ידיים מחוספסות עוברות על פניי, מעירות אותי מהקיפאון שחדר אליי. בעודי מתעוררת למציאות, איני מסוגלת לקבל את העובדה ששפתיו של ג'ונתן סמית מונחות על שפתיי; מתחננות לתשומת לב.
נסיונו להעמיק בנשיקה ואנחת פיו שלאחר מכן העידו על כך שקפאתי זמן רב, הוא כמעט נסוג אחורנית, אך רק כמעט. לא יכולתי להישאר אדישה לשפתיו, נכנעתי אליהן.
בעודי מעבירה את ידי על שיערו, לשונו מבקשת להיכנס לפי בעדינות שלא אופיינית לג'ונתן סמית. ידו מטיילת במורד פניי, היישר לכתפי. עורי סומר ומעקצץ בהתרגשות שניתן להבחין בה אף מרחוק.
כאשר איחדתי את לשוני עם שלו, אנחת רווחה נפלטה מפיו אשר גרמה לגופי לרעוד. אני מרגישה את רגליי מתקרבות אליו יותר, וכאשר ג'ונתן משך אותי כך שהתיישבתי עליו-הרגשתי את התשוקה מבעבעת בתוכי.
אנחנו מתנתקים בנזקקות לאוויר, לרגע מתחרטים על הנתק. הבטתי בעיניו השחורות, מנסה למצוא הסבר הגיוני למעשיו.
הוא מביט בעיניי ומניח שערה שהייתה על פניי מאחוריי אוזני, משתדל לבצע כל פעולה בעדינות ורכות.
"ג'ונתן.." אני לוחשת בערפול חושים, הוא הצמיד את מצחו לשלי ועצם את עיניו בחיוך.
"כן?"
"מה אנחנו עושים?"
גיחוך קטן נפלט מפיו ואני מוכרחה להתוודות שהדבר הרגיע אותי מעט. הוא מנשק את לחיי מספר פעמים, ממשיך לקצה של שפתיי. בעודי מצפה לתשובה, הרגשתי את שפתיו מתרסקות על שפתיי בשנית.
אני נאנחת לפיו בעונג, לא מצליחה לעצור את עצמי. הרגש היה חזק מהמילים, אני מניחה שכעת-רק מעשים יצליחו להתבטא כפי שאנו מקווים לבטא.
ובכל זאת, ג'ונתן לא יכל להישאר אדיש לשאלתי. משום שבעודו מנשק את שפתיי, הוא מצליח להשחיל משפט אשר מרטיט את ליבי.
"את מה שהיינו צריכים לעשות כבר מזמן."
*****
"מה את הולכת לעשות?"
אני פוקחת את עיניי בחוסר רצון, מביטה בקרני השמש חודרות דרך התריסים החצי סגורים. אני מתמתחת מעט ועוצמת את עיניי בשנית, מרגישה את פעימות הלב שלו על הלחי שלי.
"לגבי מה?" אני מצליחה להשחיל, הוא נאנח וליטף את ידי.
"את הולכת לבטל לו?"
אני פוקחת את עיניי בשנית ונושכת את שפתיי, השאלה הזו מתקילה אותי בכל פעם שאני חושבת עלייה. כעת, שהיא נשאלת ממנו ועליי להחזיר לו תשובה-אני נותרת בדממה מוחלטת בעוד שגלגלי החשיבה שלי רצים ללא מעצור.
"אם אבטל לו, הוא יפטר אותי." אני לבסוף נכנעת ומשתפת אותו ברגשותיי, ליל אמש השאיר אותי מבולבלת וחסרת וודאות.
"אם תצאי איתו ולא תסכימי לדייט שני-גם אז הוא יפטר אותך."
אני מרימה את ראשי מחזהו ומביטה בעיניו, הוא מעביר את ידו על הלחי שלי בעודי מרחיקה אותו.
"אז מה אתה אומר לי בעצם, שכך או כך עליי לחפש עבודה חדשה?" אני שואלת בחוסר סבלנות, זה לא ייתכן שלא ניתן לפתור את הסוגיה הזו בצורה כלשהי. עליי לנסות ולהילחם.
"אני אומר שאני מכיר את הבוס שלי, האמיני לי שזה לטובתך. את לא תרצי להיכנס לסיטואציה לא נעימה איתו." עיניו מרצינות ואני מגלגלת את עיניי, מורידה את השמיכה מגופי ומתיישבת על המיטה.
