BREAK THE RULES

פרק 12

מצטערת שלא עלו פרקים השבוע והפרק עולה רק עכשיו בשעה מאוחרת כי אני מגיעה הביתה בימי שישי רק בשתיים. ואני שבוע שלם לא ישנה וחיה על קפה שחור חזק(!) רק בגלל שאני מנצלת את שעות הלילה לחרישות למבחנים. תודה למי שמחכה. מי שבתיכון יבין את העומס עם השיעורים העבודות המבחנים והדברים הנוספים שאנחנו חייבים לעשות גם מחוץ לבית הספר. מה גם שאני מתאמנת ועושה כל מיני דברים נוספים כך שבקושי נשאר לי זמן! הייתי אמורה לעשות גבות, לק ולייזר אבל ביטלתי הכל כדי להתכונן למבחן בביולוגיה שגם ככה הלך לי בו חרא. טוב, לא משנה, לא אוציא עליכם את המירמור שלי בסופש. אבל דבר אחרון אני חייבת! למה באימונים קשים לא נתפסים לי השרירים ואני חוזרת בריאה ושלמה, אבל בשיעורי ספורט בבית הספר(שהם בדיחה מוחלטת) אני מקבלת מכות וחוזרת עם כחולים ברגליים??העולם לא פייר!
הפרק-
כששפתינו מתנתקות אחרי זמן לא ארוך, אך גם לא קצר אני פוקחת אט אט את עיניי ורואה שגם הוא שרוי תחת אותו כישוף. מעולם לא הרגשתי ככה בנשיקה. וזאת רק נשיקה.
שפתיו של בנג'מין משורטטות ומלאות בדיוק במידה הנכונה. הן גם כל כך רכות וחמות והדרך בה הוא הניע אותן לאט על שפתי גרמה לי להרגשה שהותירה אותי ללא מילים. הוא מעביר ליטוף קצרצר על הלחי שלי ונשען לאחור בכיסאו כשחיוך מאוזן לאוזן נפרס על פניו. עיניו מנצנצות ואני רואה שגם הוא מרגיש את גל הרגשות החיוביים אך מבלבלים בו זמנית לאחר הנשיקה הזאת אבל למרות הכל הוא לא פוצה את פיו.
אני מתחילה לחשוב שעשיתי משהו לא כשורה, אך המחשבה הזו שקפצה לה נדחקת לחלק האחורי של ראשי כי רואים עליו שזה היה אפילו יותר מבסדר. אני לפחות יכולה להעיד שרשמית זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שלי, אך משום מה יש לי תחושות שהוא בהחלט, ללא שום צל של ספק יכול להתעלות אפילו על זאת. אני נשענת לאחור במושבי וחיוך מתפרס גם על פני. מה הבחור הזה עושה לי? הוא פשוט גורם לי לשכוח מה חשבתי פעם על אהבה. גורם לי לשכוח שהבטחתי לעצמי שהבחור שארצה יתאים למשבצת מסויימת. אפילו אחרי זמן קצר איתו אני בכלל לא זוכרת איזו משבצת רציתי. הוא סירב להתאים לכל מה שחשבתי, שבר את כל החוקים ואת מה שהכרתי, וזאת רק ההתחלה, ואני אוהבת את זה.

לבסוף בשקט מופתי שנינו יוצאים מהמכונית לכיוון הסופר. כשחושבים על זה, אז הנשיקה הראשונה שלנו התרחשה על רקע סופרמרקט. לא בדיוק... רומנטי. טוב, אבל אחרי נשיקה כזאת אין לי תלונות. תהיות. יש לי תהיות. אז... מה אנחנו עכשיו? זוג? לא נראה לי... אני חושבת שאנחנו "יוצאים". אוי אלוהים. אני לא מאמינה שאני אשכרה מתעסקת בזה.
"די להתעסק בזה שרלוט."
אני ממלמלת לעצמי בשקט ומפרה את הדממה הנעימה ששררה בינינו.
"מה?" שואל בנג'מין. אני מרימה את ראשי ומביטה בו כדי לגלות שהוא עדיין מסתכל עלי ומחכה לתשובה. אני מחייכת את החיוך הכי מקסים שאני מצליחה לגייס ועונה בקול מתקתק, "כלום." עיניו מטיילות על פני וחיוכו הופך לחיוך מעט טיפשי. הוא מושך בכתפיו בזמן שאנחנו נכנסים דרך דלתות הסופרמרקט. אנחנו נעצרים ליד העגלות ולוקחים אחת. "אז, איזה אוכל את אוהבת? ניחוש שלי: כל דבר שהוא אכיל." אני בולעת את החיוך שלי במאמץ כה רב ומשגרת לו מבט כועס. "האם אתה מנסה לרמוז משהו?" החיוך שלו הופך לזחוח. אני מצמצמת את עיניי ומביטה בו באזהרה. "שקול את מילותייך." אני כבר לא יכולה לא לחייך. הוא מגחך. "לא, אני לא רומז כלום." אנחנו הולכים למעבר הראשון. "מה אתה יודע לבשל?" הוא מחייך חיוך מעט שחצני. "לא השאלה הנכונה. מה אני לא יודע לבשל?" אני מנידה בראשי מצד לצד. "יהיר." הוא מצחקק. "רק אומר את האמת." אומר בזמן שהוא זורק לתוך העגלה קמח. "ממ... כנות זה הכי חשוב." הוא מהנהן וקורץ לי. "אז... מה מתחשק לך שנאכל?" אני תוחבת את ידי לכיסי מכנסי הג'ינס וחושבת. באמת שאני לא יודעת אני אז אני מושכת בכתפיי וממלמלת, "תפתיע אותי." כשאני מביטה בו אני רואה שמה שאמרתי קצת מפתיע אותו. כנראה לא התשובה לה ציפה, אך אחרי שנייה ההפתעה מתחלפת בהבעה מחוייכת. כנראה שהוא אוהב את התשובה הזאת. "בפעם הקודמת אכלנו פיצה, הפעם אני רוצה לבשל לך אוכל איטלקי אמיתי ולבסוף קינוח."
אתה הקינוח היחיד שאני רוצה, בייב.
מספיק, מוח דבילי!
אני נותנת לעצמי על הראש בדמיון. "נשמע מעולה. איזה קינוח?" הוא מכניס לעגלה מוצרים נוספים. "סופלה שוקולד."

