Lucky Strike

פרק 5

"איפה היא?" העיניים הכהות נעוצות בי ומחוררות אותי, אני בולעת רוק בכבדות ושולחת אליו מבט תמים.
"היא?" ברגע שהרגשתי את ידו אוחזת במרפקי הבנתי שמדובר בעסק רציני. נשימותיו מאיצות וליבי החל לפעום יחד איתן, אני מנסה להעלות בראשי דרכי מילוט אך מחשבותיי נעצרות ברגע שהרגשתי את ידו עולה ללחי שלי.

"בילי, איפה היא?" השאלה נשאלת שוב, אך הפעם בטון עמוק יותר. מלחיץ יותר. מפחיד יותר.
אני מרגישה שאין טעם להסתיר או לשקר, אין טעם לנסות להעמיד פנים.
הוא כבר יודע, הוא ידע מהיום הראשון שלקחתי אותה, הוא ידע עוד לפני שאני ידעתי שאקח אותה.
אך במקום להודות אני מעדיפה לשתוק, לקחת את האמת הזו איתי.
"למה שלחת לי את המעטפה, ג'ונתן?" אני מנסה לכפר על מעשיי בכך שאני מפילה אשמה אחרת עליו, מקווה שאולי כך הוא יניח לעניין.
"אני לא יודע על מה את מדברת."

"ג'ונתן, אני מודה לך על ההתחשבות והאכפתיות. אבל אני לא יכולה לקחת את הכסף הזה." מחיתי והוא גיחך.
"למה לעזאזל את חושבת שהכסף מגיע ממני? את חושבת שאם היה לי כסף בהישג יד הייתי נשאר איתך בדירה הקטנה והמחורבנת הזאת?"

ליבי נעצר, זו הייתה מכה קשה. למרות הקשיים בינינו, קיוויתי שכל הוויכוחים והריבים הם הצגה ולא יותר. לא שיערתי לעצמי שהוא עד כדי כך סובל.
"אז אל תשאר, אני בטוחה שתמצא לך שותפה שתהיה לטעמך." אני לוחשת את המילים האחרונות ומחסירה נשימה כשהאצבע שלו מונחת על שפתיי, משתיקה אותי.

"תמשיכי לשמוע מה שאת רוצה לשמוע, בילי." קולו היה צרוד, עמוק וגברי. צמרמורת עטפה את גופי ועצמתי את עיניי לרגע.
"מה אני אמורה לשמוע?" שאלתי ופקחתי את עיניי, מביטה בעיני הפיחם שמפילות אותי בכל פעם מחדש.
"את אמורה לדעת"

*****

אני מביטה בקופסה הארורה שהוציאה את האיזון מחיי בימים האחרונים, אני לא מורידה ממנה את העיניים ומשתוקקת לדעת מה יש בתוכה.
אני מרגישה שאני נקרעת מבפנים, אני עומדת בין המצפון שלי ליצר הסקרנות הנוראי שלי.

מצד אחד, איני יכולה לעשות לו דבר כזה. אלוהים יודע מה נמצא בקופסה הזו, ואם מדובר בחפצים האישיים שלו? ואם מדובר בפריט שמאוד חשוב עבורו?
אם לא היה מדובר במשהו יוצא מן הכלל, הוא היה מניח אותו יחד עם שאר חפציו-בארון שלו או באחת השידות המלאות באמצעי מניעה.

מאידך, אינני יודעת דבר עליו. ואם מדובר בפושע? ומה אם הכנסתי לביתי רוצח?
ואם בתוך הקופסה שנמצאת ממש מולי מתחבא לו אקדח? ומה אם הוא שייך לחבורת שוברי החוק של העיר?
הם ידועים בשמם, אף אחד לא מעז להתקרב אליהם. הם מסוכנים, מפחידים, מטורללים ובלתי צפויים.

אלוהים אדירים, האם ג'ונתן סמית הוא אחד מהם?

אני מנערת את ראשי ונושכת את שפתי התחתונה, מתקרבת לקופסה ובולעת רוק בכבדות.
אם מדובר בחפץ לא חוקי- אדווח עליו ישירות למשטרה. ואם מדובר בחפץ אישי-אחזיר את הקופסה למקומה מבלי ידיעתו של ג'ונתן.
העסקה נשמעת לי הוגנת למדי.