פרק 1

21.5K 515 53
                                    

ישבתי בחדרי שהמחק שבעיפרון בתוך פי חושבת איך לפתור את המשוואה המסובכת שנתנו לנו לשיעורי בית ,אני חושבת דרך אחת מנסה אותה ולא מצליחה, מקמטת את הדף ומנסה לקלוע אותו לפח האשפה שליד דלת החדר שלי .

"אוף למה מתמטיקה זה חומר קשה "צעקתי ברחבי החדר וזה גרם להד רציני מחשבותי התהפכו ובטני קירקרה ,לא אכלתי כלום מאז היום ספורט שזה היה לפני יומיים .

ירדתי במדרגות לכיוון הסלון שומעת רעש של טלוויזיה ,רואה את אבי יושב על הכורסא המתפרקת ומתבונן בכדורגל שמשודר ,אני עוקפת אותו ונכנסת למטבח מקווה שאני ימצא לעצמי משהו לאכול ,אני פותח את המקרר וכל הקור שהיה בו יוצא אליי הרגשה מרעננת כי אין אצלי מזגן בחדר , הוא התקלקל ואבי לא רוצה להשקיע בי קצת כסף ולתקן את המזגן .

"אבא הכנת משהו לאכול ?"שאלתי אותו והוא לא החזיר לי תשובה ,לא היה מצרך אחד במקרר אפילו במגירות לא היה ,פשוט המטבח היה ריק ומלא אבק , וואי אני שונאת שהוא שקוע ,אין לי אף אחד חוץ ממנו ,אמי נפטרה לפני שנתיים ואבא שלי מהמר מאז ,כל הכסף מתבזבז לנו בהימורים שלו .

"ואיי אתה לא יכולה לענות לי מה הבעיות שלך "צעקתי בעצבים הרגשתי צורך להתעצבן ולהוציא את מה שעובר עליי כי הוא לא מתייחס אליי ,אני בהלם שהוא יודע שאני קיימת בכלל, אכפת לו רק מעצמו ולא מהבת שלו ,אויי שאני לא ישכח אכפת לו גם רק מההימורים .

הלכתי אל הסלון חיפשתי בעייני את השלט של הטלוויזיה ומצאתי אותו מונח על השולחן ,הרמתי אותו מהשולחן ולחצתי על לכבות ,הופ הטלוויזיה כבויה ,מסך שחור ,מבטו של אבי היה כעוס הוא הסתכל עליי בשנאה מה שגרם לי לפחד ממנו .

"מה נראה לך שאת עושה עמית תדליקי עכשיו "אמר לי בעצבים ,אך זה לא עניין אותי אני גווועת מרעב ,הבת שלו גוועת מרעב ולו אכפת מהטלוויזיה המחורבנת הזאת .

"תגיד לי אתה רוצה להרוג אותי בכוח ?"שאלתי אותו ,כי בזמן הקרוב אם אני לא אוכל אז אני אמות מתת משקל וזה היה באחריותו שגם הבת שלו מתה ,כי אמא נפטרה בגללו היא שקעה בדיכאון בגללו ובגלל ההימורים שלו .

"אל מה את מדברת ?אל תשגעי אותי ילדה חוצפנית תדליקי את הטלוויזיה עכשיו את שומעת פרחחית "אמר ופשוט זרקתי לכיוונו את השלט אני כל כך רוצה לשבור לו משהו על הראש שיצא מהבועה שלו .

"על מה אני מדברת? אני גוועת מרעב לא אכלתי כבר יומיים שלמים ,ואתה לא אכפת לך "צעקתי הדמעות איימו לפרוץ ,אך לא נתתי להם ,דמעות מראות על חולשה .

"ומה אני אמור לעשות עם זה תאכלי מה שיש"אמר בגלגול עיינים לכיווני איגרפתי את ידי לצורת עיגול מתאפקת לא לדפור לו אגרוף.

"אין מה לאכול המקרר ריק "אמרתי והוא כבר לא התייחס אליי, הוא היה שקוע עוד פעם ,ידעתי שאין לי עם מי לדבר פשוט עלית לחדרי והתחלתי לתלוש את הדפים במחברת שלי מרוב עצבים ,אני שונאת אותו שונאת את החיים האלה אני כבר פאקינג בת 17 מחכה לרגע שאני אצא מהחור הזה ,ישלי חיסכון של 4 שנים לדירה אני לא נוגעת בו בכלל גם לא במקרי חירום ,אני חייבת לצאת מיפה בגיל 20 .

 Marriage Where stories live. Discover now