"זה הסופלה הכי טעים שאכלתי אי פעם!" אני אומרת בעיניים עצומות בזמן שאני לועסת. גאד לבחור יש כישרון! הוא באמת אמר את האמת כשאמר שהוא יודע לבשל. כשאני פוקחת את עיניי אני מגלה שהוא מביט בי בשעשוע. "אני שמח שאת אוהבת, אבל את בטוחה שאת רוצה לנפח לי את האגו יותר ממה שהוא כבר מנופח?" אני בולעת ומצחקקת. "צודק. אז להגיד שזה לא טעים?" אני מרימה גבה מתגרה. הוא לוגם מהיין האדום אך כל הזמן הזה מבטו לא ניתק מעיניי. הוא מניח את הכוס. "את גברת," מצביע עלי עם מזלגו. "מתקדמת לנקודת אל-חזור." אומר באזהרה מדומה. אני מחניקה את חיוכי שוב. "אם כך אני אעצור כאן." זוויות פיו מתעקלות והוא מביט בשפתי. ידי מתרוממת אוטומטית כדי לנגב את פי למקרה שיש שאריות שוקולד עליו, אך אין כלום. עכשיו עיניו מביטות בעיניי והירוק שלהן מנצנץ בשעשוע. לפתע אני מרגישה מעט מבוכה ומנתקת את מבטי ממנו בזמן שאני זזה מעט באי נוחות בכיסא ושואלת במעט עצבנות, "מה?" כשאני חוזרת להביט בו הבעת פניו השתנתה ל... רכה יותר? "את מוצאת חן בעיניי." אומר בגילוי לב. לחיי מתלהטות ואני מנחשת שהן הופכות לורדרדות כך שהן מסגירות את המבוכה שאני חשה. "גם אתה מוצא חן בעיניי." אני אומרת בלחש וביישנות שכלל לא מאפיינים אותי. בדרך כלל אני הכי בטוחה בעצמי, אבל איתו אני חשה מעט ביישנות בלתי מוסברת. ברגעים האינטימיים לפחות.

"אתה לא חייב, אתה יודע, נכון?" הוא מהמהם. "אני רוצה ללוות אותך." הוא מניח את ידו ברפרוף על גבי התחתון וזרמים נעימים נעים לאורך כל גבי. "אם כך, מי אני שאעצור אותך? הרי יש המון סכנות שאורבות לי בדרכי מביתך." הוא מגחך. "בדיוק בגלל זה אני מלווה אותך, כדי לשמור עלייך." אנחנו נעמדים מול דלת ביתי. אני מסתובבת אליו ומשגרת לו חיוך מקסים. "היה לי ממש כיף. תמיד כיף לי איתך." אני אומרת את המשפט השני בביישנות. "גם לי, שר." הוא רוכן אלי ומעניק לי נשיקה קצרצרה שמותירה בי טעם של עוד. "אראה אותך מאוחר יותר." אומר בחיוך ופונה לדרכו. אני מלווה אותו במבטי מעט ואז נכנסת פנימה. אני סוגרת את דלת הבית בשקט, כדי לא להעיר את מי שישן, ונועלת אותה. בצעדים שקטים על קצות האצבעות אני מתגנבת לחדרי וצונחת על מיטתי כדי לתת לעצמי לחשוב רק על דבר אחד.
עליו.
***
מבטיחה להשתדל לפצות על הפרק הקצר הזה. לפחות אנצל את הסופש כדי לכתוב כמה שאני יכולה.
אז המטרה לפרק נבא היא 35 הצבעות ו5 תגובות.
לכו על זה. אני יודעת שאתם מסוגלים.
אוהבת אתכם כמו שאני אוהבת את האוכל של אימא ביום שישי!
נ.ב
מתנצלת שהפרק עולה כשהשבת נכנסה, מה שאני בדרך כלל לא עושה על מנת לכבד את מי ששומרת אבל אני מעלה את הפרק לטובת אלה שלא שומרות וכדי שיהנו ממנו כבר עכשיו, אז כן...
ותסלחו לי אם יש שגיאות, אני אערוך אותו מאוחר יותר. 
אה, וכשאני אמרתי קפה שחור חזק אז לא התכוונתי ללהקה😅😂
ותודה לכם על כל הצפיות, תגובות והצבעות! כל האהבה הזאת כלל לא מובנת מאליו והיא שנותנת לי מוטיבציה להמשיך.