BREAK THE RULES

פרק 11

בנג'מין שולח לי חיוך כובש. "אסור לי להיות פה?" שואל בשעשוע גלוי ומרים גבה. אני מכווצת את גבותי לעומתו ובאמת תוהה לעצמי מה לעזאזל הוא עושה. "שר, את מפריעה. לכי לחדר." אני פוערת את פי לשמע דבריו של אחי הקטן. חתיכת גמד. אני אראה לו מה זה ברגע שבנג'מין ילך. "אל תדאגי... אני בסך הכל מדבר איתו. יהיו לי עוד כמה
נקודות זכות לטובתי אם אחיך יאהב אותי." ארון מגחך. "אבל אני לא." תורי לצחוק כאשר אני רואה את פניו של בנג'מין נופלות בעצב מדומה. "זה רק בגלל שאני כיסחתי אותך קודם בפלייסטיישן." ארון חובט בידו על השולחן. "אין מצב! אני יותר טוב ממך! זה היה רק חימום! טורניר חוזר." אני מגחכת ובפנים שמחה שאחי והבחור שאני מחבבת מסתדרים כך. "אל תדאג, נעשה טורניר חוזר ממש בקרוב. אני מחכה לקרוע אותך שוב פשוט אני צריך להחליף כמה מילים עם אחותך." בנג'מין נעמד, מתמתח ומוציא קליקים מהאצבעות. לדבר איתי? על מה? אם לפני שנייה הרגשתי טוב עכשיו כבר לא כל כך... אבל הוא אמר שהוא יבלה עם ארון שוב אז הוא לא בא כדי להגיד לי שזה לא מתאים לו, נכון? טוב... האמת, איך משהו שעדיין לא התחיל יכול להיגמר? אני שמה לב שאני שקועה מידי במחשבות ובנג'מין כבר עומד לידי בזמן שארון מסדר את הסלון.
"אמ... איפה אתה רוצה שנדבר?" פתאום חוסר הביטחון שאני מרגישה מתגב לקולי ואני שמה לב שגופי מתוח. הוא מכניס את ידיו לכיסים ומטה את ראשו הצידה לפני שמביט בי עם חיוך. אוקיי... זה כבר יותר מרגיע.
"איפה שאת רוצה. אולי תראי לי איך נראה החדר שלך." חיוך עולה על פני וגופי נרפה. "בתנאי." הוא מהנהן. אין, אין, אני מתוחכמת. "תראה לי את החדר שלך." הוא מיישר מבט לעיניי. "אין בעיה." אני מסמנת לו לבוא אחרי והוא בא. כשאנחנו נכנסים לחדרי אני אומרת "ברוכים הבאים למשכני הצנוע," הוא מגחך. "צנוע אך יפה." אומר ואני מביטה בעיניו שסוקרות כל פרט בחדרי. "אז... על מה רצית לדבר?" אני שואלת ומתיישבת על מיטתי. אני משפילה את ראשי ומשחקת באצבעותיי וכשאני מרימה את ראשי כדי להביט בו אני מבחינה בו עומד קרוב מאוד אלי. בעצם קצת מעלי אפשר לומר... הקירבה אליו גורמת לי לבלוע את רוקי בכבדות. "תשב." אני פולטת בקצרה כדי לא להסגיר את מה שמתחולל בפנים. הוא מתיישב לידי בתנועה מלאה בחן שגורמת לי לחייך. אני כזאת לא חיננית לפעמים. ממש פיל בחנות חרסינה. הוא לוכד את עיניי ורק אז מדבר. "אז דבר ראשון, מטרת הביקור הייתה כדי למצוא חן בעיניי הבחורצ'יק הקטן." אני מצחקקת. ארון בטח ישנא אותו רק לשמע הכינוי הזה שהוא הדביק לו.  "ודבר שני. אני באתי לאסוף קצת מידע מודיעיני. הדייט הבא שלנו יהיה אצלי, את זוכרת? אנחנו מבשלים ועושים כיף, אז רציתי לדעת מה את אוהבת לאכול כדי שנדע מה לקנות." שנדע? לפני שאני פוצה את פי הוא ממשיך לדבר. "אז את רוצה שנצא היום לקנות או מחר?" הבחור לא מבזבז זמן. אבל למי אכפת. אני מעוניינת בו וכל זמן שהוא ואני מבלים זה טוב. מעבר לזה, הוא גם רוצה לבלות איתי יותר שזה גם טוב.
וואוו.
לא מאמינה שאני אשכרה מנתחת כל מילה שלו או הבעה שלו. פשוט מנתחת הכל!
לא חשבתי שאני מהסוג הזה של הבחורות אבל מסתבר שטעיתי...
