Lucky Strike

פרק 8

"בילי, תוכלי לשלוח עותק של המסמכים האלו למר רובינסון?" הבקשות של מר ווילסון היו כמו גלגל מסתובב וחוזר לאותה הנקודה.
ביום שני-לשלוח למר רובינסון, מנכ"ל החברה, עותק של המסמכים.
ביום שלישי-לשלוח לאמנדה, עורכת הדין שלו, את הדוח השבועי.
ביום רביעי-לרכז את כולם לארוחת צהריים משותפת על מנת לדבר על תוכנית העבודה השבועית.
ביום חמישי-לערוך עבורו קניות, כביסה ולקחת את ילדיו ליום כיף.
וביום שישי-מכיוון שזהו היום הקצר ביותר, מר ווילסון נותן לי את המטלה הפשוטה ביותר.
לשבת יחד איתו לכוס קפה וארוחת בוקר.

ג'ונתן רומז שמר ווילסון מחבב אותי, יתר על המידה יש לומר. לדעתו האישית- מר ווילסון יזמין אותי לדייט רשמי באחד הימים. הרי לא לחינם הוא מבקש ממני להצטרף אליו לארוחת בוקר בימי שישי.
איני יודעת כיצד להגיב למילותיו. מצד אחד-יש הגיון בדבריו.
מצד שני-הוא הבוס שלי. אחד הנהלים המהותיים ביותר במקום עבודה ראוי הוא שאין לקיים יחסים מיניים או רומנטיים בין עובד למעסיקו.

בכל אופן, אין לי אף טיפת זמן לחשוב על כך. בנוסף למשימות הרגילות שמר ווילסון מבקש ממני, הוא מוסיף משימות אישיות שגוזלות את כל כוחותיי.
בסוף כל יום עבודה מפרך, ג'ונתן ואני חוזרים יחד ונשכבים על הספה. במרבית מהמקרים אף נרדמים עליה.

כשקיבלתי את המשכורת הראשונה שלי, כמעט נחנקתי מהקפה ששתיתי באותו הבוקר.
הייתי פעורת פה, לא האמנתי שקיים סכום כזה בעולם כולו.
יום למחרת מיהרתי למשרד, הטפתי למר ווילסון על כך שברצוני לקבל משכורת המתאימה לעבודתי ולא מעבר לכך.
לאחר מספר וויכוחים הגענו לפשרה- לפחות כך חשבתי. משום שבחודש למחרת המשכורת הכפילה את עצמה והרגשתי שאם אוסיף ולו מילה אחת-המשכורת תהיה משולשת.

הנחתי לעניין, ג'ונתן אף לעג לי שאני מתלוננת על המשכורת הגבוהה שלי.
לפי דבריו-עליי לומר תודה ולהמשיך להגיע לעבודה עם חצאיות קצרות.
מובן שהוא חטף על ההערה הקטנה שלו, אך איני רוצה לבייש אותו כך שלא אפרט כיצד.

החודשים עוברים וכך השגרה הפכה לפתע למשעממת. נדמה כי ג'ונתן ואני מתחילים להסתדר, לפחות במרבית הימים.
למדתי להבין ולקחת בהומור את ההערות העוקצניות שלו. כך שבמקום להיעלב-אני מחזירה לו הערה משלי.
לפעמים אנו יושבים שעות בסלון ועוקצים אחד את השניה, רמת הציניות שלנו הגיעה לרמה שאיני יודעת מתי אנחנו ציניים ומתי אנחנו פשוט חסרי שכל.
אני מניחה שאנחנו קצת מכל דבר.

ג'ונתן החל להיפתח יותר, שמחתי לגלות שיש בו צד מצחיק ופרוע כנגד הצד האפל והסגור שלו.
אני זוכרת יום ספציפי במיוחד, לפני כחודש אם לדייק.
ג'ונתן העיר אותי ב7 בבוקר, גרר אותי מהמיטה והכניס אותי לרכב שלו.
בעודי לא מבינה לאן אנחנו נוסעים, יכולתי להבחין ברמת ההתרגשות שלו.
עצרנו מול בית ספר, ומיד כל חלקי הפאזל החלו להתחבר בראשי.
הוא ישב מאחורי ההגה, כשעיניו מביטות בשער בקפידה. לא יכולתי שלא לחייך כשהוא לפתע הצביע על השער וסובבתי את ראשי על מנת להביט בילדה יפהייפיה. ניתן לזהות מקילומטר שמדובר בבת שלו. הם כלכך דומים, לא יכולתי להסיר את עיניי ממנה.