כל מה ששכחתי

פרק 20

מישהו צרח, רצתי, ניסיתי למצוא את אותו אדם, הקול נשי, התקרבתי והצעקה רק התחזקה. הגעתי לפנייה במסדרון, הפרטים מתחילים להתחדד. אני בתוך בית, הוא מוכר לי אבל מעולם לא הייתי בו. פניתי ימינה וגיליתי את אותה דמות שוכבת על הריצפה וגבר כלשהו מרביץ לה, יכולתי באמת לראות את אותו הגבר, אבל לא את הפנים שלו. הסבתי את מבטי חזרה אל הדמות ולרגע ראיתי את שחר, מצמצתי ושוב לא יכולתי לזהות כלום אצל אותה דמות. צעקתי לגבר שיפסיק אבל הוא לא שומע אותי.
"אלמוג. אלמוג." מישהו קרא לי, הסתובבתי אבל אף אחד לא היה שם היינו רק שלושתנו בכל הבית הזה לפי מה שראיתי.
"אלמוג, אלמוג, קומי." הפעם הקול היה חזק יותר. מה זה הקול הזה? מצמצתי כמה פעמים והדבר הבא שראיתי היה שחר רכון מעלי, מנער את כתפי במטרה להעיר אותי, התנשמתי במהירות.
"היי, הכל בסדר, זה רק עוד חלום." הוא הבין שהתעוררתי, הרים אותי למצב ישיבה וחיבק אותי. ניסיתי להסדיר את הנשימה שלי והוא הרגיע אותי, זה הרגיש טוב לשם שינוי, לא להיות לבד. מזווית העין ראיתי שהשעה 02:05 לפנות בוקר. התחלתי להרגיש אשמה על כך שהערתי אותו אחרי כל כך מעט שעות שינה.
"מה ראית?"
שוב, כמו בפעמים הקודמות, לפני שהחלטתי על כך פשוט סיפרתי לו הכל, לא החסרתי כלום, אפילו לא את החלק שבו ראיתי אותו לשנייה.
"את בטוחה שראית אותי?"
"לא, אבל זה היה ממש דומה, כמו שפתאום הבנתי שאני ואתה נראים ממש דומה, ככה פתאום הדמות הזאת הפכה להיות ממש דומה לך."
"זה מוזר."
הסתכלתי עליו בשאלה, הייתי חייבת לשאול אבל הוא הקדים אותי ואמר: "לא, אני בחיים לא פגשתי אותך לפני, אני נשבע לך. הייתי אומר לך אם כן אבל בחיים לא פגשתי אותך או שמעתי עלייך לפי תחילת השנה."
הפעם לא הצלחתי להסתיר את האכזבה שלי, או שאולי לא ניסיתי.
"אני מצטער, אני באמת מצטער."
"זה בסדר, אני פשוט מתחרפנת מזה. זה כאילו יתנו לילד קטן סוכריה שהוא  רוצה, יניחו לו אותה על הלשון ולפני שהוא יספיק באמת להרגיש את הטעם ייקחו לו אותה."
"אחלה דימוי." הוא צחק, ניסיתי גם לגחך טיפה אבל זה לא עבד.
"איך בכלל הערתי אותך?"
"בהתחלה זזת מלא אבל חשבתי שסתם את זזה מתוך שינה, לקחת לי את כל השמיכה" הוא צחק טיפה והמשיך, "אז התעוררתי וראיתי שאת לא רגועה, הנחתי שסתם לא נוח לך או משהו, וניסיתי לחזור לישון אבל אז התחלת לדבר, בהתחלה לחשת ולא הבנתי מה את אומרת ולאט לאט הגברת את הקול, לא באמת צעקת אבל דיברת ממש חזק. ביקשת ממישהו להפסיק, עכשיו אני יודע ממי אבל זה היה די מלחיץ. ניסיתי להעיר אותך אבל את פשוט לא התעוררת."
"סליחה."
"את לא צריכה להצטער, אני שמח שאת לא עוברת את זה לבד."
בשנייה שהוא אמר את זה האמת הכתה בי, זה חד פעמי, מעכשיו אני שוב צריכה להתמודד עם הכל לבד, גם ככה הוא מפסיד מלא שעות שינה בגללי.
"הי מה קרה? אמרתי משהו לא בסדר?"
"לא, פשוט תחזור לישון, אני מצטערת שהפרעתי לך." התכוונתי לקום אבל הוא תפס את ידי ואמר: "היי, אל תסגרי בפני עכשיו, מה קרה? דברי איתי."