"אוקיי. תגיד לי מתי." אני אומרת ונשענת לאחור. "עכשיו." פולט במהירות וגורם לי להיות קצת מופתעת. "בסדר רק תן לי קצת זמן להתארגן." הוא מגחך ומניד בראשו מצד לצד. "נשים..." אני פורסת את ידי לצדדים. "מה?! אני בסך הכל מחליפה בגדים ובאה." הוא צוחק. "כמה זמן?" שואל. אני מחייכת בליווי גלגול עיניים. "תן לי חמש דקות." הוא מהנהן. "שזה בשפתן של הנשים:שעה." אני פורצת בצחוק ומתרוממת מהמיטה כדי לדחוף את בנג'מין מחוץ לחדר. הבן אדם כבד. הוא מתחיל לצחוק ומרים את ידיו בתור סימן לזה שהוא חף מפשע. בטח חף מפשע... "חמש דקות זה חמש דקות. מבטיחה. לך לאוטו, אני כבר באה." הוא מצחקק. "בסדר, אבל אל תגרמי לי לחכות יותר מידי." אני דוחפת אותו מחוץ לחדר ונועלת את הדלת שדרכה אני עדיין שומעת את צחוקו ואז אותו מחליף כמה מילים עם ארון. שני אלה...
אני שמחה שאנחנו יותר משוחררים. הקשר איתו מרגיש כל כך נכון. כל כך משוחרר וכיפי. אני מרגישה כאילו ידעתי אותו כל חיי. אני באמת מנתחת הכל... טוב זה בזבוז של מן אז אני דוחקת את המחשבות האלה אל אחורי ראשי כי אני צריכה להוכיח לו שלא כל הנשים מתארגנות שנים!
לכן אני מתפשטת במהירות וזורקת על עצמי ג'ינס סקיני כהה, טי שירט סגולה עם הלוגו של MTV, קפוצ'ון אפור ושמה את נעלי האולסטאר האפורות נמוכות שלי. אני מכניסה את הטלפון הנייד לכיס האחורי במכנסי הג'ינס ומביטה בעצמי במראה. אני נראית טוב ומחליטה להתקדם לכיוון המכונית, אך לא לפני שאני מתיזה על עצמי בושם ולוקחת כסף. כשאני עוברת מול הסלון אני באה להסביר לארון לאן אני הולכת כדי שידע מה לומר להורים אך הוא רק מגחך ועונה לי שהוא יודע. שני אלה בסוף יתאגדו נגדי... אני מתקדמת לכיוון מכוניתו ורואה אותו נשען עליה עם הידיים בכיסים. כשהוא רואה אותי חיוך שרמנטי נמתח על פניו וגורם לי לחייך בביישנות. הוא פותח לי את הדלת. "חמש דקות על השעון. אני בהלם." אומר אחרי שנכנס לרכב בצד של הנהג. אני מצחקקת. "אם לא פחות... ואתה לא בסדר בראש אם מדדת לי זמן." בנג'מין צוחק. "בשביל מה יש אייפון בימינו?!" אני מגחכת. "אתה מוזר." הוא פולט נחירת בוז. "מי שמדברת. באמת שאת הזויה." וכך כל הדרך לסופרמרקט שלא רחוק מביתי, אנחנו עוקצים אחד את השני בצחוק. השיחה פשוט זורמת ומצחיקה וגורמת לי להרגיש כמו שמעולם לא הרגשתי. פשוט בשמיים. "אתה מת עלי, תודה." הוא מצחקק ומחנה את האוטו בחנייה הפנויה הקרובה ביותר שהוא מוצא. הוא מכבה את האוטו ואני מניחה את ידי על ידית הדלת כדי לפתוח אותה, אך הוא מקדים אותי ומניח יד על ידי. אני מרימה את עיניי אליו ורואה איך מבטו ננעץ בי באינטנסיביות שמזעזעת אותי וגורמת לצמרמורות לנוע לאורך כל גבי. הוא חופן את הלחי שלי ומלטף אותו  ברכות שגורמת לחום להתפשט על עורי לאט לאט ולצמרמורות רק לגבור. אני עוצמת עיניים ומתמסרת להרגשה, כי איך אפשר שלא?! "אני מודה." לוחש לפני שהוא רוכן אלי ואז...
אז אני נותנת לעצמי להתמכר כששפתינו נפגשות.
***
כן... הקצב פה קצת איטי יותר אבל זה על מנת שזה ירגיש מציאותי יותר. אז מה דעתכם על הפרק? על הנשיקה? תגידו לי הכלללל
המטרה לפרק הבא היא 30 הצבעות ו5 תגובות.
לכו על זה! יודעת שאתם מסוגלים.
מצטערת שלא עלו פרקים אני באמת עמוסה מאוד אבל משתדלת ואני כותבת לכם במקום להתכונן למבחן שלי שוב חחחחחח
אוהבת מכאן ועד הירח!
לילה טוב❤