רצנו.
החזקתי את השמלה שלי ביד אחת ורצתי. המשרתת עקפה אותי, כיוון שאני לא הכי רזה בעולם. רצתי עד שלא יכלתי לראות אם המשרתת עדיין רצה אחריי ולא פנתה לשום דבר אחר. חשבתי רק על אטלנטיס. על השיער שלו. רצתי ממש מהר עד שעצרתי והתנשמתי. הייתי בטוחה. הסתובבתי קצת באיזור עד ששמעתי רעשים והתקרבתי יותר ויותר.
היה המון מסתובב במרץ, מבולגן. אלפים, גמדים, חדי קרן, דובים מדברים, פיות, כולם מתרוצצים בבהלה. לא נדחפתי אל תוך המהומה, אלא הלכתי מסביבה, מנסה לאתר את פייליאל או מישהו שהצלחתי לזהות, את אחד המשרתים או ממשפחת המלוכה. עד שהעיין שלי קלטה את השיער הסגול הזה, המשיי הזה שהייתי רואה אותו גם אם היה חושך. רצתי אל אטלנטיס.
הוא ישב על גב של חד קרן לבן עם כתם אפור על החוטם שלו והוא נראה מבוהל. הוא הסתובב בין העוברים ושבים, אחוז דיבוק. רצתי אליו למרות שהבהלתי את החד קרן שלו. הוא היה לבוש בפאר. הגלימה שלו השתרכה עד הזנב של הסוס. הוא ירד מהסוס וישר חיבק אותי. "בבקשה תעלי על פריידיי שיהיה לי קל לאתר אותך ולשמור עלייך" הוא חייך וכרע ברך כדי שאוכל לעלות על הסוס בקלות. "את צמאה או רעבה?" הוא הסתובב וחייך לבנות שהביטו בי בקנאה וכעס. הוא לקח את פריידי לכיוון הרחק מההמולה ופמליית שומרים ליוו אותנו והלכנו לנחל קרוב. ירדתי מפריידיי וליטפתי את החוטם שלו, בעוד הנסיך כרע והתיישב על האדמה ורוכן לשתות ממי הנהר והוא שטף את פניו. עשיתי כמוהו.
הוא הביט בי. "כנראה שנשאר פה למשך זמן מה.. נקים מחנה או משהו.. אני לא יודע... אני עוד יותר לא יודע ממה השריפה הזאת התרחשה, וזה מלחיץ אותי"
הוא התכופף לנקות את הפרסות של פריידי והרגשתי שמשהו מושך אותי מהשיער, וצרחתי.
YOU ARE READING
SHEOL (Hebrew)
Fantasyשאול (שְׁאוֹל) היא ילדה פשוטה, נורמלית שחיה חיים רגילים. היא מעולם לא פגשה את ההורים שלה והיא התגוררת בבית יתומים עד שאיש מסתורי לקח אותה תחת חסותו.