"זה חד פעמי, אני לא יכולה לעבור לגור כאן, אתה לא יכול להמשיך להפסיד שעות שינה בגללי, זה לא משהו שיוכל לקרות יותר, אני אצטרך שוב לחזור ולהתמודד עם זה לבד, ואחרי שפעמיים היית איתי אחרי הסיוטים שלי זה יהיה אפילו הרבה יותר קשה, עכשיו אני מכירה דרך אחרת להתמודד עם זה, דרך קלה יותר, טובה יותר, אני מפחדת שעכשיו אני בכלל לא אצליח להתגבר על הסיוטים האלה. בהתחלה היו פעמים שכן הצלחתי להירדם אחרי החלומות ובלי הכדורים, מהר מאוד זה לא קרה אבל תמיד הייתה לי התקווה שאני אצליח להירדם בסופו של דבר, עכשיו אני יודעת שאין סיכוי שאני אצליח להירדם, אלא אם אני איתך, זאת הייתה הפעם הראשונה מאז תחילת השיקום שלי שבה הצלחתי להירדם אחרי סיוט, אסור לי להירדם גם היום, אם אני לא ארדם איתך עדיין תהיה לי תקווה שזה היה חד פעמי, אבל אם אני ארדם אני לעולם לא אצליח להירדם לבד אחרי סיוט. אני –" לא הצלחתי להמשיך יותר ופשוט התחלתי לבכות, הוא משך אותי אליו ושוב, כמו ילדה טיפשה ובכיינית בכיתי עליו. כשסוף סוף נרגעתי השעה הייתה כבר 02:40, כל אותו הזמן שחר שתק, הוא רק חיבק אותי חזק וליטף את גבי בתנועות מרגיעות. כשראה שאני רגועה הוא אמר: "לא מפריע לי לקום באמצע הלילה, אבל את צודקת, זה לא יכול להיות סידור קבוע, אלא אם תיידעי את ההורים שלך, אבל אני יודע שאת כנראה לא תעשי את זה. יש לי איזה שהוא רעיון אבל לא נראה לי תאהבי אותו, הוא לא הכי שפוי, סלינה בוודאות לא תאהב אותו, ההורים שלך יכולים לעשות הרבה בעיות, אבל זה יכול לעבוד. אני רוצה שתרגישי בטוחה, אני רוצה שתדעי שאת לא לבד. בכל מקרה את יכולה להתקשר אלי תמיד, בכל שעה, ואם אני לא עונה תתקשרי שוב, ושוב, ושוב עד שאני אענה. אל תתביישי ממני. אני תמיד כאן בשבילך."
"מה הרעיון שלך?"
"קודם תגיבי על שאר הדברים שאמרתי."
"אני לא אעיר אותך באמצע הלילה בגלל סיוט אבל בשעות היום אם יקרה משהו אני אתקשר."
"גם זאת התחלה." הוא חייך אליי חיוך קטן לפני שהמשיך, "אני יכול להתגנב אלייך לחדר כל לילה ולצאת בבוקר, השאלה היא אם ההורים שלך נכנסים להעיר אותך בבוקר או לא, או שאת נועלת את הדלת? רגע את בכלל מסכימה לזה? לא עזבי, זה לא רעיון טוב. אני פשוט –"
הנחתי את ידי על פיו ואמרתי בגיחוך "אתה מוכן לשתוק שנייה?" הוא הנהן אז הורדתי את ידי ממנו והמשכתי, "אתה מתוק, אבל אני לא אגרום לך להסתבך, להסתכן בטיפוס וירידה עד לחדר שלי כל פעם מבחוץ כי מבפנים אין סיכוי שתצליח בלי שיראו אותך, ולהפסיד כל כך הרבה שעות שינה רק בשביל שאני אהיה רגועה יותר. מדי פעם זה יהיה נחמד שתבוא או שאני אבוא אבל זה לא יכול להיות משהו קבוע, אני גם לא רוצה להיות יותר תלותית ממה שאני כבר."
"את לא תלותית."
"אני כן. עובדה שאני סוג של לא יכולה לישון בלעדיך עם כמה שזה נשמע הזוי ולא במקום."
"טוב זה אולי קצת תלותיות אבל זה לא תלוי בך." הוא פיהק והמשיך "אני הייתי מודע לכל מה שאמרת לפני שהצעתי מה שהצעתי, אני עדיין רוצה לעשות את זה בשבילך. אני אביא לך את הירח אם זה מה שיגרום לאחותי הקטנה להיות מאושרת."
"מישהו זר היה יכול לחשוב שאנחנו אחים עם תסביך באישיות."
שנינו צחקנו, זה היה נכון, ככה נראינו כלפי חוץ, במיוחד כשהוא קרא לי 'אחותי'. לאחר שנרגענו אמרתי: "אתה צריך לחזור לישון."
הוא פיהק וענה: "רק אם את חוזרת לישון איתי."
"אני רק הולכת שנייה לשתות מים ובאה בסדר?"
הוא נשכב והמהם משהו בתשובה. ידעתי שהוא יירדם תוך שנייה אז לא טרחתי באמת לצאת מהחדר. לא רציתי לחזור לישון, פחדתי מעוד חלום. הלכתי לפינת החדר ובעזרת האור מהטלפון שלי התחלתי ללמוד אזרחות.

****************
בוקר טוב לכולכן! איך עובד עליכן החופש? אני מקווה שיותר חופשי משלי. מה דעתכן על ההצעה של שחר? ומה לעזאזל החלומות של אלמוג אומרים? אתן חושבות שאלה זיכרונות או סתם המצאות דמיוניות של המוח שלה? מקווה שנהניתן מנפרק.