"אני מאמינה שאם אסביר לו שחשבתי על כך והבנתי שזה לא ראוי-אוכל להישאר."
גיחוך קטן נפלט מפיו-דבר שמעלה את רמת העצבים שלי פי כמה וכמה. אני יורדת מהמיטה ונעמדת על רגליי, מחפשת את הכפכפים שלי בעוד שג'ונתן מעביר את ידיו על פניו.
"בילי, הפסיקי להיות ילדותית. כל מה שקרה הלילה חסר משמעות עבורך?" שואל באדישות, בעודי מוצאת את הכפכפים ומביטה בעיניו.
"אז אולי תסביר לי מה לעזאזל קרה הלילה, ג'ונתן?" אני נובחת עליו ומסתובבת לכיוון הדלת, ורגע לפני שאני יוצאת ממנה, שמעתי את ג'ונתן לוחש.
"כנראה שכלום."
*****
"מר ווילסון?" אני לגמרי חוששת מהבקשה שלו שאגיע למשרד, כולי תקווה שהדבר לא קשור לג'ונתן.
"הו, בילי. היכנסי."
אני נכנסת למשרדו בעודי נושמת עמוק, מתקדמת לכיסא המוכר שעומד בדיוק מול השולחן היוצר הפרדה ברורה ביני ובינו. כשאני חושבת על זה, השולחן הזה מהווה את הקשר בינינו בצורה מובהקת לחלוטין. יש איזשהו קו מגביל, מן חוזה ללא מילים; הפרדה מהותית, יחס עובד מעביד.
"תבחרי." הוא דורש ואני מביטה בו בחוסר הבנה. הוא מסית את עיניו למספר דפים שמונחים על השולחן, ורק כאשר אני מורידה את עיניי אני מבחינה בתמונות של מסעדות יוקרה.
אני נאנחת בכבדות ומחליטה לסיים עם חוסר הנוחות הנוראית שאני מרגישה כעת, אני מוכרחה להתמודד.
"מר ווילסון, אני חייבת להודות שאני לא מרגישה בנוח עם הפגישה שקבענו."
מבטו השתנה תוך מצמוץ אחד, לרגע קט-התחרטתי שפציתי את פי ומילותיו של ג'ונתן החלו להתנגן בראשי.
"מה הסיבה?" שאל בטון כעוס ומבולבל, אני נאנחת וזזה באי נוחות על הכיסא.
"אני חושבת שרק עצם העובדה שאני קוראת לך מר ווילסון-אמורה להדליק עבורנו נורה אדומה." אני מנסה להתנסח הכי טוב שאפשר, אך לפי מבטו אני מבינה כי נפלתי לבור עמוק.
*****
בעודי מחזיקה כוס קפה ביד ימין ועיתון הפתוח על מדור הדרושים ביד שמאל, לא יכולתי שלא להיזכר באירועי הבוקר.
אני נאנחת כאשר אני מבינה שעליי להתנצל בפני ג'ונתן. הוא הזהיר אותי ולא הקשבתי לו, התעקשתי על דבר שהיה מובן מאליו.
אני מחליטה להכין לו ארוחת ערב כפיצוי, ועם ההחלטה אני מניחה על השולחן הקפה והעיתון, קופצת מהספה וממהרת לגשת למטבח.
אני מוציאה מהמקרר קישואים, חזה עוף שהפשרתי בבוקר, תפוחי אדמה ובטטות. בעודי מקלפת את תפוחי האדמה, אני שומעת את דלת הכניסה נפתחת ונסגרת. אני נאנחת בייאוש מפני שההפתעה שלי לא תצא לפועל, מסתובבת לדלת וקופאת במקומי.
"דייזי, תכירי. זו בילי."
YOU ARE READING
Lucky Strike
Romance"את כמו הסיגריות שלי, בילי. את ההתמכרות שלי. ובאותה העת את הורגת אותי, באיטיות ובערמומיות, גורמת לי להשתגע." ******* -15+, מכיל תכנים מיניים. האחריות היא על הקורא בלבד. -כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק/לצלם/לשכפל/לקחת קרדיט על הסיפור. #הועלה ב15.9...
