האחד .

פרק-12

אחרי המקלחת נרדמתי כל כך עמוק.שקעתי בשינה עמוקה וארוכה. התעוררתי והיה פתאום בוקר ! עבר יום שלם! פספסתי את הניתוח המוחי של ניתאי!! התחלתי לבכות מלחץ . התקשרתי להזמין מונית בעודי מחליפה בגדים ונועלת נעליים,אספתי את שיערי לקוקו והמונית ציפצפה לי מלמטה. ירדתי במהירות, צעקתי על הנהג שיסיע אותי הכי מהר שאפשר לבית החולים קפלן,הנהג נלחץ והתחיל לשים גז. הגעתי תוך 10 דקות. רצתי להוריו שישבו במיסדרון ובכו, הבנתי, הבנתי הכל פתאום,תחושת חנק בגרוני, עומדת קפואה באמצע מסדרון, למרות כל הבלאגן מסביב לא שמעתי כלום. חוץ מאת עצמי קולטת שהוא לא עבר את הניתוח בהצלחה . הרגשתי שהלב שלי נפל על הריצפה ונשבר לרסיסים. כאב בלתי מוסבר, "ראיתי שחור בעיניים, קיבלתי התקף לב והתעלפתי". זה מה שאני זוכרת ,אמרתי לרופאה. היא שאלה על מה חשבתי או מה ראיתי לפני שהתעלפתי. אמרתי שראיתי את הוריו של ידיד שלי בוכים, והבנתי שניתאי לא עבר את הניתוח,הוא נפטר. היא לא הבינה על מה אני מדברת . הסברתי לה שהגיע ילד שנדרס לפני כחודש והוא היה בקומה שבוע שלם. היא הבינה על מי אני מדברת. הבעת פנים מבולבלת על פניה נשארו עדיין. היא יצאה בריצה החוצה ונשארתי לבד בחדר. כשעתיים ששכבתי שם לבדי,בוהה בקיר, מרגישה כאב גדול בראש כתוצאה מההתעלפות. התחלתי לבכות,לא הפסקתי לחשוב עליו,הוא כבר לא בין החיים,הוא בחיים לא יהיה שלי,קצת אנוכית נכון,אבל הוא היה חשוב לי,והייתי יותר משמחה אם הוא היה שלי. אני כל כך אוהבת אותו. מה אני עושה עכשיו😭😭. תחושת ריקנות עברה בתוכי הכאב לב חזק. ניסיתי להרגע כדי לא לקבל התקף שוב. דפקו בדלת ,עניתי 'כן', הדלת נפתחה באיטיות רבה,חשבתי שזה יהיה תום,או נועם,או אמא שלי. הדלת נעצרה,עדיין לא ראיתי מי זה היה. ואז ראיתי יד שמוכרת לי,שהסתכלתי עליה מתישהו. וזה היה הוא,ניתאי !!!! הוא עמד שם בכניסה עם חיוך מאוזן לאוזן, עומד עם קביים. הלב שלי נפל בפעם השנייה. שוב התעלפתי והתעוררתי רק אחרי שעה. לפני שפתחתי את עיניי,הרגשתי יד שאוחזת את ידי בחוזקה,שמעתי לחישות באוזן:"אני כאן כדי להישאר". זה מה ששמעתי. הייתי חלשה אבל הצלחתי לפתוח לאט לאט את עיניי. זה היה ניתאי,הוא נבהל,הוא הרגיע אותי מיד כדי שלא אאבד את ההכרה שוב. התחלתי לבכות,לא ראיתי כלום מרוב דמעות,התחלתי לצרוח ולשאול "איך זה הגיוני ". אני הייתי בטוחה שהניתוח נכשל ומתת!" הוא צחקק ואמר: "בטח חשבת ככה כי אמא שלי בכתה נכון? ". עניתי לו שכן, הייתי בטוחה שהיא בוכה כי מתת. הוא ענה במהרה:" היא בכתה מאושר,אלה היו דמעות של אושר שנראו כמו אבל ". הצדקתי אותו,הדמעות ניראו כדמעות אבל