כל השיעור לא הפסקתי לרעוד עד ההפסקה, והמבטים של מר יאמאטו לא הוסיפו שום דבר חיובי. המבטים החשודים של חברי לכיתה הלחיצו אותי יותר ויותר.
הצילצול הדהד בכיתה, והתלמידים ישר קפצו ואספו את הציוד שלהם,ורק אני בהיתי בלוח. לאט הכנסתי את הספרים לתיק הכבד שלי והלכתי בצעדים כבדים לעבר שולחן המורה. מר יאמאטו נעמד וחייך.
הוא נראה צעיר יותר חשבתי לעצמי.
"כן, מיס לייב?"
"אני יודעת שאת יודעת אנגלית פרפקט. את ממש טובה, אבל אני מבקשת שלא תפריעי למיס איימי ללמוד" היא אמרה באנגלית "גם ככה הציונים שלה לא משהו" היא הוסיפה בעברית, וסימנה לי עם האצבעות שאני משוחררת והיא נשארה לדבר עם איימי.
"אני אהיה מעוניין ללוות אותך למשרד המנהל" מר יאמאטו לחש בקול עבה אבל דק, כמו של נער מתבגר או גבר שצרח יותר מדי, מבטא בריטי כבד נודף ממנו בעודו מתאמץ לבטא את המילים האלו. "כ-כבר?" התעצבנתי, אבל לא היה לי כל כך כוח למרוד ולהתלונן. הלכתי אחריו לחדר המנהל ודפקתי על הדלת.
"יבוא"
נשמתי נשימה עמוקה ונכנסנו. המנהל, מר ארנו עמוד, לבוש בחליפה הכחולה הרגילה שלו והשיער שלו מסורק ומשוך לאחור. שנאתי אותו. הוא תמיד היה יודע להיות נחמד כאשר מדובר בעובדי הערייה או מהמאמצים, אבל כשאנחנו, התלמידים, באים לבקש ממנו משהו, הוא תמיד היה רשע.
"אני מעוניין לאמץ את שאול" כשהוא ביטא את השם שלי המבטא כאילו פסק. הוא אמר את השם שלי בבירור, כאילו זה הדבר הכי קדוש שיש בעולם. מר ארנו ציחקק ומר יאמאטו הושיט לו מכיס המעיל שלו דולרים מגולגלים של 100$.
"א-אתה מוכר אותי?!"
"מותק, אני צריך להחזיק את הבית הזה ואת המשכורת שלי יציבים." הוא התקרב ולחש לי "יש לך רבע שעה להתארגן, אם משהו ידע מזה אני נשבע שלא תצאי מזה בחיים." הוא חייך. בלעתי רוק, והנהנתי.
מיהרתי לצאת מהחדר ורצתי לכיתה, הרמתי את התיק שלי וחיבקתי חזק את איימי שישבה והכינה את השיעורים במתמטיקה. ירדו לי דמעות. ירדו לה דמעות. בכינו ביחד. "את הולכת?" הנהנתי, הגרון שלי היה חנוק, לא יכלתי להוציא שום מילה מהפה. היא הורידה במהירות את הצמיד שעל היד שלה. "אל תשכחי אותי" היא התאמצה להגיד. שוב, רק הנהנתי ויצאתי מהכיתה, מיס לייב מנפנפת לי לשלום, מאושרת על לכתי.
ליד הדלת של הכניסה לבית ספר, מר יאמאטו עמד וחייך, ולקח ממני את התיק. "תני לי לעזור לך. השגתי את המסמכים.... אל תדאגי... אני בטוח שאת תאהבי את הבית שלי.... יש לי חווה מדהימה" הוא חייך ונתתי לו את המבט הכי רושף שיכלתי לעשות. מי הוא שיקח ממני את הדברים שלי?
נכנסנו ללימוזינה שחורה ענקית והוא חייך והתיישב לידי.
"אני בטוח שיהיו לך חיים קסומים ביחד איתי"
פתאום העפעפיים שלי נהיו כבדים ונפלתי לשינה כבדה.
YOU ARE READING
SHEOL (Hebrew)
Fantasíaשאול (שְׁאוֹל) היא ילדה פשוטה, נורמלית שחיה חיים רגילים. היא מעולם לא פגשה את ההורים שלה והיא התגוררת בבית יתומים עד שאיש מסתורי לקח אותה תחת חסותו.
