האחד .

פרק -27

הרופא המשיך לבדוק את הבטן שלי.. לא הבנתי מה עוד הוא מחפש. הוא שאל אם קרה היום משהו מיוחד, אם. נפלתי ,או הרגשתי צריבה בבטן. אמרתי לו שהחלקתי במדרגות בבית הספר.
הוא ענה שיש סיכוי לדימום מוחי של התינוק, הוא הלחיץ אותי, הוא הזעיק אמבולנס שייקח אותי ישר לבית החולים לפתוח לי את הבטן ולנתח את התינוקת, לא ידעתי שזאת תהיה רמת החומרה מנפילה במדרגות בעודי בהריון.
נכנסנו לבית החולים קפלן. בפעם האלף.
הזעיקו אותי ישר לטיפול נמרץ.
הרדימו אותי,ניתאי נשאר לבד בחדר הממתנה ,הניתוח היה כשעה וחצי, פתחו את הבטן שלי ואז פתחו את הראש של התינוקת, הכרתי את הניתוח הזה, ראיתי שעשו ניתוח כזה בעונה 11 באנטומיה של גריי.ה כרתי כמעט כל ניתוח שעשו בסדרה הזו .
התעוררתי בחדר ההתאוששות, ניתאי נירדם על הכורסא שהיתה בחדר. הרופאה נכנסה אחרי חמש דקות לספר לי את התוצאה ומה שלום התינוקת.
היא אמרה:" העובר שלך היה בסכנה גדולה, היה לה דימום מוחי, הצלחנו להשתלט עליו, היא בסדר, תשמרי על עצמך, תהיי זהירה,כל נפילה כרגע היא קריטית ויכולה לגמור א חיי התינוקת שלך." .
חייכתי אליה,שמחתי שהתינוקת שלי בסדר, הערתי את ניתאי,שאלתי מה עושים ואיך מספרים להורים על כך. הוא אמר :"בזמן שהיית בניתוח ההורים שלי היו כאן, הם קיבלו את זה, אמר שלי קצת כעסה אבל הודתי שזאת אשמתי, היא ריתקה אותי לשבוע לא לצאת מהבית, היא אמרה שהיא תיתן לנו כרטיס אשראי לקניות דברים לתינוקות". חייכתי , שמחתי שהכל בסדר, ועוד יותר שמחתי שעושים קניות לבייבי שלנו, נקנה לה מיטה חמודה, משחקים. ופה נתקעתי, לא הבנתי איפה התינוקת תגור.
שאלתי את ניתאי איפה נגור הוא אמר שנישאר עדיין בבית שלו, יש עוד חדר פנוי, הוא יהיה החדר לתינוקת, וכשימלאו לנו 18 אני אקנה לנו בית ואתגייס לצבא ואת תשמרי על הקטנה שלנו.
אהבתי את הרעיון, עדיין לא קלטתי. זהו. עכשיו אני חיים שלמים עם ניתאי, הילד שלא היה לי בכלל סיכוי איתו, זה פשוט הזוי, אם זה חלום, אל תעירו אותי.
חזרנו הביתה בערב, עליתי להתקלח ,ובדרךך ניתאי עצר אותי והציע לצאת למסעדה לאכול משהו טעים, "עכשיו את אוכלת בשביל שניים" הוא אמר וקרץ. הסכמתי, נכנסתי למקלחת, איך לא שמתי לב שהבטן שלי גדלה? אני ממש עיוורת.
התנגבתי ויצאתי לכיוון החדר, פתחתי את הדלת וניתאי ישב שם על מיטתי, כבר לבוש יפה, חולצה לבנה מכופתרת וג'ינס אפור עם קרעים קלים הנעליים שחורות אלגנטיות.
"שלום יפיוף" אמרתי בעודי מחפשת בגדים ללבוש.
הוא חיבק אותי מאחורה, סובב אותי, ונישק את הבטן.
בחרתי שמלת מיני אדומה, למזלי עדיין אין לי בטן ענקית אז אוכל להיכנס בה, שמתי סנדלים זהובות , פחדתי לשים עקבים וליפול. שמתי שרשרת מזהב עם תליון עלה תילתן .
יצאנו למטה לסלון, נכנסנו למעלית,לםתע ניתאי שואל:" איך נקרא לקטנה שלנו? יש לך הצעות בובה?".
עניתי שיש לי מזמן כבר כמה אופציות:אדל, שר, דפנה.
אלו היו השמות האהובים עליי מאז גיל 13 כשפינטזתי על בת.
הוא אמר שהשם שר ממש יפה ומיוחד, אבל לא כדאי לקחת החלטות כאלו בפזיזות, יש לנו עוד זמן לחשוב הוא אמר ופתח לי את הדלת למכונית. "גם יפה גם אופה וגם ג'נטלמן?" הוא ציחקק וסגר את דלתו.
הוא לא סיפר לי לאיזו מסעדה הוא לוקח אותנו, "זאת הפתעה" הוא אמר עם חיוך שובב מרוח על פניו.
הגענו.. זה היה מקום עתיק, לא היה שם אפילו, נכנסנו, העבירה של שנות ה60 .
שאלתי מה זה המקום הזה, הוא התחיל לספר:"סבא שלי נהג להביא את סבתא שלי לכאן, הם בילו כאן את רוב שנותיהם ביחד, הם רקדו כאן לצלילי התקליטור החדש ששמו כאן בשנת 1978., פה הוא גם הציע לה נישואים אחרי הדייט ה14 שלהם. הוא סיפר לי לפני שהוא נפטר שהוא מההתחלה ידע שהיא האחת".
חייכתי אליו, זה מרגש שהוא לקח אותי למקום כל כך חשוב ומשמעותי למשפחתו.
התיישבנו, הזמנתי פסטה עם שמנת פטריות וקולה, רציתי להזמין בירה אבל אסור לי, אני בהריון. הוא הזמין לעצמו המבורגר גדול עם טבעות בצל וסלט בצד. וכמובן, בירה.
אכלנו לצלילי אלביס פרסלי. אווירה מדהימה, תמיד רציתי לחוות את מה שחוו האנשים שחיו בשנות ה60. סיימנו לאכול, ניתאי שילם על הכל, והשאיר טיפ.
יצאנו לעבר החנייה, לפני שנכנסנו לאוטו הודתי לו על שלקח אותי למקום משמעותי כל כך, זה כבוד, "אני אוהבת אותך " אמרתי ונשיקתי את שפתיו. נכנסנו למכונית.. השעה היתה כבר 19:44. עלינו למעלה לחדר, היתה מלאה כל כך, משתי המובנים, החלפתי לפיג'מה, והסרתי את האיפור והתכשיטים. הלכתי לחדר של ניתאי, ביקשתי שייתן איתי היום, אני רוצה אותו לצידי, הוא הסכים ובא איתי לחדר, המשכנו לראות את הסדרה"עיקרון ההחלפה" ונרדמנו עם טלוויזיה דלוקה.