קרה לכם שעברתם ליד בן אדם שהיה חלק כל כך גדול בעולם שלכם אבל התנהגתם כמו זרים? טוב, לי זה קרה. דין עובר לידי ולא טורח אפילו להביט לכיווני, אך בפעמים שהוא כן מביט, הוא מעניק לי מבט מלא כאב. ניסיתי כמה פעמים לדבר איתו, אך לשווא. הוא רק מביט בי במבט ריקני, מושך בכתפיו ונעלם בלי לומר מילה. זה כזה מתסכל. אם הבנות מדברות איתו בנוכחותי הוא מדבר איתן רגיל אך לא מציץ לכיווני. בא לי להשתגע. למרות שאם לומר את האמת, אני מבינה אותו עכשיו. לקבל סירובים כל הזמן זה חרא. אז עכשיו תורו לסרב לי, אבל הוא לא מבין שזה לא נתון להחלטתי איזה בחור ארצה. זה פשוט קורה.
אני יושבת לי בפינת הספה בסלון ישיבה מזרחית ועוזרת לארון בשיעורי הבית. אך בגלל שהוא מאבד את הריכוז מהר, ואני עסוקה במחשבות במקום להפציר בו להתרכז הוא עושה כל העולה על רוחו. "יש סרט בקולנוע שאני הולך לצפות בו עם חברים, את חייבת לצפות בו עם החברות שלך." אמר ארון בזמן שקם מהספה וניגש לקיר כדי לעשות עמידת ידיים. אני מביטה בו בשיעמום. "איזה סרט? יש לך הרבה אנרגיות אני רואה." הוא מגחך. "קוראים לסרט 'משחקי חובה'. השחקנית שם שווה אש!" פניו של אחי מאדימות לאט לאט. אני משלבת ידיים בזמן שאני תוהה לעצמי אם הסמיק מהמבוכה בגלל שהשתמש בצמד המילים 'שווה אש', או בגלל היותו עושה עמידת ידיים. בכל מקרה החלטתי שעדיף שיחזור לספה. כמה שפחות נזק, יותר טוב. "אני מבטיחה שאצפה בו עם חברות ואז נשוחח עליו, אבל בוא ותכין את השיעורים שלך עכשיו במקום לעשות עמידת ידיים." הוא נשף אוויר בעצבנות וחזר לעמוד על רגליו. הוא מעביר יד בשיערו וניגש לשבת לידי. "אני שונא גיאוגרפיה." אומר בפנים חמוצות וחוזר בלית ברירה להתעסק בשיעורי הבית. אני מתמתחת, חוטפת את שלט הטלוויזיה משולחן הקפה ומזפזפת לMTV. "אם תעשה את השיעורים אזמין לך פיצה." אני אומרת בזמן שאני עוברת לספה הסמוכה. אני צונחת עליה באנחה ונשכבת על גבי עם הידיים מתחת לראש. "אין בעיה, אבל את לא אמורה לעזור לי או משהו? אימא לא נותנת לך לעשות מטלות לפעמים בגלל שאת עוזרת לי, אבל את רק צופה בטלוויזיה." אומר בקול לא מרוצה כלל. אני מגלגלת עיניים. "תקשיב, אני מזמינה לך פיצה אז אנחנו שווים." אני אומרת ומניחה את השלט על בטני אחרי שהחלפתי ערוץ לדיסני. אל תשפטו. "סגור. ואם אני צריך עזרה אני פונה אלייך." אני מהנהנת וממשיכה לצפות בטלוויזיה. ארון בהחלט ממלא את הצד שלו בעסקה ומסיים את השיעורים. כשאני עוברת על השיעורים שלו ורואה שכל התשובות נכונות, אני קמה לטלפון של הבית כדי לחייג לפיצרייה. אני מזמינה לו פיצה ללא תוספות ועם אקסטרה גבינה כמו שהוא אוהב.
