"אני לא מאמינה"
תגובתה הראשונית של מקיילה על הסיפור הנוראי של ג'ונתן לא הייתה מפתיעה במיוחד, ואפילו צפויה מידי. אולם, אני מודה כי ביום למחרת כששמעתי דפיקת דלת והבחנתי דרך העינית שמדובר במקיילה, לא יכולתי להישאר אדישה להפתעה הקטנה שהיא עשתה לי.
"הבאתי פאי אוכמניות!" מקיילה מכריזה בעודי פותחת עבורה את הדלת, אני מגחכת מעט ומציצה לעבר הדלת של ג'ונתן, חושבת לעצמי האם הוא יצטרף אלינו לאכילת הפאי המפורסם של מקיילה, או שמא יישאר בחדרו וייתן לנו להתענג לבדנו.
האם עליי להזמין אותו?
"אני לא רוצה שתקבלי רושם מוטעה, אבל מה הסיבה לביקור המפתיע הזה?" אני שואלת בצחקוק והיא מגלגלת את עינייה.
"מצאתי את עצמי יושבת ותוהה. "עכשיו כשבילי מצאה דירה כלכך קרובה אליי, מדוע שלא אבקר אותה לעיתים קרובות יותר?" וכך מצאתי את עצמי כאן." אולי ביום אחר הייתי מאמינה לדברייה ואפילו מוחמאת מכך שמקיילה חושבת עליי. אך הפעם, עמוק בפנים אני יודעת שסיבת הביקור שלה שונה לחלוטין. אני יודעת שמדובר בסיפור של ג'ונתן, אני יודעת שהיא באה על מנת לנסות לברר עוד פרטים.
"אני שמחה שאת כאן." אני מחליטה להניח למחשבות שלי, סיבת הביקור לא באמת משנה דבר. היא כאן כעת, ואם להודות באמת, מקיילה יודעת בדיוק מתי התזמון הנכון.
"מה עם ג'ונתן? הוא בעבודה?" היא שואלת בהתעניינות ומתיישבת בנוחות על הספה. אני מנידה את ראשי לשלילה ומסמנת לה עם עיניי שהוא בחדרו.
"למה שלא תזמיני אותו לאכול איתנו?" שאלה ואני נאנחתי, מהנהנת וצועדת במורד במסדרון.
אני מוצאת את עצמי עומדת מול דלת חדרו ללא מילים. אני מרימה את ידי באיטיות ומאגרפת אותה, נושמת עמוק ומקישה על הדלת 4 פעמים.
שתיקה, שתיקה ממושכת יש לומר. אני נושכת את שפתי התחתונה באכזבה ונאנחת, מה חשבתי לעצמי? שנתחיל לדבר כמו שני אנשים נורמליים אחרי אתמול?
בעודי מסתובבת וצועדת צעד אחד לכיוון הסלון, אני שומעת את הדלת שמאחוריי נפתחת בשקט.
אני נעצרת במקומי ומרגישה את הנשימות הכבדות והחמות של ג'ונתן על צווארי, כמעט מתמוססת על ידיו אך מתאפסת לבסוף.
"לא הייתי מתנגד לחתיכת פאי." לא יכולתי לשלוט בחיוך שעלה על שפתיי, הסתובבתי אליו באיטיות והבטתי בעיניו.
"הפאי של מקיילה נהדר, הוא הפאי הכי טעים שאי פעם טעמתי." אני מרעיפה מחמאות על הפאי המפורסם שלה, אולי מגזימה מעט. אך כוונותיי ברורות-אני משתוקקת לכך שהוא יאכל איתנו ארוחת ערב.
"אני אבחן כל ביס בקפידה, ובסוף הערב תחכי לתשובה שלי."
*****
"אז, ג'ונתן. במה אתה עובד?" מקיילה שואלת בסקרנות, אני מפנה אליה מבט מזהיר והיא מושכת בכתפייה.
"נדל"ן."
"מעניין." מקיילה לוחשת ואני מתאפקת שלא לצחוק.
"ריצ'ארד, בעלי, גם כן עובד בנדל"ן." היא מוסיפה והוא מהנהן, לוקח מפית מקצה השולחן ומנגב את קצה פיו.
YOU ARE READING
Lucky Strike
Romance"את כמו הסיגריות שלי, בילי. את ההתמכרות שלי. ובאותה העת את הורגת אותי, באיטיות ובערמומיות, גורמת לי להשתגע." ******* -15+, מכיל תכנים מיניים. האחריות היא על הקורא בלבד. -כל הזכויות שמורות לי, אין להעתיק/לצלם/לשכפל/לקחת קרדיט על הסיפור. #הועלה ב15.9...
