האחד .

פרק -10

בוקר. השעה 7:00. ציוץ נשמע מהטלפון שלי. זה היה תום. הוא כתב לי "בוקר טוב💞" עניתי בחזרה . קמתי מהמיטה ,ארוחת הבוקר היתה כבר מוגשת,חביתה עם מלפפונים חתוכים בצד ומיץ תפוזים. נכנסתי למקלחת מהר והתלבשתי. סילסלתי קלות את השיער ושמתי אודם ורדרד עם מסקרה בולטת. יצאתי עם אחי נועם לתחנה, האוטובוס מגיע עוד 8 דקות, ויותם עומד שם לידי, אני מרגישה כל כך מובכת אחרי התקרית שהיתה בבריכה, בטח הוא סיפר את זה לכולם, אני מפחדת ללכת לביהס, יצחקו עליי. יותם לא הפסיק להביט בי. ראיתי את זה בזווית העין, עברה בי צמרמורת ,פחדתי שיגיד משהו,מילה,הגה. התפללתי שישתוק. נועם ביקש ממני להביא לו מסטיק, חברה שלו בדיוק התקרבה לתחנה, הבנתי אותו ונתתי לו. כשהיא הגיעה הם התנשקו ואני עמדתי בצד וצפיתי בהם. הרגשתי בודדה. תום לא כאן לידי,והשיחה של ניתאי עדיין תקועה לי בראש. אני אגש אליו היום,אני ידבר איתו,אולי פגעתי בו כשאמרתי שיש לי מישהו אחר ,הייתי צריכה להיות עדינה יותר. סוף סוף האוטובוס הגיע, כולם עלו וישבתי לבד. אחד אחרי אחד עלו ואז יותם עלה ,התפללתי שהוא לא ישב לידי,נועם ישב עם חברה שלו דניאלה. אז לא היה לי אף אחד. ואז הוא התיישב לידי. רציתי למות, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי חוץ מלשתוק. בבקשה שלא יגיד כלום, אני ארגיש כל כך מסובכת . אבל אז הוא התחיל לדבר. הוא שאל מה שלומי ואיך אני מרגישה . עניתי שאני בסדר ואני מרגישה אחלה. הוא שאל:"תגידי היה בינך לבין תום משהו כשהיית אצלו?". שאלתי אותו למה הוא שואל והוא ענה:"עמדת בתחתונים וחולצה בלי חזייה, אני בטוח היה משהו שם ". עניתי לו בשלילה," לא היה כלום עשינו מסיבת פיג'מות בלילה ונשארתי לישון אצלו". הוא שתק. וסוף סוף הגענו לתחנה שבה אנחנו יורדים. הגעתי לכיתה,לא ראיתי את ניתאי עדיין,נעמה וטליה עמדו בפתח לכיתה והביאו לי חיבוק. טליה התחילה לצאת עם ג'וני, ידיד שלי מכיתה א' ועד עכשיו. אני ממש שמחה בשבילה הוא ממש נחמד כלפיה,בחיים לא ראיתי בו צד כזה, זה צד מיוחד בו שרק היא יכולה להוציא ממנו. התיישבתי ליד המיתלמד שמגיע אלינו כל שיעור היסטוריה. על הבוקר היסטוריה!! מה חטאתי?! . אחרי השיעור יצאתי להסתובב בבצפר וניתאי לא היה בשום מקום. חיפשתי אותו בכל הבניינים ,התקשרתי אליו,ואין מענה.  נלחצתי,אולי קרה משהו? . תום הגיע אליי מאחוריי חיבק אותי ונתן לי נשיקה בלחי,אמרתי לו שאני לא בטוחה שזה הדבר הנכון... אנחנו ידידים הכי טובים כבר כל כך הרבה שנים שזה מוזר, יש לי פיצול אישיות אני יודעת,אבל צריך להאיט את העניינים. תום הבין אותי,הוא לא נפגע,הוא הסכים איתי. היום הזה היה כל כך ארוך, רציתי שהוא יגמר כבר, בעיקר בגלל שדאגתי לניתאי. אבל למה אני דואגת לו בכלל? הוא פגע בכבוד שלי! הוא רצה אותי כסטוץ! שיחק בי.... אבל עדיין איכשהו הוא נכנס לי ללב חזק. אני חייבת לבדוק. 