ולא אושר. חיבקתי אותו חזק חזק. ונזכרתי שהוא לחש לי באוזן:"אני כאן כדי להישאר". ושאלתי אותו אם הוא זוכר משהו שקרה כשהוא היה בקומה,אם הוא שמע אותי. הוא חייך חיוך ממזרי וענה:" שמעתי הכל, חייכתי מבפנים,את מה שהציל אותי,גם את מוצאת חן בעיניי". בכיתי , פשוט הכל יצא לי, זאת היתה אחת התקופות הכי קשות בחיי, לא ידעתי איך להכיל את הכל, אני מוצאת חן בעיניו, התעלפתי פעמיים, הקראש שלי היה בקומה,הייתי בטוחה שהוא מת והוא חזר לתחייה. פשוט תקופה קשה. הוא החזיק לי את היד בחוזקה ניגב לי את הדמעות ונישק לי את הלחי. הסמקתי . שאלתי אותו איך עבר הניתוח שלו,הוא אמר שהכל נעשה בצורה הכי טובה ומקצועית שיש. "הסיכוי שאני אחיה שאף ל25℅ והסיכוי שאמות היה 75℅. ". ניצלתי. היתי כל כך מאושרת,וגם הוא, ישב לידי בלבוש בית החולים, יושב על הכורסא שאני ישבתי בזמן שהוא היה בקומה,מנשק לי את היד,ודואג לי שהכל ייעשה בצורה הכי טובה. מחר משחררים אותי הביתה, רשמו לי כדורים ומזרקים ליתר ביטחון שאם אני מתחילה להרגיש חנק שוב , שמיד אזריק לעצמי ביד. ניתאי בינתיים אסף את כל הדברים שהיו בחדר שלו, גם הוא משתחרר מחר. אני בינתיים בשיחת ועידה עם נעמה וטליה,הן ממש דאגו לי ,הרגעתי אותן ומחר הן יבואו לבקר אותי בבית. יש לי שלושה ימי מחלה ולניתאי גם כך שנוכל להיות ביחד. נרדמתי באמצע הועידה,הייתי עדיין קצת חלשה עדיין. התעוררתי מדגדוג בצווארי,זה היה ניתאי הוא נישק אותי בצוואר נשיקה עדינה שעוררה בי צמרמורת . חייכתי אליו, חייך בחזרה. התחיל להלביש אותי,מתחת לתלבושת בית החולים הייתי עירומה,בלי חזייה ובלי תחתון. לא התביישתי,הוא כבר ראה אותי ככה. הוא בהה בגופי , העפתי לו סטירה לפנים שתעורר אותו,הוא ציחקק והמשיך להלביש אותי,נעלתי את נעליי וניתאי התעקש לסחוב אותי עד למונית על ידיו. נענתי, למה לא? אני גם ככה חלשה. הוא היה חזק והורידו לו כבר את הגבסים וגבוהה אני חייבת לציין שוב. הוא פשוט חייב לדגמן לקלווין קליין כשיגדל . הוא פשוט ההגדרה לשלמות. מחשבה עברה בי אם זה אמיתי הפעם, נמאס לי ממשחקים, אני רוצה דבר אמיתי. כשהתחלנו להתקרב לעבר הבית שלי, הוא הציע מחר ללכת לפיקניק בים,הסכמתי כמובן,התאים לי לשמוע את רעש הגלים ולהריח את הריח המיוחד של הים,ירדתי מהמונית,נפרדתי ממנו בנשיקה בלחי. עדיין לא הגענו לשלב השפתיים,הכל היה הפוך. סקס ואחרי זה נשיקות. הגעתי הביתה כולם פגשו אותי בכניסה ושמחו שסוף סוף חזרתי,ושאני בריאה. אמרתי לכולם תודה על הקבלה המלבבת הזאת אבל הייתי מאוד עייפה,התנצלתי בפניהם ועליתי במדרגות למעלה לחדר לישון. כיביתי את האור ונכנסתי לתרדמת עמוקה.