Lucky Strike

פרק 7

"יהיו לו לפעמים בקשות מוזרות, את תהיי יותר העוזרת האישית שלו מאשר המזכירה שלו. אך אל תדאגי, הוא נחמד. והאמיני לי שהשכר מאוד משתלם." ג'ונתן מנסה להרגיע אותי כמה שאפשר, הראיון הזה כה מלחיץ.
"אני מקווה שהוא יאהב אותי." אני פולטת תוך כדי שאני מסדרת לג'ונתן את העניבה.
"אי אפשר שלא."

אני מרימה את עיניי באיטיות, פוגשת את העיניים שגורמות לליבי להחסיר פעימה בכל פעם מחדש. אני מוצאת את עצמי מרוגשת מהמשפט הקטן והתמים שאמר לפני רגע, בעודו פולט נשימה תבוסתנית ומניח את ידו על הלחי שלי.
"יש בך הרבה יותר ממה שאת חושבת, בילי."

"הפסקתי להאמין בכך." אני נפתחת אליו בצורה שלא האמנתי שאפתח, מעולם לא הודיתי בכך שאיני מאמינה שאצליח. אולי מהסיבה שלא הצלחתי לשרוד בעבודה נורמלית, או מהסיבה שלא קיבלתי מספיק הכוונה ותמיכה בתקופת נעוריי.
"למה? אני מתכוון, את בחורה חכמה, חיים שלמים מחכים לך. אם לא תאמיני בעצמך עכשיו-זאת תהיה התאבדות." הוא מדגיש את המשפט באמצעות לחיצה קטנה על הלחי שלי בעזרת כף ידו, אני מחסירה נשימה ומרגישה את צבע הארגמן משתלט על לחיי ללא שליטה.

"ההורים שלי נהרגו כשהייתי בת 8."
אני מיד משתתקת, מקללת את עצמי שדיברתי יותר מידי. אך עד מהרה רוגע התפשט בגופי-כאשר אני מבחינה כי ג'ונתן מקשיב בקפידה למילותיי ואף נראה המום למדי.

"מקיילה ואני עברנו לגור אצל סבתא שלנו, שהייתה מרוששת למדי. כבר בגיל 10 נשלחתי לעבוד בשדה תירס, הייתי עובדת מ5 בבוקר ומגיעה הביתה ב4 בצהריים עם 3 קלחי תירס, אחד לכל אחת.
הבנו שהכסף לא מספיק לנו כשהייתי בת 13. התחלתי לעבוד בעבודה נוספת-הייתי מחלקת דואר.
החלוקה הייתה חייבת להתבצע בשעות הבוקר, כך שבכל יום לפני שהייתי מגיעה לשדה-הייתי מחלקת את הדואר.
עבדתי בכדי לממן למקיילה את הלימודים. הסכום לא הספיק גם עבורי, לכן העדפתי שהיא תלמד. כשהייתי חוזרת מהעבודה, היא הייתה מלמדת אותי את החומר שהיא למדה באותו היום.
הייתי בת 18 כשנאלצתי לקחת עבודה נוספת, סבתי חלתה והיינו זקוקות בדחיפות לתרופות יקרות.
מזלנו היה שמקיילה פגשה את דני, ארוסה הקודם. הוא היה בעל מעמד גבוה ונחשב, ועזר לנו עם החשבונות והתרופות.
הוא נקרא לצבא לאחר מספר שנים-שם הוא נהרג. נותרנו לבד, ללא תמיכה כלכלית. מקיילה נכנסה לדיכאון, לא יכולתי להאשים אותה. פיטרו אותה מעבודתה לאחר שהבינו שאינה מסוגלת לתפקד, וכך שוב נאלצתי לפרנס את המשפחה הקטנה שלנו לבדי.
פיטרו אותי מכלכך הרבה עבודות, השפילו אותי והקניטו אותי בשל כך שאין לי השכלה.
לפני כשנתיים מקיילה התחתנה עם ריצ'ארד- אחד האנשים העשירים ביותר שהיו בעיירה שחיינו בה. סבתי נפטרה לפני מספר חודשים, ולכן עברתי הנה- להתחיל חיים חדשים. אני לא מוכנה לקבל עזרה ממקיילה.. אולי כי כל חיי הייתי עצמאית ואיני מרוצה מהעובדה שמרחמים עליי. מעולם לא קיבלתי תמיכה, או עצה. נאלצתי להתמודד לבד עם ההשפלות, ההקנטות, האלימות המילולית הבלתי נפסקת כלפיי. אני מניחה שמאז ומתמיד הייתי צריכה לדאוג לעצמי ובזמן האחרון האמונה בעצמי דעכה לגמרי. אני לא מצליחה למצוא עבודה, וגם אם מצאתי- זה היה בזכותך. אתה מבין למה אני מתכוונת?" אני קופאת במקומי כשאני מרגישה את ידיו מושכות אותי ועוטפות אותי, מצמידות אותי לחזהו בעודי מרגישה את חום גופו על גופי. אני ממהרת להגיב ולעטוף את מותניו, עוצמת את עיניי ומתמכרת לידיו החמות והמרגיעות. הוא מניח את סנטו על ראשי ונושם עמוק, מעביר את ידיו בתנועות מעגליות על גבי.