חזרתי הביתה סוף סוף,אכלתי,בדיוק סיימתי להכין שיעורים ועכשיו אני מארגנת את התיק שלי ליום למחרת. יש לי מחר טיול של"ח. השעה היתה כבר 18:34. ערב. והתקשרתי לניתאי כבר 100 פעם. והוא לא עונה. ניסיתי להירגע,הדלקתי סרט,הזמן עבר מהר, עברו כבר שעתיים. ירדתי למטה לסלון להיות עם נועם ודניאלה ,הם חיפשו מה לעשות, הם רצו לצאת לאן שהוא ולא ידעו לאן ,הצעתי להם שיצאו לדאבל דייט עם טליה וג'וני . הם נענו להצעה שלי והתארגנו. עכשיו הם יצאו ,השעה 23:02. הם הלכו למסעדה יוקרתית ואני נשארתי בבית לבד. אמא בעבודה משמרת לילה.. הדלקתי בובספוג,הדבר היחידי הנורמלי שהיה בשעה הזאת למרות שזה היה כבר באנגלית. קיבלתי טלפון מידיד של ניתאי ,בן. הקול שלו היה כל כך לחוץ וחזק הוא צעק שניתאי נדרס,אחרי זה לא שמעתי כלום ,דמעות התחילו לרדת מעיניי. הוא ביקש שאני יגיע דחוף לבית החולים קפלן. הגעתי הכי מהר שיכולתי,הייתי כל כך לחוצה ולא הצלחתי להפסיק לבכות. המונית הגיעה למקום רצתי מהר לקבלה ביררתי איפה ניתאי פרידמן נמצא. מיד מצאתי את החדר,הוא היה מונשם, בלי הכרה. בן עמד לצידו,בלי הבעה,פשוט צמח, ניסיתי להוציא אותו מזה ושיסביר לי בדיוק מה היה. נתתי לו לשתות מים קרים הוא התחיל לצאת מהשוק. הוא סיפר שהם היו בבר וניתאי לא הפסיק לדבר עליי, ותוך כדי שתה שוטים, והרבה מהם. הוא אמר שהוא היה כל כך שיכור שהוא בקושי הצליח ללכת . הוא יצא מהאולם ויצא לכיוון הכביש לחפש מונית. בן לא הצליח לעצור אותו מלעמוד על הכביש ואוטו פגעה בו, לא ראו אותו,היה חושך. הרופאים אמרו שהוא נקע את הצוואר ואת שתי רגליו. הוא יחזור לעצמו תוך חודש. זה הרגיש כמו נצח. התקרבתי אליו. הוא כל כך יפה גם כשכולו פצוע ובדם, בכיתי, היה לי קשה לראות אותו ככה,דאגתי לו,למרות כל מה שהוא עושה. התקרבתי לשפתיו ונישקתי אותן,הן היו נעימות ומלאות. הרופאים אמרו לי לחזור הביתה היה כבר ממש מאוחר ומחר בית ספר. התעקשתי אבל לא הרשו לי, ביקשתי שיעדכנו אותי אם יש שינוי הם הסכימו והשתחררתי הביתה. בכיתי,אולי הכל בגללי,פגעתי בו,למה לא הייתי עדינה?!! בגללי הוא עכשיו מונשם בבית חולים עם שברים . מה עשיתי לו?!?! זה לא מגיע לו! הוא ילד טוב,הוא פשוט הושפע מהסביבה,הרסו אותו,אני רואה את הטוב שבו. אני מבטיחה שאם הוא יחלים ויחזור לעצמו אני יעשה הכל ! רק שיחלים!