אני שולחת את ידי ותופסת את מי שתפס אותי. אטלנטיס הסתובב, פעור פה. הוא שלף את החרב הדקה שלו. "תעזוב אותה!" אטלנטיס מזנק לעברו, והצל שאחז בידי נעלם.
השיער החלק שלו השתלב על השיער שלי, והפנים שלו היו ממש קרובות לשלי, הגלימה שלו ארוכה וגולשת על רגליי. הוא הביט בעיניי והסמיק, ולאחר שנייה הפנה את המבט "מישהו מגיע" הוא לחש, ואחז בחרב שלו חזק יותר. זאת הייתה משרתת עם שמלה ארוכה והיא נראתה מבוהלת וסמוקה. היא קדה "א-אני מצטערת אדוני! ל-לא תכננתי להפריע!" אטלנטיס חייך ונעמד, מסדר את הבגדים ועוזר לי לעמוד. "היה פה צל או משהו כזה, הוא התכוון לחטוף את שאול! הגנתי עליה!" הוא חייך את חיוך הנסיך על הסוס הלבן. רק שהוא באמת היה כזה.
"שמענו צעקות, אדוני, וחששנו לשלומך" פייליאל הגיע, מזיע עם השיער השחור מפוזר, ודבוק לפניו. זיפים קטנים הופיעו על הלחיים שלו והוא נשם לרווחה. "דאגתי שמשהו קרה לכם.. מעכשיו אני אפילו לא מוכן להסתכן. אני אדאג שיהיה איתכם שומר אחד לפחות." אטלנטיס נשף בבוז "אז איך אני אוכל להפעיל עליה את הקסם הגברי שלי, ואהפוך אותה לשלי?" הוא חייך, ואני הסמקתי.
מה לעזאזל הוא חושב?
"בכל מקרה, אנחנו חייבים לבדוק את הנושא של השריפה. זאת הפעם הראשונה ששריפה כזאת קוראת בממלכה. אני חושש שנצטרך לחזור לעולם בני האנוש בשביל לבדוק את זה" פייליאל אוסף את השיער שלו חזרה לזנב סוס.
"אז בקשה תן לי ללכת עם שאול לחקור את זה" אטלנטיס התחנן.
"אני לא הייתי מאשר לך, אבל שוב, לא אני זה שקובע, הוד מלכותו." פייליאל קד והלך משם.
אטלנטיס חייך את החיוך הזדוני שלו, אחז בידי, שרק לפריידי שיעקוב אחרינו, ומשך אותי לעבר המלך והמלכה.
YOU ARE READING
SHEOL (Hebrew)
Fantastikשאול (שְׁאוֹל) היא ילדה פשוטה, נורמלית שחיה חיים רגילים. היא מעולם לא פגשה את ההורים שלה והיא התגוררת בבית יתומים עד שאיש מסתורי לקח אותה תחת חסותו.
