זה היה סוף שבוע, ישבנו אני, אלנה, טרישה, וונסה בסלון ושתינו שוקו חם.
"בואו נשחק אמת או חובה!" טרישה הציעה והעבירה את אצבעותיה בשיער בגוון החלודה שלה.
העיניים שלה ברקו כשהציעה את זה.
טוב, לכל אחד יש מה להסתיר, והיא כנראה רוצה לגלות קצת.
ונסה מחאה כף וקמה לקחת בקבוק יין מהמטבח.
הוא היה ריק, כמובן, טראוויס אחי נהג לשתות מעט כל לילה.
עברה עליו תקופה קשה בעבודה, ובכל זאת שמר על מיתון.
קיוויתי ששמר על מיתון, אך לא יצא לי להיתקל בו יותר מדי.
כשחזרה, הניחה אותו על הרצפה וסובבה.
"ונסה, את אוהבת את גייל?" אלנה שאלה בהתעניינות, ונסה הנידה את ראשה לשלילה.
"אבל השפתיים שלו, אוח" היא הגיבה בדרמתיות שגרמה לכולן מינימום לגחך. היה זה תורה של טרישה, והיא חשבה על שאלה לשאול אותי, כשהטלפון של אלנה צפצף.
היא נכנסה להודעות, ופרצה בבכי.
ונסה וטרישה קפצו לחבק אותה, ואני נשארתי במקומי. קפואה.
הרמתי את הטלפון שנפל על השטיח, ועיני נפערו כשגיליתי את ההודעה, שעוררה בי שוק מסוים.
'אני לא יכול להמשיך בזה, אני מצטער. אני אוהב מישהי אחרת.'
ההודעה הייתה מדילן.
יש דברים שנמצאים מתחת לשטח, ולא רואים אותם?
העברתי את אצבעותי בשיערי השטני, לא ידעתי מה לומר. הסתכלתי על אלנה, ששיערה בגווני הפלטינה סתר את פניה ודמעותיה מרחו את האיפור שלעיניה.
הגשתי לה את הכוס שלי עם השוקו, אבל היא הנידה בראשה.
ניגשתי למטבח להשים לה לימונדה עם סוכר, כמו שהיא אוהבת, והבחנתי בטראוויס יוצא מחדרו ומסתכל מגרם המדרגות.
הוא היה לבוש טרנינג וגופייה שחשפה את זרועותיו השריריות ועורו השזוף מהעבודה הקשה. עיניו התכולות ברקו ושיערו הבהיר היה מבולגן.
כנראה הערנו אותו עם הרעש שעשינו.
העפתי מבט אחרון בבנות וניגשתי לסלון.
טראוויס נעלם לאחד החדרים בקומה השנייה.
אלנה החזיקה את הכוס ברעד, אבל לא שתתה.
הכוס, שהייתה מעוטרת ומזכוכית, התחילה להזיע קצת. ונסה וטרישה ניגשו להביא מגבונים להסרת איפור ואני התיישבתי מול אלנה.
"מה קרה לך? למה את נותנת לו ככה לשבור אותך, לדבר הזה המכוער?" ניסיתי לעודד אותה וחייכתי. חיוך קטן עלה על שפתיה.
"היי, אני לא יוצאת עם מכוערים!" היא הכריזה, החיוך שלי התרחב.
"מכוער מבפנים." עניתי לה.
הוא לא היה שווה אותה גם ככה, זה הרי ברור שהוא לא אוהב מישהי אחרת.
הן באו והתחילו להכות אותנו בכריות תפוחות ורכות, אלנה נראתה כאילו התאשתה, למרות שידענו בפנים, או לפחות אני ידעתי, שאלנה לא מאושרת. וכואב לה. וקשה לה.
וזה בסדר.
בשלב מסוים נרדמנו.
בערך בשעה אחת בלילה הלכתי לשתות מים וגיליתי שאלנה נעלמה.
התחלתי לחפש אותה בקומה הראשונה וכשראיתי שהיא לא שם עליתי לשנייה.
מצאתי אותה במיטה של טראוויס, עטופה בשמיכת צמר רכה בצבע קרם. טראוויס לא היה בשום מקום, דבר שהיה חריג.
התחלתי לחייג את המספר שלו, אך ללא תשובה.
ושוב.
ושוב.
ושוב.
-טראוויס-
לא יכלתי לראות אותה ככה. היא באה אלי שבורה, וזה שבר אותי.
ראיתי אותה. היא גדולה, כבר לא ילדה. היא אישה קטנה, עם גוף שבנות עושות דיאטות רצחניות והשתלות בשבילו ופנים שיכלו להיווצר רק בצילו של אלוהים.
היא דיברה על החבר שלה, דילן. על זה שהוא לא אוהב אותה יותר.
שנינו ידענו שזה לא נכון.
הוא פגע בה, וכשקיבל מה שרצה עבר לבחורה אחרת.
דילן ידוע בכישוריו לרדיפת שמלות, כנראה שהיא החזיקה את מה שרצה בשלשלאות ולקח לו זמן להשיג אותו.
חיכיתי שתירדם, וכשנרדמה, הנחתי אותה בעדינות וכיסיתי אותה בשמיכת הצמר של דיאנה.
ירדתי במדרגות. הבנות ישנו, מה שנתן לי את יתרון הזמן.
דיאנה לא תהיה מרוצה ממה שאני הולך לעשות, אבל לא אכפת לי.
הלכתי ברגל, כי גמרתי בקבוק יין היום וממש לא יכלתי לנסוע.
הוא גר רחוב מאיתנו, אני זוכר כי אלנה הייתה מספרת על כמה קל לה לתמרן מהבית שלנו אל הבית שלו.
בדיוק כשהגעתי, הגיע גם הוא. נושא תחת זרועו את המטרה החדשה שלו, ג'ינג'ית, וחצי עירומה.
אני אלמד אותו לקח, והוא יבין מה הוא עשה.
YOU ARE READING
Bad Boys Lust | תשוקה של באדבוי
Romansa'הוא לא מי שאת חושבת.' מבטנו מצטלב, ככה הוא יודע אם לאחוז או לשחרר. אני מרגישה חלולה וריקנית, ולכן ממש לא אכפת לי לאן אני הולכת. אני רוצה שהוא ימלא אותי במשהו. ברגש. תשוקה, שנאה, כעס. החדר החל להטשטש, החום שלו עטף אותי. נפלתי על חזיהו, ומאז הכל נמ...
