Bad Boys Lust | תשוקה של באדבוי

13

"אתה יודע, אני לא חסרת אונים כל הזמן." סיננתי בארסיות ולגמתי מכוס שוקו מהבילה שהכנתי לעצמי ברגע שהגעתי לבית. הוא הביט בי לרגע, כיווץ את עיניו והעביר אצבעותיו בשיערו.

"אני מסרב להאמין שאחותי זונה." הוא סינן בגועל. משהו עובר עליו, והלוואי שיכלתי לחשוב על זה לפני שהכה בי אותו גל של עצבים.

"עכשיו אני זונה כי אני עם מישהו במערכת יחסים?" הנחתי את כוס השוקו על השולחן במטבח והתקרבתי אליו. הראש שלי הגיע לחזיהו ולכן הצטרכתי להרים את ראשי על מנת ליצור איתו קשר עין.

הוא פרץ בצחוק מלחיץ שהזכיר לי נבל מסרט דיסני שראיתי כילדה, מה שבלבל אותי בנוסף לעצבים שבעבעו בחזה שלי.

"את באמת חושבת שהוא רציני לגבייך? בחיים לא ראיתי אותך יותר מטומטמת ממה שאת עכשיו!" הוא צעק כחלק מצחוקו המתגלגל והמלחיץ. הרמתי את גבותי והתרחקתי.

"לך תזדיין." סיננתי ויצאתי מהבית.

בצורה בה נראיתי באותו הרגע, הופתעתי שלאחר שעתיים של הליכה בפארק בחולצה גדולה בלבד לא נאנסתי. לא יכלתי להתמודד איתו ועם העצבים שלו באותו הרגע, ובאותה הנשימה, גם לא ראיתי את עצמי מתמודדת עם זה בהמשך.

לא יכלתי להתמודד עם החששות והפחדים שבעבעו בתוכי, במיוחד לאחר ההצהרות שזרק לאוויר.

האם כל זה הוא טעות?

*

-אלנה-

ירדתי מהרכב והתקדמתי בצעדים מהירים אל עבר הדלת. בדקתי באדמה הלחה אשר בעציץ אקראי לצד דלת הכניסה ולאחר מספר שניות של חיטוטים וחפירות מצאתי את המפתח המוכר. דחפתי אותו לחריץ וסובבתי בעדינות, מנסה שרעש המנעול יהיה כמה שיותר שקט.

חששתי להיתקל בטראוויס, אך בשלב הזה היו לי עדיפויות אחרות.

הביטחון של דיאנה בא לפני הפחד מהאחריות שאני חייבת גם ככה לקחת. הסתכלתי סביב אך דיאנה לא הייתה בשום מקום הנגלה לעין.

עליתי במדרגות ונכנסתי לחדרה. החדר היה חנוק, מה שאמר שכנראה לא הייתה פה הרבה זמן.

פתחתי את החלון לאוורור והרמתי תיק, טחבתי ג'ינס, טי שירט וחוטיני ששלפתי באקראי ממגירת התחתונים שלה פנימה. לקחתי את חבילת המסטיקים מהשולחן שלה וטחבתי בנוסף.

יצאתי מהחדר ורצתי במורד המדרגות. לא ראיתי בעיניים.

רציתי למצוא אותה ולעזור לה, אני חייבת לה את זה אחרי כל מה שעשתה למעני.

"את מי זיינת אתמול?" שמעתי את קולו של טראוויס, מסריח מעצבים ואלכוהול. לא הסתכלתי לעברו, כי לא הייתי מסוגלת. לא הייתי מסוגלת להודות שהרסתי הכל כי הייתי מטומטמת. נעצרתי.

"את מי?!" הוא צעק, קולו עולה ועולה מאות לאות, נשבר בין הברה להברה. התחלתי להתקדם אל עבר הדלת. לא יכלתי להתמודד עם זה. זה לא הגיע לו. אני מטומטמת, אני לא בסדר. זו אשמתי המלאה.

הוא התקדם אל עבר הדלת וחסם את דרכי. בשלב הזה כבר הסתכלתי אל עבר הקרקע כי הסרחתי מאשמה והרגשתי נוראי. יכלתי לראות את כפות רגליו, על האחת גרב והשנייה עירומה. הראש שלי הכה בחזיהו, וכרפלקס הרמתי את מבטי לחזות בעיניו האדומות ולהריח את הבל הפה המסריח מאלכוהול.

"אני מצטערת" מלמלתי, לא יכלתי להתמודד עם זה, הדמעות החלו זולגות מעיני. אחז בי והצמיד את גופי אליו, בלי להוציא מילה. ידעתי שהוא פגוע ומאוכזב, אבל כל כך שיכור שהוא לא יכול אפילו לדבר בלי להתפרק אף יותר.

השתחררתי מאחיזתו. לנצל את המצב שהוא נמצא בו עכשיו כדי להרגיש טוב עם עצמי הוא לא מה שנכון לעשות, ועשיתי יותר מדי טעויות ביומיים האחרונים בשביל לעשות אחת נוספת.

יצאתי, ממבט חטוף לאחור הבחנתי שלא הסתובב או זז ממקומו.

עכשיו, למצוא את דיאנה.

*

התיישבתי על הספסל בפארק. סקרתי את העננים החולפים מעל לראשי בהתעניינות.

"היי, נסיכונת" קול מוכר נשמע מימיני, והספסל זז קצת בעוד הדמות זרקה את עצמה לצידי.

ממבט חטוף לעברו אני מבינה מי היא הדמות ומצחקקת ביני לבין עצמי.

"יש לך נטייה להופיע דווקא כשאני במצבים קשים" חייכתי ביני לבין עצמי והבטתי קדימה, בלי ליצור איתו קשר עין.

"אני שומע את נפשך הכואבת קוראת לי מקילומטרים" הוא גיחך והניח את ראשו על כתפי.

"תראי, זה בצורת פיל" הוא הצביע לעבר העננים והרים את ראשי אל עברם. הבטתי בענן המוזר שבשום צורה לא התקרב אפילו לפיל.

"זה לא.." מלמלתי בבלבול. הוא חייך.

"אה סליחה, זה נראה כמו פין לא פיל." הוא אמר. הומור של ילדים בני 9.

"את מחפשת שיאנסו אותך או שזה בשבילי?" הוא הוסיף וקרץ. גלגלתי את עיני.

לאחר שעתיים של שיחה סתמית ומספר שתיקות מביכות, אלנה הופיעה והושיטה לי תיק.

"חיפשתי אותך בכל מקו-" היא החלה לומר, עיניה נדדו לכיוונו של איידן וסומק קל החל מציף את לחייה. איידן החל לצחוק והניח את זרועו על כתפי.

"אני נשבעת, אני לא ידעתי.." היא החלה, ואיידן נישק את לחיי.

"מה? ידעת בדיוק מי אני כשהכנסתי בך." הוא צחק בזלזול.