את מבטו וממשיך ללטף את קלווין. אני גומעת את מראהו בעיניי. הוא לבוש במכנס חום בהיר עם חגורה שחורה, חולצה מכופתרת כחולה שתחובה למכנס, מעל החולצה יש ווסט צמוד בצבע לבן אפור ונעליים בצבע תואם. אלוהים ישמור... יש לו טעם כזה טוב בבגדים. הוא גורם לי לרצות להשחיל את האצבעות שלי בלולאות של החגורה בזמן שאני מקרבת אותו אלי לנשיקה. אוי, אלוהים, אני צריכה לשלוט בעצמי. המחשבות האלה גרמו ללחיי להתחמם. "קוראים לו קלווין." אומר דין בגאווה. הבחור מרים את מבטו וכשהוא מביט בי הוא לא מופתע, רק מחייך. "את נראית לי מוכרת." הוא אומר ומעניק לקלווין ליטוף אחרון לפני שהוא חוזר לעמוד על הרגליים. מבטו של דין מתרוצץ בינינו. חיוך מתפשט על פני. "גם אתה נראה לי מוכר." הוא מעיף מבט סקרן לכיוונו של דין, אך זה קורה לשנייה, ואני מתחילה לחשוב שדימיינתי את זה. "את הבחורה מהבר." הוא קובע בחיוך שרמנטי. אלוהים. אני מתמוגגת. "כן. וגם השכנה שלך." אני מצביעה על הבית שלי. "אז אנחנו עוד ניפגש הרבה." הוא קורץ לי וניגש לרכב שחור. אני ממשיכה להביט בו עד לרגע בו הוא נכנס לרכב ונוסע משם. דין נושף אוויר בזעף. "מי זה המתרומם הזה?" אני מגלגלת עיניים. "הוא לא מתרומם, דין." אני ממהרת להגן עליו ואנחנו ממשיכים ללכת. "מה נסגר, שרלוט? למה את מגנה עליו? ומה זה 'את הבחורה מהבר' לעזאזל?" הוא שואל בעצבים. הוא עצבני? אני עצבנית! "באיזה זכות אתה חושב שאני חייבת לך דין וחשבון? אני אדבר עם מי שבא לי ואני אגן על מי שבא לי! אתה לא נותן לי דין וחשבון כשזה מגיע לי, אז למה שאתן לך?" אני אומרת ועם כל מילה קולי רק הולך ונעשה גבוהה יותר. הוא נעצר להביט בי, ובעקבותו גם אני. על פניו מבט לא מאמין. מבט שלא מאמין לסיטואציה שהתרחשה פה. "כי חשבתי שיש משהו בינינו!" הוא צורח בחזרה. "איך יוצאים, דין? איך? גם כששקלתי לעשות את זה אתה הרסת!" הוא עוצם עיניים ולוקח נשימה עמוקה. אני רואה איך הוא מנסה לגייס כל טיפת איפוק שקיימת בו, אז אני עושה כמוהו. "תקשיב, בדרך מחוץ לבר פגשתי אותו. בחיים לא נדלקתי על בחור ככה ועוד בכזאת מהירות, דין. אני כל יום הולכת לבר, כשאני יכולה, כדי לראות אם הוא חוזר לשם." אני מוציאה אוויר לאחר הגילוי. זהו, אמרתי את זה בקול. דין פוקח את עיניו והבעת פניו נראית מעט אומללה. "את רצית לתת לי סיכוי?" הייתי צריכה להשמיט את החלק הזה, לעזאזל. "כעסתי והייתי פגועה, אבל בשנייה שפגשתי אותו שכחתי הכל. אף פעם לא הרגשתי ככה..." הוא שומט את ראשו קדימה ונועץ את מבטו במדרכה. עכשיו שנינו עומדים דוממים על המדרכה. כל אחד מעכל את הדברים שנאמרו כרגע בקול. כל אחד במחשבות שלו. "אני חושבת שכדאי שאחזור הביתה." אני אומרת ומסתובבת על עקבותיי. דין לא מוחה ולא אומר כלום, רק נותן לי ללכת. לא התרחקנו מהבית שלי המון.