אטלנטיס הניח את זרועו על כתפי כאשר הציג אותי מול הוריו. אימו היתה גבוהה וצנומה,שיערה הבלונדיני אסוף בפקעת שנעוצים בה סיכות כסופות, והשמלה שלה כסופה וארוכה ושזורים בה עלים ירוקים בהירים כאילו השנייה נשרו מהעץ, והמלך, חסון, לבוש בבגדי משי לבנים וזהובים מעוטרים ממש, וגלימה לבנה טהורה עוטפת אותו. הם נראית מאושרים ובריאים ביחד. הם התנהגו בנימוס והיו ממש נחמדים, נועצים באטלנטיס מבטים כועסים כאשר הוא מפגין יתר- חברותיות כלפיי.
"אני מצטערת על איך שהכל בטח מוזר לך" המלכה קדה קלות. "אני רוצה להסתובב איתך קצת ושנדבר קצת בזמן שתופרים לך שמלות ובגדים שישמשו אותך פה..." היא נשקה ליד של אטלנטיס. "ואתה, בחור צעיר... תתנהג יותר מכובד לגברת." אימו נזפה בו. "אני מניחה שאת רוצה להתרגל ולנוח מעט... אטלנטיס, יקירי, לווה אותה בבקשה לחדר שלה ותסביר לה על המטבח והחדרים החשובים..." היא אחזה ביד של בעלה והם הלכו והביטו בפרחים.
אטלנטיס הביט בי בעיניים כחולות בהירות כמו השמיים ביום אביב נעים. הוא הלך איתי לאורך כמה מסדרונות ארוכים והסביר לי על השימושים החשובים של החדרים, ולאיפה להגיע במקרים קיצוניים. איפה מגורי המשרתים, היציאה לאורוות, המטבח, המתפרה, ואיפה הנפחים עובדים ולא כדאי להפריע להם. הוא אחרי זה לקח אותי לחדר שלי, חדר ענקי עם קירות בצבע קרם, מיטה גדולה ועליה מונחת כותונת לילה לבנה ארוכה בעלת שרוולים קצרים, ארון גדול, שידה בעלת המון מברשות ואיפור, ומראה ענקית תחומה במסגרת מקושטת לבנה. היה גם דלת שאטלנטיס הסביר שהיא מובילה אל השירותים והמקלחת, ושאם אני רוצה לקרוא למשרתות עליי פשוט לצלצל בפעמון. הוא עזב אותי לנפשי, ועקביו נוקשים ברצפה.
הורדתי את המעיל של פייליאל ותליתי אותו על קולב והנחתי אותו בארון. רציתי להתקלח, אבל לא היה לי כוח אז נשכבתי במיטה וישר עיניי נעצמו ושקעתי בשינה עמוקה.
YOU ARE READING
SHEOL (Hebrew)
Fantasíaשאול (שְׁאוֹל) היא ילדה פשוטה, נורמלית שחיה חיים רגילים. היא מעולם לא פגשה את ההורים שלה והיא התגוררת בבית יתומים עד שאיש מסתורי לקח אותה תחת חסותו.
