ושוב הרגשתי את אותו היגון, ורציתי לטבוע בו.
רציתי להרגיש אותו חזק, רציתי שיכאב לי, ואולי לרגע רציתי לשכוח מאיפה שאני עכשיו.
רציתי לשכוח שהאקס שלי הוא אדם נוראי, שבחור אחד שאני די בטוחה שפגשתי במועדון עוקב אחרי, ושאח שלי נכנס באקס של חברה שלי- שסיימה במיטה של אח שלי אותו הלילה.
רציתי לצאת מהמקום הזה של החוסר ידיעה.
פשוט רציתי לשחק קצת, והנה מולי עומד בחור שנראה מדהים, אם מותר לציין סקסי בטירוף, אני רוצה לטבוע, אבל משהו עוצר אותי.
אני פתחתי את העיניים.
לוקחות לו כמה שניות עד שהוא קולט שאני לא פעילה מי יודע מה, ושהעיניים שלי פתוחות לחלוטין.
"אני מצטער.." הוא התנתק ממני והתחיל להתרחק.
תפסתי את היד שלו והנדתי בראשי.
"אל תצטער.." עניתי ונשמתי עמוק, "אין דבר שאני רוצה עכשיו יותר מזה, אבל זה שאני רוצה את זה לא אומר שאני צריכה.. אני מצטערת.." הוספתי.
הוא חייך בעדינות והתיישב על הספה ליד הרגליים שלי.
"את יודעת, הייתי שמח אם היית מצטרפת אלי, כשתהי מוכנה" הוא אמר בנוחות וליטף את הברך שלי באצבעותיו. מצטרפת לאן? ובלי ששמתי לב, אמרתי את מחשבותי בקול.
"את עוד תראי, אם תרצי, המספר שלי על המקרר.." הוא זרק לאוויר ונישק את הברך שעד עכשיו היה עסוק בללטף. הוא קם ויצא מהבית, משאיר אותי עם ספקות בלב והטעם שלו על השפתיים.
הרשיתי לעצמי ללבוש סקיני ג'ינס משופשף, ללבוש גופיית ספגטי שחורה , להתאפר קצת, ולצאת לחקור.
מדי פעם הייתי מרשה לעצמי להתקדם קצת בסולם הבלתי פוסק הזה שבכלל לא הכרתי.
אז הלכתי, והלכתי, והלכתי.
ובסוף מצאתי את עצמי מחוץ לפארק גדול ומוזנח שאף אחד לא נכנס אליו כי היו אומרים שיש שם ילדים בני 10 שמזמנים את השטן והורגים עכברים.
בדקתי את השעה בטלפון, והבנתי שבקרוב אצטרך ללכת.
"פסטטט" ברגע שאני נוחתת על הקרקע, הידיים שלי נתפסות מאחורי גבי.
"מה?" אני שואלת, וקול מסוים מצחקק בשקט ומניח משהו בידי, קופץ אותה סביב ונעלם.
הסתכלתי סביב פעמיים, וכשהבנתי שאין מוצא, התחלתי להתקדם אל עבר המזרקה השבורה.
לצידה היו ספסלים, והתיישבתי על אחד מהם.
רעש של עלים מתפצפצים ונמחצים גרם לי להעיף מבט לשמאלי.
זה היה איידן.
"מה אתה עושה פה?" שאלתי, זה לא כאילו באתי לפה קודם, אבל משהו הוביל אותי לשם.
מבחינתי, אני הייתי פה ראשונה.
"באתי להרוג עכברים ולזמן את השטן" הוא אמר, המבטא שלו נהיה כבד יותר ויותר ממילה למילה.
"אתה שיכור?" שאלתי, כמו מתוך אינסטינקט.
בשלב הזה הוא כבר היה עוקץ ומגרש אותי אם היה פיקח.
"קצת" הוא ענה וצנח על הספסל לידי.
הוא הניח את ראשו על ברכי.
"יש לך ריח כל כך טוב.." הוא סינן.
רציתי להעיף לו סטירה, אבל התאפקתי.
נזכרתי בדבר הזה בתוך אגרופי, אבל לא רציתי לפתוח אותו בנוכחותו.
זה שלי, והוא בטח יחטט לי.
למרות שאולי לא עדיף לראות את זה לבד?
"איפה אתה גר?" שאלתי, חשבתי שאולי עדיף שאלווה אותו הביתה ואלך לאכול ארוחת צהריים באיזו מסעדה, כי אלוהים יודע שלבשל אין לי כוח.
"רחוק" הוא ענה. יופי של תשובות יש לו.
"אתה רעב?" הוא הנהן כתשובה, יכלתי להרגיש את ראשו משתפשף לי על הירך.
גם אני הייתי רעבה, כל כך רעבה שהקרקורים שבבטן הרעידו לי את כל הגוף.
הרמתי אותו, ואת הגוף המתנדנד שלו, ובמאמץ עצום הוצאתי אותנו משם ולקחתי אותו איתי לאיזו מסדה לאכול ארוחת צהריים מזינה.
לא יכלתי לשכוח את הטעם של שפתיו של ג'רמי, ולא יכלתי לשכוח את המבטא של איידן.
הושבתי אותו מולי וסימנתי למלצרית אחת להגיש לנו את התפריט.
זה היה דיינר, כמעט ריק מיותר לציין, אבל המזון שהוגש בו היה נהדר, לרובו, לא הכללתי.
מהרגע שהתפריט הונח על השולחן, התעורר איידן כאילו לא היה גמור קודם לכן, והתחיל לחפש.
"כמה שאני רעב" הוא חייך , העיניים התכולות המעורפלות שלו הסתכלו על התפריט מעלה ומטה.
הוא לא ידע על מה להחליט.
סימנתי למלצרית לבוא והזמנתי לשנינו מנות זהות.
בלי לשאול אותו יותר מדי.
"וקולה!" הוא קרץ לה.
היא הסמיקה ונעלמה מאחורי דלתות דמויות עץ שזזות בהנחת משקל קדימה.
אכלנו בשתיקה, ולאחר מכן, הלכנו לבית שלי בשתיקה. הבית שלו לטענתו היה רחוק.
לא קונה את זה.
אבל מה אכפת לי? לא אתן לו לרחרח מסביב.
כשהגענו, הוא פתח את הדלת וקרס על הספה.
ניגשתי למטבח להביא לו כוס מים, ואז נזכרתי בדבר הזה שהונח בידי, שהעברתי לכיס של הג'ינס בלית ברירה.
הוצאתי אותו מהכיס, מקווצ'ץ ומעוך, זה היה פתק.
'הוא לא מי שאת חושבת.' היה כתוב עליו, באותיות קטנות ובכתב מסודר וברור.
מי?
מה?
YOU ARE READING
Bad Boys Lust | תשוקה של באדבוי
Romans'הוא לא מי שאת חושבת.' מבטנו מצטלב, ככה הוא יודע אם לאחוז או לשחרר. אני מרגישה חלולה וריקנית, ולכן ממש לא אכפת לי לאן אני הולכת. אני רוצה שהוא ימלא אותי במשהו. ברגש. תשוקה, שנאה, כעס. החדר החל להטשטש, החום שלו עטף אותי. נפלתי על חזיהו, ומאז הכל נמ...
