התעוררתי.
הקרן שמש הייתה מסנוורת, היא חדרה בין העצים. שמעתי ציוץ ציפורים. משב רוח קרירה של הבוקר, וטל נזל על גשר האף שלי. הגלימה של אטלנטיס היתה סביבנו. הוא נשם נשימות ארוכות, איטיות. מסביבנו כולם שכבו על הקרקע הישרה, חלקם מכוסים בגלימות ושמיכות, וחלק ישנים כשהם מכוסים בשמיכה שלהם בלבד.
פייליאל ראה אותי ערה וישר ניגש אליי, בדרכו החיננית. המעיל השחור שלו עם סמל הזאב הרקום היה מלוכלך בחתיכות בוץ. הוא סימן לי להתקרב אליו בשקט. נדרכתי וזזתי מהנסיך מבלי שאעיר אותו. התרחקתי משם בצעדים חרישיים. הסתובבנו ביער, הלכנו לאורך נהר קטן, מצידיו היו קני סוף גבוהים.
"למה אתה מכוסה בבוץ?" הרמתי גבה ומי זה הבאנשי הזה? מה מביא אותו לכאן כמו איזה רוח רפאים? פתאום מגיע כשטוב לו. למה הנסיך הביט בו בקנאה כזאת?" השאלות נפלטו מהר מפי.
"אני מכוסה בבוץ כי עבדתי." הוא שתק. הוא לא הולך להגיד לי מעבר לזה. "אני עזרתי לחיות בעיקר. אני מבין קצת ברפואה של חיות" הוא המשיך ללכת ופיזר את השיער שלו ואז אסף אותו עוד פעם. "אנחנו עדיין לא יודעים מה גרם לשריפה בארמון, אבל אנחנו חוששים שמדובר בהצתה בכוונה. אפילו המכשפים שלנו לא יכלו להשתלט על האש." הוא המשיך ללכת וכרע לפני שיח ואז קטף ממנו משהו "הנה, קחי. לפחות משהו מתוק לבוקר" הוא קטף גם לעצמו ואז אכל.
YOU ARE READING
SHEOL (Hebrew)
Fantasíaשאול (שְׁאוֹל) היא ילדה פשוטה, נורמלית שחיה חיים רגילים. היא מעולם לא פגשה את ההורים שלה והיא התגוררת בבית יתומים עד שאיש מסתורי לקח אותה תחת חסותו.
