"מקיילה נראית מאוד נחמדה."
אני כמעט נחנקת מהקפה שלגמתי ממנו כששמעתי את ג'ונתן נותן מחמאה לאחותי הקטנה.
"היא נשואה?" חיוך זדוני הופיע על פניו וכשהבנתי את כוונותיו מיד גלגלתי את עיניי. אני אף פעם לא יודעת מה לצפות ממנו.
"כן, נשואה באושר."
"ניתן להבחין בכך, אני מתכוון-היא לובשת בגדים יוקרתיים, והטבעת נישואים שעל ידה לא משאירה שום ספק."
"התכוונתי באושר-לא בעושר. אם כי, לא חסר לה דבר." אני מופתעת מכך שג'ונתן באמת מנהל איתי שיחה, בימים האחרונים לא ניהלנו שיחה אף לא פעם אחת. הוא היה נעול בחדרו, מידי פעם היה יוצא על מנת לקחת גבינה לבנה מהמקרר ולחזור לחדרו במידיות. אני חוששת שהדברים מתנהלים כך משום שהוא גילה שהייתי בחדרו-אלוהים יודע איך- אני די בטוחה שמאותו היום הוא לא יצא מהבית ובטח שלא מהחדר.
הסקרנות הורגת אותי, שורפת אותי מבפנים. הקופסה הארורה גזלה ממני את ציפורניי-שאותן כססתי בנסיון להבין מה יש בה.
"חשבתי שתשאר לאכול איתנו." שנינו יודעים שאני מתכוונת ליום שבו מקיילה הגיעה.
"הייתי צריך לטפל בכמה דברים." לפתע המושג "לטפל" הפך למטריד בעיניי, לא יכולתי שלא להבחין בעיניו שניצתו לרגע.
"כמו מה?" אני שואלת במעט תמימות, הוא מסיר את עיניו ממני ובכך מסמל לי שהשיחה בינינו הסתיימה. לי רק נותר לחכות לפעם הבאה שבה יביט בי ויפצח את פיו, ואולי -רק אולי- יספר לי על עצמו.
*****
"אני מצטערת, איננו זקוקים לעוד עובדים כעת." אני עוצמת את עיניי בחוזקה ונושכת את שפתי התחתונה על מנת לרסן את הבכי שעומד להתפרץ.
"תודה בכל מקרה." אני מנתקת את השיחה ונושמת עמוק, מסמנת איקס על המודעה בעיתון וממשיכה לדפדף.
אני שומעת את הדלת של ג'ונתן נפתחת ונאנחת, אין לי סבלנות אליו כרגע.
אני מוצאת עוד מודעה לגבי חיפוש עובדים וממהרת לחייג, אף לא מביטה במה כרוכה העבודה.
"קפה "ג'ייד" שלום. במה אוכל לעזור?" קול נשי וצפצפני נשמע מהקו ואני בולעת רוק בכבדות.
"שלום, אני מתקשרת בקשר למודעה." אני מרימה את עיניי לרגע ובוחנת את פעולותיו של ג'ונתן-אשר פוסע למטבח ופותח את המקרר, מוציא קופסת גבינה לבנה וסוגר אותו.
"אנחנו לא צריכים עובדים." השיחה מתנתקת ואני מביטה בפלאפון שלי במעט הלם, הבחורה הרגע ניתקה לי בפנים?
"זה לא הלך טוב." גיחוך נשמע מפיו ואני עוצמת את עיניי בחוזקה, מנסה להתעלם מהתגובות המטופשות שלו.
"בקצב הזה הדירה הזו תהיה רק שלי." לעג והתיישב על הכורסא שליד הספה, דוחף כפית מלאה בגבינה לבנה לפיו.
אני פוקחת את עיניי ומרגישה את פניי נרטבות בדמעות, דמעות של תסכול וכעס, דמעות של עצב על מצבי העגום.
"אתה לא מוכן פעם אחת פשוט לשתוק?!" אני מתפרצת וקמה מהספה, נעמדת מולו ומושכת באפי.
"אני יושבת כאן מספר ימים, מחפשת בשיגעון עבודה ואתה מעז ללעוג לי?!" אני צורחת את נשמתי ומפנה אליו אצבע מאשימה, בעודו ממשיך להביט בי ולאכול מהקופסה.
"אין בך טיפת אנושיות? לעזאזל, אתה אפילו לא מכיר אותי! איך אתה מסוגל להתנהג אליי בכה אכזריות?!" אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבה אני זוכה לראות את עיניו של ג'ונתן מתרככות לרגע, אך הרגע הקטן הזה חלף כלא היה, ועיניו הפכו לאפלות יותר מבדרך כלל. הוא הניח את הגבינה לבנה על השולחן ונעמד על רגליו, אני לוקחת צעד אחורנית והוא מגחך.
YOU ARE READING
Lucky Strike
Romance"את כמו הסיגריות שלי, בילי. את ההתמכרות שלי. ובאותה העת את הורגת אותי, באיטיות ובערמומיות, גורמת לי להשתגע." ******* -15+, מכיל תכנים מיניים. האחריות היא על הקורא בלבד. -כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק/לצלם/לשכפל/לקחת קרדיט על הסיפור. #הועלה ב15.9...