"אני מוכן להמשיך לעשות שיעורים אם ההסכם הזה יהפוך לקבוע." אומר בקול רם מהסלון. אני חוזרת לסלון בצעדים איטיים ונשכבת חזרה על הספה. "אם ההסכם הזה יהפוך לקבוע אני אתרושש." אני אומרת בחיוך. ארון מצחקק. "פעם בשבוע?" מנסה להגיע לפשרה. "נראה..." אני ממלמלת. ובגלל שהוא יודע ש'נראה' זה אומר אף פעם, הוא לוקח את השלט ומחליף לערוץ הספורט.
נו, יופי...
"אתה כאילו מעניש אותי?" אני שואלת ומגחכת אך צלצול הדלת קוטע את ארון מלענות.
יש לו מזל...
"אני אפתח." אני אומרת וניגשת לדלת. אני נעמדת מול הדלת מסדרת קצת השיער ופותחת אותה.
מי אם לא בנג'מין עומד מולי.
"שלום," מחייך אלי את חיוך מיליון הדולר שלו. הוא כזה מקסים שאני לא יכולה שלא לחייך חזרה. "שלום." איך בן אדם יכול להיות כל כך מקסים? אני משעינה יד אחת על הדלת ואת היד השנייה אני מניחה על המותן. עיניי לא מסוגלות להתאפק וחייבות לשוטט על גופו בגלוי. הוא לבוש בג'ינס צמוד בצבע שחור, טריקו ארוכה בצבע אפור עם לוגו של להקת רוק שאני לא מכירה וסניקרס גבוהות בצבע לבן.
וואוו.
אני מקמטת את מצחי וחושבת ממתי הוא מתלבש ככה.
חשבתי שהוא בחור של מכופתרות.
הוא מכחכח מעט בגרונו כדי למשוך את תשומת ליבי. אני מנערת מעט את ראשי כדי להעלים את הבלבול, אך כשאני מביטה בפניו אני רואה את הבעתו הזחוחה שאומרת לי שנתפסתי. "אמרתי שנתראה והתכוונתי להזמין אותך לצאת אבל לא יצא לי לראות אותך, אז חשבתי להזמין אותך עכשיו כדי שנצא מתישהו." אה, מה? הוא הרגע הזמין אותי לצאת איתו? אוקיי, שרלוט קחי נשימה עמוקה ואל תשתגעי. תשדרי שהכל כרגיל. אני מסוגלת לענות בלי לגמגם ולהתחרפן, אבל אני בטוחה שהפנים שלי מראות כמה אני מופתעת. לפני שאני עונה לו ארון פותח את הדלת לרווחה-מה שגורם לי למעוד מעט-ומביט בבנג'מין. "אה, זה רק בחור. חשבתי הפיצה הגיעה." אומר באכזבה. "תודיעו לי כשיגיע האוכל שלי." אומר ארון בזמן שהוא מפהק והמילים יוצאות מעוותות ונכנס פנימה. אני ממשיכה להביט באחי וקשה לי שלא לגחך. בנג'מין מחייך אלי בשובבות.
"אחים קטנים."
אומרים שנינו בו זמנית ופורצים בצחוק. כשהוא צוחק הוא מטה את ראשו אחורה ולפתע השמש גורמת למשהו לנצנץ מכיוון אוזנו. אני מפסיקה לצחוק ולוקחת צעד לכיוונו כדי לראות מקרוב ומגלה שזה עגיל הליקס. "יש לך פירסינג?" השאלה נפלטת מפי בתדהמה לפני שאני חושבת. הוא מהנהן ואני ממשיכה להביט בחישוק השחור. "כשנצא אספר לך למה אני לבוש ככה ולמה יש לי פירסינג." הוא קורץ לי. כשנצא?! הבחור לגמרי בטוח בעצמו. אני משלבת את ידי על חזי וסוקרת את פניו. עכשיו חזר לו החיוך המקסים שלו-שאני בטוחה שמיועד כדי לשכנע אותי. "אז מתי מתאים לך שנצא?" אני מביטה בו וחושבת על תשובה שלא תוציא אותי חסרת חיים או נואשת. "אמ... מתאים לך ביום חמישי?" היום שלישי. יש לי מספיק זמן כדי להתחרפן ולקנות בגדים לדייט. פניו הופכות לרציניות בזמן שהוא חושב-אחת ההבעות החמודות שראיתי אי פעם- ואז הוא מהנהן. "סגור. תלבשי משהו נוח. אני אאסוף אותך בשמונה בערב." אני מוכנה להישבע שמרוח לי חיוך מטופש עכשיו על הפנים. "אוקיי." אני אומרת בקול רך בלי להתכוון ומבחינה בצל של חיוך על שפתיו. "אז נתראה." קורץ לי שוב והולך לדרכו. אני נכנסת פנימה וסוגרת את הדלת בשקט בזמן שאני נאנחת. שאלוהים יעזור לי. מה הבחור הזה עושה לי?
"אני בטוח שיש לך הבעה מגוחכת עכשיו!" צועק ארון מהסלון. אני מתאפסת על עצמי וניגשת לסלון. "שתוק. אני משאירה לך כסף על הדלפק, אז תשלם לשליח." אני מנופפת בשטר ופונה ללכת לחדרי, אך אני בכל זאת שומעת אותו ממלמל משהו כמו, 'כן, כן, שיהיה. את בטח הולכת לספר לחברות שלך תוך כדי התחרפנות.' אני מחייכת לעצמי חיוך קטן. כן, אח שלי מכיר אותי בקטעים האלה. כשאני נכנסת לחדרי אני סוגרת את הדלת ושולפת את הטלפון. בלי לחשוב פעמיים אני מחייגת לאוליב וג'ס ועושה שיחת וועידה.
בנות, אתן לא תאמינו מה קרה!
אני אומרת וההתרגשות ניכרת בקולי.
מה? מה?
שואלות שתיהן בסקרנות. אני מתיישבת על הרצפה ישיבה מזרחית.
הרגע בנג'מין השכן דפק בדלת של הבית-לבוש בבגדים הורסים יש לציין-והזמין אותי לפאקינג דייט!
קולי הופך לגבוה ממילה למילה. הבנות משמיעות קולות שמחה והתרגשות. אלה הבנות שלי!
שרלוט אני כל כך שמחה בשבילך.
אומרת אוליב. אני מחייכת.
גם אני! אבל עכשיו אנחנו מפעילות את מצב 'הכנה לדייט' שלנו. את מוכנה שרלוט?
ציחקקתי. 'הכנה לדייט' אומר שהן מחליטות באיזה בגדים ונעליים להלביש אותי ואיך לאפר אותי.
יש לי ברירה?
אני שואלת בגיחוך.
לא!
***
אז מה אתן חושבות יהיה בדייט ואיך הוא יהיה? למה בנג'מין התלבש ככה? איך הבנות יתעללו בשרלוט? מה יהיה עם דין? ולמה אני לא מכירה חתיכים ומקסימים? תגיבו מה אתם חושבים!
איכזבתם בפרק הקודם אבל בכל זאת אני מעלה פרק.
המטרה 30 הצבעות ו5 תגובות
את זה אתם בהחלט מסוגלים לעשות! לכו על זה פיפול!
אוהבתתתתתת
נ.ב
אני אוהבת את דין.
YOU ARE READING
BREAK THE RULES
Romanceלשרלוט די נמאס. נמאס מסיפורי האהבה על גברים שמצילים את הנשים. נמאס לה מהסטיגמה של אישה שזקוקה לגבר כדי לשרוד. נמאס לה מהתלותיות. היא לועגת לסיפורי אהבה שבהם האישה היא עלמה בצרה שמחכה ל"נסיך" על הסוס הלבן. בטח אתם חושבים שהיא אישה בוגרת, אך אתם טועים...